13. רגש ושכל בבחירת בן הזוג
לאחר שעסקנו בכמה צדדים של הנישואין, ראוי עתה לברר, איך על פי הדרכות חז"ל יש לבחור את בן הזוג? ההחלטה עם מי להנשא מורכבת משני חלקים עיקריים, שכל ורגש. ברור שאם רק השכל אומר שכדאי להתחתן, אך הרגש מסרב מאחר שאיננו מסוגל לאהוב את האדם הזה, ודאי שאין להתחתן. וכן להיפך, אם הרגש אומר שכדאי להתחתן עם מישהו מסויים, אך השכל מתנגד וטוען שודאי יחסים אלו לא יחזיקו מעמד, ולאחר זמן יפרצו מריבות ואי הבנות, ודאי שגם במקרה כזה אין להתחתן. כדי להתחתן צריך שגם השכל וגם הרגש יסכימו שכן מצינו בדברי חז"ל מצד אחד הדרכות הפונות לשכל, שנועדו לקבוע אמות מידה לבחינת ובחירת בן הזוג, כמו למשל ההדרכה לבדוק את טיבם של אחי הכלה, משום שרוב הילדים דומים לאחי הכלה (ב"ב קי, א), וכן בחינת המידות (עיין יבמות עט, א ; וקידושין עא ועוד), ובחינת הבריאות (יבמות סד, ב), וכדומה, ומצד שני קובעת הגמרא (קידושין מא, א) שחובה על החתן לראות את בת זוגו לפני החתונה, כדי לראות אם יוכל לאהוב אותה. לסיכום ההחלטה מבוססת על בחינת השכל והרגש.
בענייני הרגש קשה מאוד לקבוע כללים, שהרי כשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך הרגשותיהם שונות, וממילא קשה מאוד לקבוע הדרכות בתחום זה. אפשר בכל זאת לומר, שככל שמידותיו של האדם מתוקנות יותר, כך הוא יכול לסמוך יותר על רגשותיו, ולעומת זאת אדם שהוא בעל מידות רעות כגאווה, תאווה, כעס, ודאי הוא שרגשותיו יטעוהו והוא עלול ליפול בפח ובעצם גם בצד השכלי של ההחלטה אין הדרכות מוחלטות, שהרי לכל אדם מתאימה אשה אחרת, הכל לפי האופי והכשרונות, אך בכל אופן קבעו חכמים כמה כללים עיקריים בבחירת בן או בת הזוג, ועל פי הכללים האלו יש להחליט.
14. בחינת מידותיו של בן הזוג
מובא בשולחן ערוך חלק אבן העזר (שו"ע אה"ז ב, ב), שבאופן עקרוני כל המשפחות היהודיות מוחזקות ככשרות, ואין אנו חוששים שמא נתערבו בהן גויים, ולכן אפשר להתחתן עמהן לכתחילה ללא שום בדיקה דרך אגב, לגבי ילדים מאומצים הדין שונה במקצת. בדרך כלל מספיק עד אחד שיעיד על הילד המאומץ שהוא ממשפחה יהודית, אך ילדים שאומצו ממקום שרוב תושביו גויים, צריכים שני עדים שיעידו עליהם כי אימם של הילדים יהודיה, או שהילדים התגיירו (אגרות משה אה"ע ח"א ז').
נחזור לעניינינו, כאמור, כל המשפחות היהודיות בחזקת כשרות, אך החידוש הגדול הוא שאם ישנן שתי משפחות שמתגרות ומתקוטטות ביניהן בקביעות, או משפחה שבניה ידועים כחוצפנים ועזי פנים אשר מרבים לריב ולהתקוטט - ראוי שלא להתחתן עמהן, ואף יש לחשוש שמא אינם מזרע ישראל, ואומנם יש מהאחרונים שכתבו, שבעקבות הגלות נתרבו המחלוקות בישראל, ואי אפשר לקבוע באופן מוחלט על פי סימנים אלו את זהותה הלאומית של המשפחה (יש"ש קידושין פ"ד סי' ד', ערוה"ש ב, טו). אך בכל אופן ברור לכולם שעדיף להתרחק ממשפחות בעלות תכונות שליליות אלו ועוד הזכיר השולחן ערוך שלוש תכונות שמנו חכמים כתכונות מרכזיות באופיים של בני ישראל, ואלו הן : רחמנות, בישנות וגמילות חסדים (יבמות עט, א). כמובן שתכונות אלו צריכות להיות התכונות המרכזיות שעל פיהן יש לבחור את בן הזוג.
