ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
ברטנורא (אבות א, ו) כתב שכלל זה חל רק על 'כשרים', אבל ברשעים מותר לחשוד. וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) שאם אדם ידוע כאדם צדיק, גם אם רואים מעשה שדי ברור שהוא מעשה לא טוב, צריך לפרש אותו לכף זכות, וע"ז אמרו החושד בכשרים לוקה. וכמו שמפורש במסכת שבת (קכז ע"ב) רשימת מעשים שהיו הרבה סיבות לפרשם על דרך החובה, ותלמידי החכמים שהיו עדים למעשה, דנו את עושה המעשה הכשר, לכף זכות. המעשה רוקח (דעות ה, ז) מקשה מה הקפידא על משה שחשד בעם ישראל, הרי בעיניו היו כרשעים? ומבאר שכיון שהיה להם סימן מאבותיהם שצריכים להאמין למילים האלו שאומר להם (עפ"י רש"י) לכן היו לעניין זה ככשרים. אמנם מרמב"ם (יסוה"ת ח, ב, ומו"נ א, סג) נראה שהצדיק את שאלת משה והן לא יאמינו לי, כיון שאינם צריכים מהדין להאמין באותות, עד מעמד הר סיני. וע"ש במרכבת המשנה שהקשה עליו מהגמרא שלומדת מכאן שאסור לחשוד בכשרים, ולפי דבריו כדין אמר משה שהם לא יאמינו לו. ויתכן שכדברי פרשני התורה שאומרים שהלשון 'לא יאמינו לי', הוא לשון שמשמע ממנו שעם ישראל הוא עם שאינו מאמין, וזה אינו נכון כמובן.
תפארת ישראל בכללי שבת (לד, אות ג) כתב שהאיסור הוא רק כשחושד באדם בלי רגלים לדבר, אבל אם יש רגלים לדבר מותר לחשוד. אמנם בספר חסידים (מד) כתב שאדם שנותן מעות לאשה בסתר מכשיל את האנשים בכך שיחשדו אותו, ומשמע שלמרות שיש בסיס לחשד, שהרי נתן לאשה בסתר, אסור לחושדו. נראה שיש להבדיל בין סוגים של רגלים לדבר, אם זה רק קשר נסיבתי רחוק, שהוא נפגש עם אשה, חייבים לדונו לכף זכות. אמנם אם יש חשש סביר שנובע מכמה סיבות, מותר לחשוד.
בדומה להבדל שכתב תפארת ישראל כתב גם דברי מלכיאל (ד, סא) על סוגית הגמרא בברכות (לא ע"א) שאם חושדים את האדם במה שאין בו חייב להודיע. וחילק בזה בין שני דברים שאם חשדו אותו בגלל דבר שעשה ושינה מדרכיו, ויש יסוד לחשד, אז צריך להסביר למה אין לחשוד אותו, והוא צריך לפרש למה עשה שלא כמו שעושה כל הזמן, אמנם, אם אנשים חושדים אותו בלי שום סיבה מיוחדת, אין צורך להסביר מה עשה, ולמה עשה, אלא רק להודיע שהחשד לא נכון. למרות שכתב במפורש שגם אם יש שינוי בדרכיו של האיש, אין היתר לחשוד בו, מ"מ הוא צריך להודיע שעושה כהוגן, כדי שאנשים אחרים לא ילמדו מהקול שיוצא עליו לעשות שלא כהוגן (ועי' בשל"ה לקמן שמביא רעיון דומה)
גם במסכת יבמות (כה ע"א) הגמרא מציינת כמה דברים שעלולים להעלות חשד בעיני אנשים (אדם שמעיד שאשה איש הותרה אסור לשאתה) ואסור לעשותם משום 'ולזות שפתים הסר ממך', אדם צריך להזהר ולא לעשות דברים מעוררי חשד. אמנם שם מדובר על דברים שיש עליהם חשד מוצק יותר, כיון שהאדם שעושה אותם ביצע לפני כן מעשה שעלול להחשיד אותו.
הרמב"ם בהלכות תשובה (ד, ד) כתב שאחד מהדברים המעכבים את התשובה הוא החושד בכשרים שחושב שלא עשה כלום, "והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות". הגמרא בברכות (לא ע"ב) אומרת שאדם שחושד את חבירו צריך לפייסו. מבאר השל"ה (אות פ - פריון, ז) שיש שני טעמים לצורך לפייס: א. שלא ילמדו אנשים אחרים ממעשיו של הנחשד, שחושבים שאם הוא עשה כך, מותר לעשות. ב. שאדם שחשד בשני עבר על 'לא תשנא את אחיך בלבבך', וצריך לפייסו. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול שעליו עומדת התורה, אמנם יש חריגה מזה, שאדם שעבר עבירה מצוה לשונאו על כך (פסחים קיג ע"ב), ולכן כאשר מבין שאין חשד, אין מה לשנוא אותו, ולכן חייב לפייסו שלא יעבור על שנאה שלא לצורך.
במסכת מו"ק (יח ע"ב) מובא "אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו, ושמח". לפי"ז ניתן להבין את חומרת החושד בכשרים, כי בדרך כלל יש נקודה קטנה של אמת במה שחושדים בנחשד, יתכן שהאדם הנחשד רצה לעשות את המעשה האסור, ויתכן שהוא אפילו עשה קצת. אבל הרינון והדיבור מעצימים את הנקודה הבעייתית שנמצאת באותו אדם והופכים אותו לכדי בעייה גדולה, שאותה אכן צריך לפתור, בעייה גדולה זו נוצרה רק על ידי הרינון והחשד.
מ"מ נראה שגם הרמב"ם בהל' תשובה, כמו הגמרא בברכות, עסקו באופן שהחשד לא נשאר רק בלב, אלא גם הוא אמר לו. ואילו אם החשד נשאר בלב, לא נאמרה על זה החומרא המיוחדת של ה'חושד בכשרים'. כנראה שדבר זה אסור, אבל לא נראה שהוא ממעכבי התשובה. בדומה כתב הריטב"א (שבת קיח ע"ב לדידי) שהגמרא במו"ק שאמרה שאדם נחשד רק אם יש בו קצת מהחשד, זה רק באופן שדיברו עליו, ולא אם חשבו עליו דברים לא טובים והם לא נאמרו.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
דיני פלסטר בשבת
הלכלוך הקדוש
האם מותר לפנות למקובלים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
