חנוכה

ימי החנוכה ותפארת הדרתם, הנם נס להתנוסס סלה. כי אורות החנוכה המתנוצצים בהדרת קודש באורם הבהיר בפתחי הבתים, הם עדות על כל מה שהתרחש באותה תקופה קדומה רבת המעלות ומלאת ההוד, ועל המאבק ההשקפתי הרעיוני והרוחני הממושך בין עם יון המגושם הסוגד לאליל היופי והברק החיצוני ועבד נרצע לכל תאוה נמבזה, ואשר גם כל תכלית ומטרת חכמיו ונבוניו בגילוייהם המדעיים הנם רק להגיע למטרה זו של ספוק יצרים ותענוגות בשרים, ובין עם ישראל הצנוע הבוחל מטבעו בחיים פרועים ושלוחי רסן, ובוחר בחיי קדושה וטהרה, מלאי תוכן אמיתי, ע"י קיום התורה והמצוות בחיי יום יום, ולהפיק רצון מאת ה' יתעלה נותן התורה, שזאת היא התכלית הנכספת והנדרשת מהאיש היהודי עלי אדמות, וע"י כך לזכות לחזות בנועם ה' לאור באור החיים הנצחיים.

היונים בערמתם התנכלו לדת ישראל לעקור אותה מן השורש, ולהביא את העם לידי התבוללות וטמיעה וכליה רוחנית, ובזה ישיגו את חפצם שלא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. ולכן גזרו לבטל שבת, ראש חודש, ומילה (מגילת אנטיוכוס), ששלשה דברים אלו כוללים עיקרי היהדות. השבת היא עדות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש (שמות ל"א י"ז). ר"ח, לפיו היו קובעים החגים והמועדים על פי הראיה. מילה, אות ברית קדש, בין עם ישראל לבין אביו שבשמים יתב"ש, ובזה הסימן שבגופו נבדל משאר העמים. ומבלעדי שלשה דברים הנ"ל יהיו מגששים כעור באפילה. ושוב גזרו עליהם גזירה איומה ונוראה, והיא, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב, ב"ר פ"ב), שמטרת גזירה זו גלויה ומפורסמת, להכרית מפיהם האמונה הטהורה והצרופה באל יחיד ומיוחד ב"ה, ולהציגם כאנשים ריקים ופוחזים, המנוערים מכל זיק של מחשבת קדש, ושאין להם בעולמם אלא אכילה ושתיה, שכרות והוללות.

משרתי עליון החשמונאים הקדושים, אשר ירדו לסוף דעתם הנפשעת, וחדרו לתוך מזימתם המרשעת, השליכו על ה' יהבם, וקמו נגדם בלי חרב ובלי חנית. ובעזרת אלהי צבאות ישראל הנותן ליעף כח, התגברו עליהם, וניפצו כל תחבולותיהם ונכליהם לרסיסים, וגרשום מן הארץ, ותשקוט הארץ מקול אויב ונוגש. לזכר הנס הגדול והמופלא הזה, קבעו לנו רז"ל שמונת ימי חנוכה, לכבד ה' באורים ולזכור מעללי יה, כי פרט לאמירת ההלל בשחרית, אין שום דבר לזכר הנס של הנצחון על התשועה וההצלה והפדות, ורק על נס פך השמן (ראה שבת כ"א ע"ב) אנו מדליקים נרות חנוכה.

וכונתם בזה, להחדיר בקרבנו רעיונות עמוקים. א, שכל מגמת היונים היתה להכחיד הדת והאמונה מעם ישראל, והחשמונאים הקדושים קנאו קנאת ה' צבאות. ב, להבליט במיוחד שיד ה' עשתה זאת ולא כחם ועוצם ידם. ג, להדגיש לדורות הבאים שעם ישראל נבחר ונבדל מכל העמים ותפקידו ויעודו להיות אור לגויים, ואפילו חיי החולין שלו הם חיים רוחניים של תורה ומצוות, קדושה וטהרה, ולא חיים חמריים וגשמיים. ולכן בכדי להורות לנו את הרעיונות הנשגבים והנעלים האלה, קבעו לנו דוקא זכר על נס פך השמן, ולא על נס הנצחון, כי אצל עם ישראל, העיקר הוא הבחינה הרוחנית ולא הגשמית.

* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת המחבר, להזמנות: 5244664 050.