ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כג: שליש תחתון – כה. 8+)
חלק א - שמירת התפילין וכבודם
א. הנכנס לסעודת קבע -
קשור לתפילין ומי רגליים –
- 1. יגרום לעצמו להתפנות (ע"י הליכה של 4X10 אמות) ויכנס.
- 2. יסיר את התפילין עד זמן הברכה (איפה: ר' יצחק – לפני שנכנס, ר' חייא – על שולחן האוכל).
ב. כיס התפילין
אסור לשים בנרתיק התפילין דברים אחרים (כסף). מתי זה מוגדר כך:
רב חסדא: הזמנה + שימוש.
אביי: הזמנה.
(יש סתירה בין שתי ברייתות האם מותר לשים מטבעות בנרתיק, ומתרצים שכאן מדובר שהזמין וכאן לא).
ג. שינה על התפילין
תחת רגליו – אסור (ביזיון).
תחת ראשו (מהקל לחמור) –
- שמואל – מותר, ואפילו שאשתו עמו (וכן פוסק רבא).
תנאים:
- צריך עוד כיסוי (למשל בין כר לכסת).
- רב ירמיה – לא ממש מתחת לראש, אלא הבליטה בצד (וכך מפרשים גם את תני ר' חייא).
- ברייתא – מותר, אא"כ אשתו עמו (או על מדף מוגבה או נמוך בג' טפחים).
הברייתא הבאה קשה על שמואל, אך רבא בכ"ז פוסק כמותו (שמירת התפילין), וכך גם מסופר ששלח את רב המונוא להביא לו תפיליו שיראה שכך עשה.
- אסרו - בר קפרא שם בכילה (עם התפילין כלפי חוץ),
רב שישא ברד"א - על שרפרף (+כיסוי).
(דילוג כד. 13 עד 6-)
ד. תולה את התפילין (כד. 13- 1-)
והברייתא – התולה תפיליו ייתלו חייו
ובכ"ז (ר' חנינא ראה ש) רבי תלה:
- כשהקציצה על היתד (הברייתא אזרה כשהצועה על היתד והקציצה תלויה כלפי מטה).
- תלה את תיק התפילין (והחידוש – שלא צריך הנחה כס"ת).
(כד. רבע עליון)
חלק ב – קריאת שמע וברכות כשערום
(מובא אגב דברי שמואל שקורא ק"ש ואפילו אשתו עמו).
א. כשהוא ערום לבד (מתוך כד: שליש תחתון)
איפה צריך לשים את השמיכה:
ת"ק – בין הראש לשאר,
וי"א – בין הלב לשאר (לדעה זו אזור שלבו יראה את הערווה.
ב. כששניהם ערומים במטה ונוגעים זה בזה –
תוס' – בסוגייתנו מדובר שראשו או לבו מחוץ לשמיכה, לפי הדעות של הסעיף הקודם.
פנים אל פנים – אסור (הרהור).
אחור אל אחור -
באשתו – מותר (שמואל בסעיף הקודם לגבי תפילין).
באדם אחר –
רב יהודה (ע"פ שמואל) – כל שכן שמותר (בגבר אין הרהור).
רב יוסף – אסור (באשתו יש פחות הרהור כי היא כגופו).
מיתיבי -
ברייתא 1 – מותר ("זה מחזיר פניןו וקורא וכו'").
ברייתא 2 – אסור (עם בניו ובני ביתו).
עונה הגמרא – זוהי מחלוקת תנאים, ושניהם כברייתא 1.
(לרב יוסף – בהתחלה ניסו לומר שאין מחלוקת תנאים, וברייתא 1 באשתו וברייתא 2 באחר, אך דוחים שהרי "בני ביתו" בברייתא 2 זה אשתו).
לסיכום:
ברייתא 1 – מתירה באופן כללי.
באמוראים – באשתו מותר (כשמואל),
באחר – רב יהודה מתיר, רב יוסף אוסר.
ברייתא 2 – גם באשתו וגם באחר אסור.
(כד. באמצע)
דיון על ברייתא 2 –
בברייתא 2 התירה בבנים קטנים.
רב חסדא - הגדרת קטן וקטנה:
או – 3 , 9
או – 11 , 12
דיון כללי – כמי ההלכה:
רב כהנא – האם גם כאן רבא פסק כשמואל?
רב אשי – אם לא אמר אז לא.
ג. אגב, מקומות מכוסים באישה (גם לעניין קריאת שמע)
(רב ששת – כל המסתכל באצבע קטנה של אשה אחרת, כאילו מסתכל במקום הטורף)
- 1. ר' יצחק – טפח באשה ערווה (באשתו לקריאת שמע)
- 2. רב חסדא – שוק,
- שמואל – קול
- רב ששת - שיער
(רש"י – גם לאשת איש וגם לאשתו לק"ש).
(כה. 1- - שליש תחתון)
חלק ג – התנהגויות שונות בתפילה
(אגב חלק א,ד, מובא כעוד דבר שר' חנינא ראה אצל רבי)
רבי – גיהק ופיהק, התעטש, ירק והוציא כינים מבגדיו באמצע התפילה.
מיתיבי -
1. מגהק ומפהק גס רוח. תשובה – הכוונה לרצונו.
2. מתעטש סימן רע או מכוער. תשובה – מלמעלה מותר, מלמטה אסור.
3. יורק כאילו יורק בפני המלך. תשובה - לקרקע אסור, לטלית/סודר מותר (כרב יהודה. רב אשי שהיה אנין דעת ירק לקרקע).
דיונים אגביים:
A. באותה ברייתא: משמיע קולו -
אם עוזר לו לכוונה – מותר (אך לא בציבור),
אחרת – מקטני אמונה].
B. (כה: אמצע) -
לגבי מתעטש מלמטה בתפילה, תנא לפני רב יהודה (2 גרסאות) -
1. התעטש (מלמטה) ימתין עד שיכלה הריח.
2. צריך להתעטש, ילך לאחור 4 אמות, יצעטש, ימתין לריח ויחזור (בזמן ההמתנה אומר תפילה בעניין חרפת הגוף).
(כד: שליש תחתון)
חלק ד – ק"ש במהלך במקומות מטונפים
(אגב ק"ש כשערום ועיטוש מלמטה בתפילה).
רב הונא-רי"ח/רבב"ח-ריב"ל – מניח ידו על פיו וקורא.
רב חסדא – אסור! (וכן ר' אבהו בהמשך)
דיונים:
- קושיות על רב הונא ורי"ח שמתירים,
שהרי שניהם אסרו להרהר בד"ת במקומות מטונפים/בית המרחץ!
תשובה - עומד אסור, מהלך מותר.
[עדיין קשה – שהרי ר' אבהו עצר את ק"ש במקום מטונף, ורי"ח הורה לו לאן לחזור. תשובה – הורה לו לפי שיטתו שלו, אך לרי"ח עצמו לא היה צריך לעצור]. - 2. חיזוקים מברייתות לשתי הדעות.
+ לדעה שאוסרת, פסוקים על מי שלא עוצר והשכר למי שעוצר.
[אגב לסיום, רב הונא –
- טלית חגורה על מתניו – לק"ש זה מספיק (כדעיל חלק ב, א) (לכאורה כדעה שאסור שלבו יראה),
אך לתפילה צריך שגופו יהיה מכוסה (ברייתא). - נכנס בשוגג עם תפילין לבית הכיסא, יכסה בידו, יגמור עמוד ראשון ויצא].

שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.

עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון

רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.

אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.

האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו

אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.

צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.












