(מא. 1+ עד מב. בשליש העליון)

חלק א – עוד סיפורים על ר' זירא  והמרחץ

א. צניעות עם איבר המילה

ר' זירא ראה את ר' אבהו שהניח ידיו למטה כשרחץ, ולא ידע עם נגע.

איך מסתדר עם:

1. והרי ברור שאסור לגעת (ר"א – כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול)?

תשובה – כשעסוק בפחד מליפול לנהר אין הרהור ומותר (כמו בולשת).

1. והרי גם לכסות אסור? (ר' אבא-רב הונא – כל המניח ידיו כלפי מטה כאילו כופר בעיקר)

תשובה – כשיורד לנהר אסור, כשעולה (ורואים אותו) מותר מצד צניעות.

ב. ר' זירא למד מר"י "הלכות בית המרחץ"

1. הביאו נתר – מותר לשון הקודש לדברי חול בבית המרחץ.
2. פתחו את הפה – ההבל של ביהמ"ר נכנס ומוציא הזיעה.
3. שתו מים מבית המרחץ, כברייתא להסיק מבחוץ ומבפנים.

חלק ב – מוליאר ואניטיכי

מוליאר גרוף – מותר להשהות מים ולשתותם.

כלי עם מים, ומחובר בצדו כלי עם גחלים.

אניטיכי – חם יותר ואסור. מה זה:

רבה מקל – רק בי כירי (שדופן הכירה עם מים).
ר"נ בי"צ מחמיר – אפילו בי דודי (דוד מים מעל דוד גחלים)

מה הבעיה:

1. רש"י – דיני השהייה והחזרה (כמו כיריים ותנור. קשור למשניו הקודמות).
2. תוס' – האם המים חמים מספיק כדי לבשל יין ששופכם עליו (קשור למשנה הבאה).

חלק ג – מיחם שפינהו

א. המשנה
קצת מים – אסור, כי יתבשלו.

ב. במה מדובר –

ר' אדא ב"מ – מיחם שפינה ממנו את המים.

אביי – מיחם שפינהו מהאש, ועדיין המים החמים בתוכו.

נקודת המחלוקת:

1. פירוש המילה "פיהו".
2. דבר שאינו מתכוון (צירוף המיחם),
   ר"א ב"מ כמו ר"ש שמותר,
   אביי כמו ר"י שאסור.

ג. רב ושמואל

מפרשים כרב אדא במיחם ריק,
רב כר"י, ולכן לא ימלא מים בשיעור של צירוף,
שמואל כר"ש ויכול למלא בשיעור צירוף.

והרי לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה (כיבוי גחלת עץ) שמואל אסר כר"י?

תשובה – אין תלות בין שני הנושאים.

[אגב, כיבוי גחלת מתכת מותר, כי זה דרבנן ולא גזרו במקום נזק, ורבינא מרחיב זאת גם לטלטול פחות פחות מד' אמות ולטלטול בכרמלית].