15. יחס הגילים בין בני הזוג
בהקשר לגיל החתן והכלה, כתב השולחן ערוך (שו"ע אה"ע ב, ט) : "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה". כלומר, ברור שאם ישנו הבדל גילים בין החתן לכלה, אין זה מעכב, אלא רק במקרה שההבדל הוא גדול מאוד - אין להתחתן, לגבי חתן זקן וכלה צעירה, כתבו מפרשי השולחן ערוך, החלקת מחוקק והבית שמואל, שכל האיסור לחתנם הוא דווקא כאשר ההורים משדכים ואולי אף לוחצים במידה מסויימת, שאז סביר שאין כאן אהבה, והנישואין לא יעלו יפה, ויתכן אף שמצב זה יגרום לכלה הצעירה לזנות תחת בעלה הזקן, אך אם הכלה מעצמה נתרצתה להתחתן עם הזקן, הרי זה מותר, ואף ידוע על כמה תלמידי חכמים שנולדו מזוגות כאלו, והעיקר הוא שתשרה ביניהם אהבה אמיתית.
עוד הוסיף בעניין זה בעל ערוך השולחן (אה"ע ב, ו), שאם רצונה של הכלה הצעירה להתחתן עם הזקן הוא מפני עושרו ולא מפני האהבה, אין ראוי שיתחתנו, כי בסופו של דבר נפשה תתרגל לעושר ותקוץ בבעלה.
ובמקרה הפוך, שהחתן צעיר והכלה זקנה, והחתן מעוניין להתחתן, לכאורה היה נראה שצריך למחות בו שלא יתחתן, שהואיל והכלה זקנה לא יוולדו להם ילדים. אך מכל מקום מובא בתשובות הריב"ש שאף על פי שהחתן טועה ומבטל מצוות פריה ורביה, מכל מקום לא נהגו למחות בידו (שו"ע רמ"א אה"ע א, ג), לסיכום, אין מניעה מצד ההלכה להתחתן, כאשר הפרש הגילים הוא לא גדול מאוד, בין אם הכלה צעירה ובין אם היא מבוגרת. ואמנם כתב בספר שולחן העזר שרצוי שהחתן יהיה מבוגר מאשתו, אך לעומתו הורו כמה גדולים שאין שום מניעה לישא אשה אפילו כשהיא מבוגרת בכמה שנים מבעלה, וכן היו מקומות שנהגו שהכלה תהיה מבוגרת מהחתך. (עיין בספר הנישואין כהלכתם פרק ב', מ"ד).
לאחר שעסקנו בכמה צדדים של הנישואין, ראוי עתה לברר, איך על פי הדרכות חז"ל יש לבחור את בן הזוג? ההחלטה עם מי להנשא מורכבת משני חלקים עיקריים, שכל ורגש. ברור שאם רק השכל אומר שכדאי להתחתן, אך הרגש מסרב מאחר שאיננו מסוגל לאהוב את האדם הזה, ודאי שאין להתחתן. וכן להיפך, אם הרגש אומר שכדאי להתחתן עם מישהו מסויים, אך השכל מתנגד וטוען שודאי יחסים אלו לא יחזיקו מעמד, ולאחר זמן יפרצו מריבות ואי הבנות, ודאי שגם במקרה כזה אין להתחתן. כדי להתחתן צריך שגם השכל וגם הרגש יסכימו שכן מצינו בדברי חז"ל מצד אחד הדרכות הפונות לשכל, שנועדו לקבוע אמות מידה לבחינת ובחירת בן הזוג, כמו למשל ההדרכה לבדוק את טיבם של אחי הכלה, משום שרוב הילדים דומים לאחי הכלה (ב"ב קי, א), וכן בחינת המידות (עיין יבמות עט, א ; וקידושין עא ועוד), ובחינת הבריאות (יבמות סד, ב), וכדומה, ומצד שני קובעת הגמרא (קידושין מא, א) שחובה על החתן לראות את בת זוגו לפני החתונה, כדי לראות אם יוכל לאהוב אותה. לסיכום ההחלטה מבוססת על בחינת השכל והרגש.
בענייני הרגש קשה מאוד לקבוע כללים, שהרי כשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך הרגשותיהם שונות, וממילא קשה מאוד לקבוע הדרכות בתחום זה. אפשר בכל זאת לומר, שככל שמידותיו של האדם מתוקנות יותר, כך הוא יכול לסמוך יותר על רגשותיו, ולעומת זאת אדם שהוא בעל מידות רעות כגאווה, תאווה, כעס, ודאי הוא שרגשותיו יטעוהו והוא עלול ליפול בפח ובעצם גם בצד השכלי של ההחלטה אין הדרכות מוחלטות, שהרי לכל אדם מתאימה אשה אחרת, הכל לפי האופי והכשרונות, אך בכל אופן קבעו חכמים כמה כללים עיקריים בבחירת בן או בת הזוג, ועל פי הכללים האלו יש להחליט.
