(מז. שורה 11 – מח. שורה 9)

א. המשך מנהגי/דיני הסעודה

• רב - המסובין לא יאכלו/יטעמו עד שיטעם הבוצע.

• ברייתא – כשאוכלים מקערה אחת:

  • שניים ממתינין זל"ז, שלושה לא.

  • הבוצע לוקח מהקערה ראשון (ויכול לכבד אחר).

• רבב"ח - הבוצע לא יאכל עד שהעונים (רב חסדא – רוב העונים) יאמרו אמן (זה חלק מהברכה).

למה מספיק רוב? כי מי שמאריך יותר מדי טועה.

[אגב – דיון לגבי "אמן"

1. ארוכה –

רב חסדא (כאמור) – טעות, בן עזאי – מאריכין ימיו (וסביר שאינם חולקים, ותלוי כמה ארוך).

2. לא: חטופה (בהתחלה), קטופה (בסוף), יתומה, מהירה מדי.

3. בן עזאי – קללות למי שעובר על הנ"ל, ואריכות ימים למי שמאריך.

המשך זיני זימון

(מז. שליש תחתון למשך 10 שורות)

ב. כשאחד הצטרף מאוחר לסעודה

1. האם מצטרף לזימון?

אם השניים עדיין אוכלים – מצטרף.

אם סיימו -
רב – לא יכול להצטרף,

שמואל – כל עוד יש עדיין פוטנציאל שהשניים יאכלו עוד, מצטרף (לא הסיחו דעתם מהסעודה).

2. האם החדש הוא המזמן?
   רב אחא לתלמידי רב – לא, אלא יש עדיפות למי שהיה בהתחלה.

ג. על אלו מאכלים ואנשים מזמנים?

העיקרון במשנה הוא שמזמנים רק על דבר המותר באכילה, וכאן נפרש את החידוש לכל אחת מהדוגמאות במשנה ונדלג על הקטע של עם הארץ (מז: שליש – אמצע).

השלמות:

א. עוד צירופים לשלושה או עשרה (מז: 7-)

1. רב הונא – בהתחלה - ארון עם ס"ת לעשרה.
   ר"נ – והרי אינו איש!

בסוף – תשעה, כשנראים כעשרה.

2. רבי אמי – בהתחלה – שבת מצטרפת לשלושה,

ר"נ - והרי אינו איש!

בסוף – שני ת"ח המחדדים זא"ז בהלכה.

3. רי"ח – קטן פורח (קטן מ13 שהביא 2 שערות)
   וכן בברייתא.

אך הגמרא – אין הלכה ככל אלו (יש מחלוקות בראשונים מה באו לשלול כאן),
אבל – ר"נ: קטן (תוס' – פורח) שיודע למי מברכים מצטרף לשלושה (ומדגימים מאביי ורבא שידעו איפה הקב"ה בילדותם).

ב. מי נחשב עם הארץ (מז: רבע – אמצע)

ברייתא א –

• ר"מ – שאינו אוכל חולין בטהרה

• חכמים – שאינו מעשר

ברייתא ב –

• ר"א – שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית

• ר' יהושע – שאינו מניח תפילין

• בן עזאי – שאין לו ציצית

• ר' נתן – שאין לו מזוזה

• ר' נתן בר יוסף – שאינו מגדל את בניו לת"ת

• אחרים – שלא משמש ת"ח, וכן ההלכה (רש"י – לומד מהם סברות הדינים, כלומר גמרא)

ואגב זה מובא סיפור שרמי בר חמא לא צרף לזימון את רב מנשיא בר תחליפא כי חשב שהוא עם הארץ (שלא שימש ת"ח) ונענש על כך ונפטר, כי:

1. רב מנשיא כן שימש.

2. אמנם הוא עצמו לא שימש, אך הקשיב לאלו שכן ולכן ידע את ההלכה הנכונה ונחשב ת"ח.