קיום התורה לדורות - פעילותו של עזרא הסופר | הרב שלום קליין | בית המדרש

מדורים
מגד ירחים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

4 דק' קריאה

בט' לחודש טבת נפטר עזרא הסופר. זו היתה אחת המכות שהונחתו על עם ישראל בחודש זה, וכך נאמר בסליחות נוסח אשכנז:

"זוֹעַמְתִּי בְּתִשְׁעָה בוֹ בִּכְלִמָה וָחֵפֶר. חָשַׂךְ מֵעָלַי מְעִיל הוֹד וָצֶפֶר. טָרוֹף טוֹרַף בּוֹ הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שֶׁפֶר. הוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר".

עזרא מתואר במקרא כ"סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (עזרא ז, ו) ובהמשך שם (פסוק י) "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט."
ואכן, עזרא היה איש הרוח המרכזי בדור שיבת ציון, הוא אשר יצר את הבסיס הרוחני של עם ישראל במשך כל תקופת בית שני. הוא מלמד תורה ופועל גם לתיקון פגמים חמורים כמו בעיית נישואי התערובת, שהעמידה בסכנה את עצם קיומו של עם ישראל.
על גדולתו הרוחנית של עזרא לומדים אנו מהתוספתא בסנהדרין (פד, ז) המובאת במס' סנהדרין (כא, ב): "תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה". חז"ל משווים בין משה רבנו לעזרא הסופר.
ובהמשך אותה גמרא בסנהדרין למדנו: "ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב". עד אותה תקופה היו משתמשים בכתב העברי הקדום 'כתב הליבונאה' ועזרא הנהיג את השימוש בכתב האשורי, בו אנו משתמשים עד היום.
עזרא הסופר מטביע את חותמו גם בתקנות שהוא מתקן כמו ישיבת בתי הדין, הקריאה בתורה, פרטים בענין טבילה של נשים וגברים ועוד. החכמים שבאו אחריו ממשיכים לתקן תקנות וסייגים. ניתן אם כן לומר שיצירת תקנות חדשות מאפיינת את תקופת בית שני, כשם ששנינו במס' אבות: "ועשו סייג לתורה".
מרן הרב זצ"ל בהקדמה לספרו "עין אי"ה" למסכת ברכות עומד על הקשר בין תחומי הפעילות השונים של עזרא. הוא שואל מדוע צריך היה עזרא לשנות את הכתב מ'כתב הליבונאה' שהיה נהוג במשך כל תקופת הבית הראשון?
שאלה נוספת בה עוסק הרב בהקדמה זו, וכן בפרקי 'מהלך האידיאות' שבספר "אורות" היא השאלה מדוע דווקא בבית שני נתקנו תקנות רבות, בשונה כל כך מבית ראשון?
כהקדמה לתשובה על שאלות אילו עומד הרב על שני מושגים ביחס להסברת דברי תורה: הפירוש והביאור.
הפירוש הוא "הרחבה של עצם הדברים שכבר ישנם בתוכנו של המאמר אלא שהם בו מקופלים" כלומר הסבר המאמר על כל פרטיו ודקדוקיו.
הביאור לעומתו, מלשון באר מים חיים, הוא הרחבה של המושגים כאשר רק שורש הדברים נלקח מהמקור. "וכל האופן שיש בכח מאמר זה... לחולל ולהוליד דברים חדשים... מזה הצד יוקחו הדברים באופן רחב מאד על זה נאמר (אבות ו, א)"ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" . הכוונה לחידושים הנובעים מהמאמר המקורי ומתרחקים ממנו מעין משל ונמשל וכדומה.
שני האופנים: הפירוש המוגדר והמצומצם יותר, ולעומתו הביאור המתרחק ומתפשט, נרמזים במסכת שבת (קד, א): "מ"ם פתוחה מ"ם סתומה - מאמר פתוח מאמר סתום". המ"ם הפתוחה מרמזת לביאור , ולעומתה המ"ם הסתומה רומזת ל פירוש המצומצם יותר.
במה קשור ענין זה לפעולתו של עזרא?
