ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
ואכן, ארוכה וקשה מלחמתו של עם ישראל כנגד תרבות יוון, אך יחד עם זאת קיימת במסורת ישראל הערכה רבה לחוכמה זו. אדרבה השפה היוונית למשל חשיבותה גדולה, ומצאנו שחכמים נותנים לה ערך מיוחד. מהפסוק (בראשית ט, כז): "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" למדו חז"ל במגילה (ט, ב): "דבריו של יפת יהיו באהלי שם", כלומר יש ערך מיוחד לשפה היוונית, ולכן סבר שם רשב"ג, שניתן לכתוב את התורה בכתב יווני.
על חשיבות תרבות יוון למדנו גם מדברי הזוהר חדש (יתרו סג, ב) האומר על מלכות יוון: "דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותייהו", כלומר שאין בכל המלכויות קרובה ממנה לדרך האמת.
ויש לעמוד על השאלה העקרונית אם אכן יש חשיבות לתרבות יוון, מדוע נאבקו בכל הדורות בתרבות זו? מדוע גזרו שלא ילמד אדם את בנו חוכמה יוונית (סוטה מט, ב)? מדוע נאסר על בן דמא בגמרא במנחות (צט, ב) ללמוד חוכמה זו, אף שכבר הספיק ללמוד לפני כן את התורה כולה?
התייחסות לשאלה זו מצאנו מספר פעמים בדברי הראי"ה קוק זצ"ל.
החוכמה היוונית לדעתו אינה מסוגלת להתייחס אל הקדושה בחיי המעשה. "אומות העולם אינן יכולות להשיג איך נעשה הבשר מקודש... איך אור הדעת היושר והקודש חודר בכל השדרות המעשיות בעומק פנימיותן" (אורות ישראל ט, ג). תרבות יוון אינה יודעת לקדש את החומר. הקודש מנותק בתרבות זו לחלוטין מהחול.
לעומתה יודע עם ישראל, שיש דרך להפוך דברים חומריים מסוימים לחפצים קדושים (כמו כתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות). הוא גם יודע ליצור יצירות רוח קדושות. ומאידך, חיי החול שלו מושפעים ומוקרנים מהקודש. החיים החומריים והיומיומיים של היהודי רוויים באלמנטים של קדושה "בכל דרכיך דעהו". על כל צעד ושעל מלווה היהודי במצוות והנהגות ההופכות את חייו לחיים בקדושה.
ואכן כוחו של עם ישראל בשני המושגים הן ביצירת עצם הקודש, והן בחיי חול שיש בהם קדושה. אלא שחשוב לעמוד על ההבדל המהותי בין שני ערכים חשובים אלה. כי על אף חשיבות שניהם, אסור לטשטש את ההבחנה ביניהם.
על סכנת טשטוש המושגים ננסה לעמוד מתוך התייחסות כללית לתופעות תרבותיות שונות במקומותינו.
שמענו לאחרונה על יצירות ספרותיות סביב פסוקי התורה המכונות "מדרש". והשאלה היא, האם שייך בכלל לכתוב היום יצירה כלשהי שתוכל להשתוות למדרשי חז"ל הידועים כדוגמת מדרש רבה, תנחומא ועוד?
ושאלה נוספת, העיסוק בתיאטרון ובקולנוע פרץ במחנינו, ובין אותן יצירות סרטים ומחזות המעלים בעיות שונות, והתורמים בצורה חיובית מאד לקידומן, לפעמים שומעים מאנשי רוח המגדירים עיסוק זה כ"בית מדרש". האם אכן ניתן להגדיר יצירה זו כ"בית מדרש"?
וכי תאמרו, מאי נפקא מינא כיצד נכנה את הדברים והרי בסך הכל מדובר בתופעות חיוביות, ומה הערך בקטלוג וביצירת הבחנות בין המושגים?
בספרו של הרב מ. צ. נריה זצ"ל מועדי הראי"ה (עמ' קפא, קפב) מובא בשם הרב קוק: "מקובל בעולם שהקודש והחול... שהם צוררים (מנוגדים) זה את זה. אולם האמת היא, אמת של תורה, שאין כל ניגוד בין קודש לחול... משתדלים אנו לחבר אותם ולהכניס קדושה גם בחול, אולם כשם שיש קידוש, ויש תוספת מן החול על הקודש, ומגמה של המשך השפעת הקודש על החול, כך ישנה גם הבדלה, שמגמתה למנוע את טשטוש התחומין שבין הקודש ובין החול... דווקא על ידי שמירה זו נותן הקודש חיים לחול... נצח ישראל בנוי על החיבור וההבדלה גם יחד". הרב קוק סובר, שגם במציאות אידיאלית, כאשר החול מושפע על ידי הקודש, יש לדעת, שיש הבדל מהותי בין דבר שגופו קודש לבין דבר שביסודו הוא חול, אלא שהקודש משפיע עליו לטובה.
ואם נשאל במה מתבטא ההבדל בין לימוד מדרש רבה למשל על פרשת השבוע, לבין קריאה באחד מספרי הקריאה המשובחים, שיצאו בתקופה האחרונה, שחלקם נכתבו על ידי תלמידי חכמים מובהקים.
יש לומר, שמבחינת הערך של קיום מצוות לימוד התורה קיים שוני ברור בין חיבורים שהם גופי תורה שבכתב או תורה שבעל פה (כמו מדרש רבה), לבין ספרות משובחת גם כשהיא מוארת באור תורה ויראת שמים.
וקיים הבדל נוסף.
כאשר עוסקים אנו בגופי תורה, צריכים אנו לדון בהם ובקשיים העולים מהם בדחילו ורחימו, ובכל דרך צריכים אנו להשתדל ולהימנע מביקורת. לעומת זאת בעוסקנו בדברי חול יש מקום רחב הרבה יותר לביקורת. אין דמיון בין דרך העיסוק בעקידת יצחק על כל הבעייתיות הקיימת בפרשה זו, או אף בפרשה דומה בדברי חז"ל כמו חנה ושבעת בניה, לבין דרך הניתוח של סיפור משובח מאת ש"י עגנון או אחד מחכמי דורנו. זהו הבדל מהותי בין חיבורים שהתקדשו בקדושת חז"ל והפכו להיות תורה, לבין חיבורים ספרותיים ואף כאלה שיש בהם אור תורה ושנכתבו מתוך יראת שמים צרופה.
ובאופן כללי צריכים אנו להבחין בין עיון תורני לבין עיון ספרותי, לכן מזהיר שם (מועדי ראי"ה עמ' קפד) הרב זצ"ל, ש"יש להיזהר שלא להפוך את זה (לימוד התורה) ללימוד ספרות". כי כאשר אין הבחנה בין קודש לחול עלול להפוך לימוד התורה חס וחלילה ללימוד ספרות על כל המשתמע מכך.
ובסיכום, כוחו של עם ישראל ביכולתו ליצור קדושה ולהקרין קדושה בניגוד לתרבות יוון החילונית, אלא שגם בתרבותנו המקורית והחיובית יש להבחין בין הקודש העצמי לבין החול שהקדושה משפיעה עליו. לכן, אסור לטשטש את הגבולות, ויש להבחין בין היצירה הפנימית של בית המדרש, ובין הספרות והקולנוע, שאת סף בית המדרש לא עברו. ועל אף ההבחנה הזו חשוב מאד להדגיש שאין בדברים אלה משום שלילת הכתיבה הספרותית או שימוש בכלים תרבותיים אחרים כמו הקולנוע. אדרבה חשיבותם רבה, וכאשר מתייחסים אליהם באופן המתאים ערכם לא יסולא בפז.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
