ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
לכבוד ט"ו בשבט נעסוק מעט במעלתם של פירות האילן. ונפתח בהלכה: על פירות העץ כדוגמת ענבים, רימונים, תפוחים, אגסים, אגוזים ושקדים מברכים "בורא פרי העץ". ועל פירות הארץ כדוגמת תירס, עדשים, אפונה, עגבניות ומלפפונים מברכים "בורא פרי האדמה".
פרי האדמה גדל במהירות. תוך חודשים ספורים מעת זריעתו או שתילתו הוא נותן פרי, וכוח האדמה הפשוט ניכר בו יותר. לעומתו פרי העץ עובר תהליך מורכב. בשנים הראשונות העץ צריך לצמוח ולהתעצב, ואחר כך בתהליך ארוך יחסית הוא קולט מזון מהאדמה, מעכל אותו ומצמיח את פירותיו. אפשר לומר שפרי האדמה מבטא בסיסיות ופשטות, ואילו פרי העץ מבטא שכלול ומורכבות, ובדרך כלל גם טעמו עמוק ועשיר יותר.
העץ דומה לאדם
העץ דומה לאדם: שניהם צריכים לעבור תהליך ממושך עד שיגיעו לבשלות, אבל אחר כך פירותיהם משובחים יותר. וכמו העץ, שפירות שלוש השנים הראשונות שלו אסורים באכילה מדין ערלה, כך גם האדם צריך ללמוד תורה ולהתחנך למצוות לפני שיתחיל לפעול בעולם.
רביבים (820)
הרב אליעזר מלמד
361 - ירושה שוויונית
362 - האדם עץ השדה
363 - בין בשר כשר לבשר חלק
טען עוד
פירות העץ והאדם
מתחילה ראוי היה לו לאדם לאכול פירות אילן בלבד, שנאמר: "מכל עץ הגן אכול תאכל" (בראשית ב, טז). ואף הדגן, שהוא עיקר מאכלו של אדם, היה אז צומח על עץ. ולדעת רבי יהודה, עץ הדעת חיטה היה (ברכות מ, א). לעומת זאת, בעלי החיים היו אמורים לאכול פירות אדמה ועשבים. ואחר החטא נפל האדם ממדרגתו, וכדי לתקן את עצמו הוא נזקק לפירות האדמה, כלומר לתיקונים פשוטים ובסיסיים יותר. ואף הדגן נפל עימו ונעשה עשב.
וזהו שאמרו חכמים: "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם 'וקוץ ודרדר תצמיח לך' זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיוון שאמר לו: 'בזעת אפך תאכל לחם' - נתקררה דעתו" (פסחים קיח, א). כלומר כשהבין שלמרות שנגזר עליו לאכול פרי אדמה, מכל מקום על ידי טרחתו ויגיעתו בחרישה וזריעה, קצירה וטחינה, לישה ואפייה, ירומם את מאכל האדמה כדי שיהיה ראוי לו - נחה דעתו.
ואף שעיקר מזונו של האדם עתה מפירות האדמה, עדיין יש חשיבות עצומה לפירות האילן, שהם מרוממים ומשביחים את איכות חייו, ומקשרים אותו אל מדרגה גבוהה יותר. ולעתיד לבוא, לאחר שהעולם יתוקן, יחזור מאכלו של האדם להיות פרי עץ, ולא יהיה טורח לזורעו כל שנה. וכפי שאמרו חכמים: "עתידה חיטה שתיתמר כדקל... שמא תאמר יש צער לקוצרה (מפני גובהו של הדקל)... הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשירה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו" (כתובות קיא, ב). ועל ארץ ישראל אמרו: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (עוגות מוכנות) וכלי מילת (בגדים נאים)". (ועיין פרי צדיק ט"ו בשבט א).