14. בחינת מידותיו של בן הזוג
מובא בשולחן ערוך חלק אבן העזר (שו"ע אה"ז ב, ב), שבאופן עקרוני כל המשפחות היהודיות מוחזקות ככשרות, ואין אנו חוששים שמא נתערבו בהן גויים, ולכן אפשר להתחתן עמהן לכתחילה ללא שום בדיקה דרך אגב, לגבי ילדים מאומצים הדין שונה במקצת. בדרך כלל מספיק עד אחד שיעיד על הילד המאומץ שהוא ממשפחה יהודית, אך ילדים שאומצו ממקום שרוב תושביו גויים, צריכים שני עדים שיעידו עליהם כי אימם של הילדים יהודיה, או שהילדים התגיירו (אגרות משה אה"ע ח"א ז').
נחזור לעניינינו, כאמור, כל המשפחות היהודיות בחזקת כשרות, אך החידוש הגדול הוא שאם ישנן שתי משפחות שמתגרות ומתקוטטות ביניהן בקביעות, או משפחה שבניה ידועים כחוצפנים ועזי פנים אשר מרבים לריב ולהתקוטט - ראוי שלא להתחתן עמהן, ואף יש לחשוש שמא אינם מזרע ישראל, ואומנם יש מהאחרונים שכתבו, שבעקבות הגלות נתרבו המחלוקות בישראל, ואי אפשר לקבוע באופן מוחלט על פי סימנים אלו את זהותה הלאומית של המשפחה (יש"ש קידושין פ"ד סי' ד', ערוה"ש ב, טו). אך בכל אופן ברור לכולם שעדיף להתרחק ממשפחות בעלות תכונות שליליות אלו ועוד הזכיר השולחן ערוך שלוש תכונות שמנו חכמים כתכונות מרכזיות באופיים של בני ישראל, ואלו הן : רחמנות, בישנות וגמילות חסדים (יבמות עט, א). כמובן שתכונות אלו צריכות להיות התכונות המרכזיות שעל פיהן יש לבחור את בן הזוג.
15. יחס הגילים בין בני הזוג
בהקשר לגיל החתן והכלה, כתב השולחן ערוך (שו"ע אה"ע ב, ט) : "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה". כלומר, ברור שאם ישנו הבדל גילים בין החתן לכלה, אין זה מעכב, אלא רק במקרה שההבדל הוא גדול מאוד - אין להתחתן, לגבי חתן זקן וכלה צעירה, כתבו מפרשי השולחן ערוך, החלקת מחוקק והבית שמואל, שכל האיסור לחתנם הוא דווקא כאשר ההורים משדכים ואולי אף לוחצים במידה מסויימת, שאז סביר שאין כאן אהבה, והנישואין לא יעלו יפה, ויתכן אף שמצב זה יגרום לכלה הצעירה לזנות תחת בעלה הזקן, אך אם הכלה מעצמה נתרצתה להתחתן עם הזקן, הרי זה מותר, ואף ידוע על כמה תלמידי חכמים שנולדו מזוגות כאלו, והעיקר הוא שתשרה ביניהם אהבה אמיתית.
עוד הוסיף בעניין זה בעל ערוך השולחן (אה"ע ב, ו), שאם רצונה של הכלה הצעירה להתחתן עם הזקן הוא מפני עושרו ולא מפני האהבה, אין ראוי שיתחתנו, כי בסופו של דבר נפשה תתרגל לעושר ותקוץ בבעלה.
ובמקרה הפוך, שהחתן צעיר והכלה זקנה, והחתן מעוניין להתחתן, לכאורה היה נראה שצריך למחות בו שלא יתחתן, שהואיל והכלה זקנה לא יוולדו להם ילדים. אך מכל מקום מובא בתשובות הריב"ש שאף על פי שהחתן טועה ומבטל מצוות פריה ורביה, מכל מקום לא נהגו למחות בידו (שו"ע רמ"א אה"ע א, ג), לסיכום, אין מניעה מצד ההלכה להתחתן, כאשר הפרש הגילים הוא לא גדול מאוד, בין אם הכלה צעירה ובין אם היא מבוגרת. ואמנם כתב בספר שולחן העזר שרצוי שהחתן יהיה מבוגר מאשתו, אך לעומתו הורו כמה גדולים שאין שום מניעה לישא אשה אפילו כשהיא מבוגרת בכמה שנים מבעלה, וכן היו מקומות שנהגו שהכלה תהיה מבוגרת מהחתך. (עיין בספר הנישואין כהלכתם פרק ב', מ"ד).
