בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

יעקב עם ידי עשו

מדוע ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? יצחק חשש שתמימותו של יעקב תחליש את מלחמתו ברשעה; ערמתו של יעקב בקבלת הברכות הוכיחה את יכולתו להיאבק ברשעים; דוד המלך אדמוני כעשו, אבל שופך דמים רק על פי סנהדרין.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ד
4 דק' קריאה
מדוע רצה יצחק לברך את עשו
היאך רצה יצחק אבינו עליו השלום לברך את עשו הרשע? וכי לא ידע שיעקב צדיק ותמים ועשו רשע? וכי אפשר להעלות על הדעת כי אדם גדול כמו יצחק אבינו יעדיף את בנו הרשע על פני הצדיק? ואמנם ברור שגם את יעקב אהב, וגם אותו רצה לברך בברכות מיוחדות לפי אופיו, אבל היאך ייתכן שייתן ברכות חשובות כל כך לעשו הרשע? כל כך הרבה ייסורים ומרורות סבלנו מעשו ומיורשיו, ויצחק אבינו רצה לברכו?!

יצחק הכיר לעומק את הרשעה
אלא שיצחק אבינו היה חכם שבחכמים, וידע היטב כי יעקב אבינו צדיק ותמים ואילו עשו רשע. אולם הוא גם הכיר את עומק הרשע שבעולם. הוא ידע שיש רשעים שאין להם גבולות, שמוכנים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם, שעינוי והשפלת יריבים הוא תחביב מרכזי בחייהם. רשעים אלו מוכנים לפגוע בכל יקר וקדוש כדי לקדם את מטרותיהם. הם מסוגלים לכרות ברית, ולמחרת, אם יהיה הדבר לתועלתם, להפר אותה בלי להניד עפעף. ברשעים אלו אסור לזלזל, הם מוכשרים להרע, וכשיראו אנשים שבאים להציג תפישת עולם מוסרית שמאיימת על מעמדם, הם יעשו הכל כדי לחסלם.

החשש שבני יעקב לא יידעו להילחם ברשעים
ומה יעשו בני יעקב, הצדיקים והתמימים, מול כאלה רשעים? אמנם גם ליעקב יש גבורה וחכמה, אבל שמא לא יהיה לבניו מספיק עזות כדי לחתור לניצחון על אויביהם. אולי כשיראו רשעים מצליחים - מרוב צדיקותם יקבלו על עצמם את הדין ויאמרו: מן השמיים העמידום עלינו, ולא יתחבלו תחבולות כיצד להורידם ולהכניעם.

ואף אם ישכילו להבין את העולם האכזר שבו הם חיים, ובזכות צדיקותם וחכמתם יצליחו להתגבר על אויביהם - שמא לא ימצאו בקרבם רצון לנקום ברשעים ולהשיב להם כגמולם ולהכריתם, כפי שהם זממו להכרית את ישראל. אולי יחשבו שיש אצילות ויופי ברחמנות על הרשעים, ועל כן יותירום בחיים ואף יסכימו ברוחב לב אווילי לתת להם שטחים וסמכויות. ויום אחד, כשהרפיון יתפשט בישראל מעט, כפי שקורה מעת לעת, ינצלו אויביהם את חולשתם ויכחידום מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. אולי התמימות והרחמנות של יעקב מצביעה על איזו חולשה ברצון, חוסר דבקות במטרה ובחזון תיקון העולם. והקב"ה לא יעשה נסים למי שאינו משתדל בכל כוחו לעמוד על נפשו ולנצח. וכמו שאמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כג, א).

כדי לנצח את הרשעים בעולם, מוכרחים לעיתים להתעטף באכזריות וערמומיות, לתחבל תחבולות, ולחתור לניצחון מלא. כמו אברהם, שאף שהיה חסיד שבחסידים, רחמן ומכניס אורחים מאין כמוהו, בשעה שהיה צריך ידע להילחם בארבעת המלכים הרשעים, לנצחם ולהכותם. יופי נפשו ואצילותו לא עמדו לרשעים שנלחמו בו. הם לא הצליחו לסדוק את בטחונו בצדקת דרכו ובמחויבות שלו לנצחם ולהכותם. אבל אם יעקב וזרעו ימשיכו לבדם, אולי לא יוכלו לעמוד כנגד הרשעה, יפוצו ויתבטלו, והעולם יחזור לתוהו ובוהו.

אולי עשו ישלים את יעקב
ואולי לשם כך, חשב יצחק אבינו בלבו, נתן ה' לו שני בנים. יעקב צדיק ותמים. ואמנם עשו נראה עתה כרשע, צד צייד, גונב וגוזל, ואף מוכן לרצוח עבור כך, אבל מי יודע, אולי באמת זו אכזריות וערמומיות דקדושה. הרי מי שנקם את נקמת אברהם מנמרוד, על שהפילו לכבשן האש, היה עשו. שאחר שראה את בגדיו המיוחדים חמד אותם, והרג את נמרוד ונטלם (בר"ר סה, טז).

אולי בזכות הברכה והאמון של יצחק, יקבל על עצמו עשו את החזון הגדול, ויפעל יחד עם יעקב הצדיק והתמים להנחלת ערכי האמונה, הצדק והחסד בעולם, ואת כשרונו לרצוח ולהערים, יפנה כנגד הרשעים הממלאים את העולם, וכך תוכל האמת לנצח (עפ"י מלבי"ם ואו"ח הקדוש בראשית כז, א).

גם ברוך יהיה
והנה נתחלפו הבנים, ויעקב בעצת אמו נטל את הברכה. והפלא הגדול, שאחר שיצחק אבינו מבין שלא את עשו ברך אלא את יעקב, הוא אמנם חרד חרדה גדולה אבל אינו כועס על יעקב, אלא אומר: "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג).

כפי הנראה, למרות שיצחק החליט לברך את עשו, עדיין ניקר החשש בלבו, שמא רשעותו של עשו חסרת תקנה, והוא אינו ראוי לברכה. וכשהבין שיעקב הצליח להערים על עשו וליטול את ברכתו, הבין שיעקב יודע גם להסתדר בעולם, לעמוד כנגד רשעים ולנצחם. ואם כן: "גם ברוך יהיה" (עפ"י פירוש ששמעתי בשם הרבי מצאנז).

דוד המלך
כשבא שמואל הנביא למשוח למלכות את בנו של ישי, מצא את דוד שהוא אדמוני כעשו. "נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג" (בר"ר סג, ח). ואכן, בדוד היה שילוב של עדינות מופלגת בלימוד התורה, התרפקות וכיסופים בתפילה, וגבורה ואכזריות כנגד שונאי ישראל. וכפי שאמר בשירתו (שמואל ב, כב, לח-מג): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל ה' וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם".

בזכות דבקותו באמונה, בצדק ובמשפט, ידע דוד להילחם ברשעים ולא לוותר להם, ועל כן זכה הוא להקים את מלכות ישראל, לבנות את ירושלים ולהכין את בניין בית המקדש.

אנחנו צריכים להתאמץ ללכת בדרכו של דוד, ויהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח בן דוד.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il