המן - מזון חינוכי דיאטטי
"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" (שמות טז, לה). לחם חינוכי היה המן, הוא חינך לאמונה בהשגחה האלוקית. שכיוון שלא יכלו לשמור את המן מיום ליום, היו צריכים להאמין בכל יום שגם מחר יוריד ה' להם מן. הוא גם חינך לאכילה נכונה (דיאטטית), שכן גם הגרגרנים שרצו לאכול יותר מכפי צורכם, ולשם כך אספו חתיכות מן מרובות, נעשתה להם קליפתו עבה, עד שלבסוף קיבלו את השיעור הראוי להם לאותו היום. המן גם חינך לשמירת שבת על ידי שירד ביום השישי בכמות כפולה. וכיוון שהיו פטורים מטרדת הפרנסה, יכלו להפנות עצמם ללימוד התורה במשך כל ארבעים השנה. וזהו שאמר ר' שמעון בן יוחאי: "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, הא כיצד, היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה" (מכילתא בשלח).
הרוחניות שבאוכל
ביאר האר"י הקדוש שלכל מאכל ישנו שורש רוחני, וכשאדם אוכל, הגוף שלו ניזון מהחומר שבאוכל, והנשמה ניזונת מהרוחניות שבאוכל. וממילא מובן שהמן שהיה יורד מהשמיים, שורשו הרוחני היה גבוה מאוד, ונתן כוח לישראל לעסוק בתורה ולקלוט את רעיונותיה העמוקים.
ודווקא מפני רוחניותו היתרה של המן, היו מישראל שהתאוננו על טעמו המעודן מדי, ועל המתח הרוחני שחשו בעקבות אכילתו.
פירות ארץ ישראל הקדושים
שאל רבי נתן שפירא, תלמיד האר"י הקדוש: מדוע כשהיו אבותינו במדבר זכו לאכול את המן, שהוא מזון שמימי, ואילו כשנכנסו לארץ הקדושה פסק המן מלרדת? והשיב: שהמדבר וחוץ לארץ הם מקומות טמאים שאינם מסוגלים לקבל קדושה בפירות, והיה צורך להוריד להם מן מהשמיים כדי שיוכלו לקלוט את התורה. אבל בארץ ישראל, שהיא ארץ הקודש, הקדושה מתגלה ומתלבשת בפירות הקדושים, ולכן אין צורך יותר שיירד להם מן מהשמיים. והוסיף על דבריו חברו רבי משה זכות, שאדרבה הקדושה שבפירות ארץ ישראל יתרה על המן, שעל ידי אכילתם בקדושה נעשה תיקון ובירור למציאות הגשמית (ספר 'טוב הארץ' לרב נתן שפירא).
וכן ביאר הרב קוק, שהקדושה של ארץ ישראל היא קדושה שמתגלה דרך הטבע, ואילו השכינה שירדה עימנו לגלות, יש בה את הכישרון להעמיד את הקדושה בניגוד לטבע. אבל זוהי קדושה שאינה שלמה, והשאיפה השלמה שלנו היא לגלות את הקדושה דרך הטבע בארץ ישראל (אורות ע' עז).
הגר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה
אמרו חכמים: "כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו א-לוה", ועוד אמרו: "כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים" (כתובות קי, ב). וקשה לכאורה, הלא ישנם בחוץ לארץ יהודים מאמינים, בעלי מסירות נפש, ומדוע הם נחשבים כמי שאין להם א-לוה וכעובדי עבודה זרה?
אלא שצריך להבין שעיקר יסוד האמונה לדעת שה' אחד ומתגלה בשמיים ובארץ, וחטאה הבסיסי של עבודה זרה שהיא מחלקת ומפרידה את העולם לתחומים שונים. והפירוד העיקרי הוא בין השמיים והארץ, הרוח והחומר. וכיוון שבחוץ לארץ אפשר לגלות את הקדושה רק ברוחניות, תוך ניכור מסוים מהטבע, נראה הדבר כאילו דבר ה' מתגלה רק בתחומי הרוח, וכאילו אינו יכול להתגלות בתוך המציאות הגשמית הממשית, והרי זה כמי שאין לו א-לוה וכעובד עבודה זרה. אבל בארץ ישראל, שבה גם יישוב הארץ קשור לאמונה ומצווה, וגם פירותיה קדושים, מתגלה האמונה האחדותית.
ולכן בניין הארץ הוא יסוד הגאולה, שעל ידו יכולה הקדושה להתגלות בעולם כולו על כל רבדיו, ומתוך כך ייעשה שלום בין הרוח והחומר, שלום בין העמים, ושלום בין כל הדעות השונות.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
