ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- מדורים
- ישיבת הכותל
- שיחות ליום ירושלים תשע"ב
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מסעוד בן רזלה
"'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב, ג) - שעושה את כל ישראל חברים", כך דורש הירושלמי במסכת חגיגה (ג, ו). חכמים חששו שעמי הארצות אינם שומרים על כללי הטומאה והטהרה, ולכן גזרו שכלי עם הארץ ומגעו אסורים לחברים, אך בזמן ששבטי י-ה עולים לרגל לירושלים, תקנו חכמים שכולם נעשים כחברים ומותרים להשתתף זה עם זה.
שני טעמים נאמרו בדין זה. האחד, שעמי הארץ חשודים על קדושה קלה אך בקדושה חמורה הם נזהרים, לכן עמי הארצות חשודים רק על התרומה ולא על הקדשים החמורים. ובזמן העלייה לרגל אין לחשוש מטומאת עמי הארצות, כי ברגל כולם נעשים בני תורה ונזהרים בכל המצוות. באופן נוסף פירשו שחכמים הקלו בגזרותיהם למען האחדות, כדי שלא יהיה אדם שימנע מלאכול אצל חברו בזמן שחוגגים יחד את שמחת החג (משנה למלך, הלכות טומאת אוכלין טז, י). מכאן שירושלים מאחדת את ישראל.
אחדות המידות ואחדות ציבורית
דרשו חז"ל:
אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב" (ישעיהו ב, ג), "אלוהי יעקב" ולא אלוהי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב, יד), ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם כד, סג). אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (שם כח, יט). (פסחים פח, א)
המהר"ל (נצח ישראל, פרק נב; דרך חיים ה, ד) מבאר את דברי חז"ל אלו ומסביר מה הכוונה בקריאת בית המקדש בשם הר, שדה ובית. וכך כותב (דרך חיים ה, ד):
"לא כאברהם שקראו הר"... אברהם קראו הר שמורה על חורבן כי מקדש ראשון עתיד ליחרב, וכן יצחק שקראו שדה מורה על חורבן (שנאמר: "ציון שדה תחרש", מיכה ג, יב), ויעקב קראו בית מורה על מקום תמידי והוא מקדש שלישי.
בהר לא נמצאים באופן קבוע, אפשר לנוח שם, לבנות אוהל, אבל זה ארעי. גם שדה איננו מקום של מגורים קבועים. אברהם קרא למקום בית המקדש הר, כלומר בית המקדש הראשון היה בזכותו של אברהם אבינו, ולא התקיים. יצחק קראו שדה, כלומר בית המקדש השני היה בזכותו של יצחק, ולא התקיים. בית המקדש השלישי עתיד להיבנות ולהתקיים בזכותו של יעקב אבינו שקראו בית. בית מתקיים, בית הוא מקום קבוע לדירה.
מידתו של אברהם היא מידת החסד. כמובן שאברהם היה שלם גם במידת היראה, אך עיקר הדגש אצל אברהם היא מידת החסד המשפיע מלמעלה. כך אברהם רואה את עניינו של העולם שקיומו במידת החסד, דהיינו רק על ידי השפע האלוקי העולם קיים. אין לעולם זכות קיום אלא רק מחסדו יתברך. ולכן צריך לדבוק במידת החסד וכך במידה כנגד מידה יתקיים העולם. מידת החסד היא מידה חשובה ועיקרית מאוד, אך היא לבדה אינה מבטאת שלמות. חסד צריך להיות במידה ורק למי שראוי לעשות עמו חסד. חסד ללא גבול הוא חסד גם לאכזריים ועשיית חסד כזה הוא אכזריות, כי המרחם על אכזרים הוא אכזרי. מידת החסד היא אמנם אחת משלושת המידות שהעולם עומד עליהם, אך היא רק אחת, ואינה עומדת לבדה. בית המקדש הראשון היה בנוי על מידת החסד בלבד ולכן לא התקיים.
בית המקדש השני היה בנוי על מידת הדין, מידת הפחד, מידתו של יצחק, "פחד יצחק" (בראשית לא, מב). יצחק מידתו מידת הדין, ההתבטלות לפני ה' יתברך, וההבנה שהעולם צריך לקיים עצמו בזכות מעשיו. זו מגמת העולם שיהיה ראוי להתקיים בזכות עצמו, במידת הדין. לכך נתנה תורה לישראל לשם קיומו של עולם ועכשיו העולם תלוי בקיומה של התורה. אך העולם לא יכול להתקיים גם על פי מידת הדין לבדה, "בתחילה עלה במחשבה במידת הדין לברוא את העולם, וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במידת הדין לבדה, שיתף עמה מדת הרחמים" (בראשית רבה א, א). מידת הדין היא מידה של קפדנות ודייקנות, והסדר הקיצוני כשלעצמו אינו שלם וצריכים לצרף אתו את מידת החסד.
כל אחת משתי המידות: חסד ודין, נוטה לצד מסוים ואין בכל אחת לבדה קיום מתמיד. יעקב מידתו אמצעית, גם חסד גם רחמים. יעקב מחבר שמים וארץ, "סולם מוצב ארצה" (בראשית כח, יב) ופונה לארץ לבטא את מידת החסד, "וראשו מגיע השמימה" (שם) פונה למעלה לבטא את מדת הדין. יעקב אבינו משלב את שתי המידות הללו יחד, מידת הדין ומידת החסד. זוהי מידת הרחמים, וזהו הבנין השלם על כל צדדיו שעתיד להתקיים לעולם.
הפירוש שאמרנו מתאים לפירוש של המהר"ל בנצח ישראל (פרק נא) שהבאנו לעיל, שמבאר את המחלוקת בבא בתרא (עה, א) בפירוש הפסוק "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיהו נד, יב) והכרעת הקב"ה שיבנה את ירושלים לעתיד לבוא גם במידת הרחמים וגם במידת הדין.
אנו צריכים ללמוד מכאן שיש נטיות שונות בציבור. בציבור שלנו יש גוונים ורצונות שונים ולכל נטייה יש מעלה גדולה מאוד. ישנם אנשים הנוטים למידת הדין, לשמור על הסדר ולא לצאת ממנו, וזהו דבר חשוב מאוד. לעומתם, ישנם אנשים עם נטייה למידת החסד. כל אחד במידתו הוא דרוש והכרחי, אבל צריך לזכור שהבניין השלם בנוי מכל המידות יחד, לא ממידה אחת לבדה. כל אחד צריך להחזיק במידתו אבל לדעת שיש גם מידה משלימה. כך הוא בניינו של בית המקדש. ה"שפת אמת" (קרח תרמז ד"ה במשנה) מבאר בשם החידושי הרי"ם את דברי חז"ל: "אם אין אני לי מי לי" (אבות א, יד) - אף אחד לא מסוגל לעשות את מה שאני יכול לעשות כי לכל אחד יש תפקיד מיוחד בעולם. אבל, "וכשאני לעצמי מה אני", מה התועלת מכל זה כשאני לבד. כל יחיד ויחיד חשוב ואין אדם אחר שיכול למלא את מקומו, אך הוא צריך לכלול את עצמו בתוך הכלל. זהו עניינו של בית המקדש המאחד את כל ישראל ועושה את כל ישראל חברים. יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
שיחות ליום ירושלים השפעת כיבוש ירושלים על כל היהודים באשר הם
מתוך עצרת יום ירושלים בישיבת מרכז הרב התשע"ד
אוצרות בלב הים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
בריאת העולם בפרשת לך לך
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