ראינו לעיל שחז"ל אמרו כי גם עזרא 'ראוי היה שתינתן תורה על ידו', אולם יחד עם זה סובר הרב שקיים שוני מהותי בפעילות שני האישים האלו בהעברת התורה לעם ישראל.
במשה רבינו נאמר: (דברים א, ה) "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת"... בעזרא לעומת זאת נאמר (נחמיה ח, ח): "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל"... משה אם כן מבאר את התורה בהרחבה גדולה, בעוד שעזרא הסופר מפרש אותה בצורה המצומצמת.
מדוע בחר עזרא בפרוש ולא הרחיב בביאור כמשה?
הראי"ה תולה גישה זו של עזרא בהבדל המהותי בין בית ראשון לבית שני.
בבית ראשון עם ישראל היה עצמאי "שוכן בטח בארצו" מובדל מן העמים, הכהנים והלויים הצליחו אז לשמר את התורה בטהרתה בצורתה המקורית.
אולם בבית שני השתנתה המציאות לחלוטין.
בית שני לא היה אלא "ימים של כניסת כח כדי להתאזר לקראת משא הגלות הגדול והארוך שהיה צריך לבוא אחר כך". בבית השני חסרים היו הארון, הכרובים, האורים והתומים ופרטים נוספים המוזכרים ביומא (כא, ב). חסרונותיו אלו שוללים את האפשרות כבנין העתידי המקווה, ולכן מרן הרב זצ"ל סובר כי בנין זה לא נועד אלא להיות אתנחתא - מנוחה זמנית והכנה לקראת הגלות הגדולה והקשה, שמראש ברור היה כי עם ישראל עומד לצאת אליה. כדברים האלו כותב הרב בהרחבה במאמרו המוזכר לעיל ל'מהלך האידאות' בישראל'.
בשל ההבדל בין הבית הראשון לשני משנה עזרא הסופר את הכתב. הכתב העברי הקדום אותיותיו מלופפות וההבחנה בין האותיות קשה. במציאות המתוקנת של בית ראשון ניתן היה להשתמש בו, אולם כהכנה לקושי העתידי מאמץ עזרא את הכתב האשורי שאותיותיו ברורות יותר, ואין חשש לשיבושו.
זו היא הסיבה לכך שעזרא הסופר מתחיל לתקן תקנות וסייגים שמטרתם להבטיח את קיום עצם התורה - תרי"ג המצוות-גם בתנאים הקשים, בהם עם ישראל עומד להימצא.
מסיבה זו בוחר עזרא בהעברת התורה לדורות הבאים בדרך הפירוש המצומצמת יותר. שכן הוא חושש כי במציאות המסובכת של הגלות הפיסית והרוחנית, עלולה התורה להינזק קשות אם ינקוט בדרך הביאור הרחבה והמתפשטת.
ועוד מוסיף הרב שדרך זו של עזרא דרך הפירוש המצומצמת איננה נצחית. מדברי הרד"ק בישעיה (ט, ו) הנסמך על המקראות בס' ישעיה ובס' נחמיה ניתן ללמוד שדרך המ"ם הסתומה לרמוז על כך שהיא זמנית. בבוא הגאולה כאשר הפרצות בחומות ירושלים יסתמו, ומצב האומה יחזור לאיתנו, ניתן יהיה לחזור למאמר הפתוח המורחב והמתפשט.
על בסיס דברים אילו עולה לעניינו השאלה ביחס לחיבור "עין אי"ה". על ידי הרב שהרי כפי שהוא עצמו כותב הרי הוא נוקט בדרך הביאור המרחיבה, וכיצד מתישבים הדברים עם דרכו של עזרא? יש לומר כי כנראה בענין זה הרב מבדיל בין האגדה להלכה! בחלק המעשי דרושה לדעתו זהירות מרובה, וביחס אליה הנהיג עזרא את הפירוש ואת המאמר הסתום. אולם בחלק האגדתי, אדרבה, ההפשטה וההרחבה היא הראויה, וזאת כדי להלחם בדעות המקולקלות ב"פריצים רבים מבני עמנו" שאינם מכירים ב"ערך הקדוש שיש למאמרי תורה ודברי חז"ל".
מן הראוי שבימי סגריר אלו של חודש טבת נזכור את פעולתו העצומה של עזרא שבחוכמתו הגדולה ידע להכין את עם ישראל לקראת הבאות. ואף שלא זכה שתנתן תורה על ידו, הצליח בזכותו עם ישראל לשמור על הגחלת, ולהגיע עד הלום שלם בתורתו.

מגד ירחים