ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ג1 כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחֱלָק לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים: מֵהֶם בְּרוּאִין שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִגֹּלֶם* וְצוּרָה,* וְהֵם נֶהֱוִין וְנִפְסָדִין* תָּמִיד, כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת; וּמֵהֶן בְּרוּאִין שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִגֹּלֶם וְצוּרָה, אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּים מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה בְּגָלְמָן לְעוֹלָם, וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּים כְּמוֹ אֵלּוּ, וְהֵן הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן, וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת.
ג2 וּמֵהֶן בְּרוּאִין צוּרָה בְּלֹא גֹּלֶם כְּלָל, וְהֵן הַמַּלְאָכִים, שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָן גּוּף וּגְוִיָּה, אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ. ד וּמַה הוּא זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם?* הַכֹּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה,* לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף, וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יי אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד,כד), וְאֵינוֹ אֵשׁ – אֶלָּא מָשָׁל;* וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר:* "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת,* מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהילים קד,ד).
ה וּבַמֶּה יִפָּרְדוּ הַצּוּרוֹת זוֹ מִזּוֹ, וַהֲרֵי אֵינָן גּוּפִין? לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּמְצִיאָתָן,* אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וְהוּא מָצוּי מִכֹּחוֹ, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהַכֹּל נִמְצָאִים מִכֹּחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְטוּבוֹ. וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר: "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה,ז).
ו זֶה שֶׁאָמַרְנוּ 'לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ' – אֵינָהּ מַעֲלַת מָקוֹם, כְּמוֹ אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁאֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁלָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בָּעִלָּה,* שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הֶעָלוּל.*
ז1 שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים – עַל שֵׁם מַעֲלוֹתָם הוּא, וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים: חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, וְאוֹפַנִּים, וְאֶרְאֶלִּים, וְחַשְׁמַלִּים, וּשְׂרָפִים, וּמַלְאָכִים, וֵאלֹהִים, וּבְנֵי אֱלֹהִים, וּכְרוּבִים, וְאִישִׁים.*
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
7 - הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכות א'-ב'
8 - הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכות ג'-ח'
9 - הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכות ט'-י"ב
טען עוד
ח1 וְכָל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ חַיִּים וּמַכִּירִים אֶת הַבּוֹרֵא, וְיוֹדְעִין אוֹתוֹ דֵּעָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד, כָּל צוּרָה וְצוּרָה לְפִי מַעֲלָתָהּ, לֹא כְּפִי גָּדְלוֹ.* אֲפִלּוּ מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא כְּמָה שֶׁהִיא, אֶלָּא דַּעְתָּהּ קְצָרָה לְהַשִּׂיג.
ח2 אֲבָל מַשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת יָתֵר מִמַּה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת צוּרָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְכֵן כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה, עַד מַעֲלָה עֲשִׂירִית. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית גַּם הִיא יוֹדַעַת הַבּוֹרֵא דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי אָדָם הַמְּחֻבָּרִין מִגֹּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. וְהַכֹּל אֵינָן יוֹדְעִין אֶת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ.*
___________________________________
גֹּלֶם – חומר. צוּרָה – המהות המייחדת דבר אחד מדבר אחר, כגון שכלו של האדם, שבגללו הוא נקרא אדם (מילות ההיגיון ט). נֶהֱוִין וְנִפְסָדִין – נוצרים בעזרת היסודות ומתפרקים ליסודות. וההבחנה בין הקבוצה הראשונה לבין הקבוצה השנייה, שגרמי השמים (הגלגלים) "אינם משתנים מגוף לגוף... כמו הראשונים", היא לפי מושגים ישנים (ראה להלן פרק ג), אך כיום ידוע שיסודות החומר (האטומים) בכוכבים זהים ליסודות שבכדור הארץ. שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם – כבחזון הנביא יחזקאל (פרק א). ולעולם אין אדם רואה מלאך במציאות אלא בחלום או בנבואה. ולמלאכים אין כנפיים כשל עוף, ומשמעות "כנף" היא 'סתר', שמהותם נסתרת ונעלמת ממנו (מו"נ א,מג). חִידָה – משל. יי אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה... מָשָׁל – משל להשמדת המורדים בה' (מו"נ א,ל). וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר – בתיאור הנהגת העולם: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת – רוחות הטבע הן שליחיו של הקב"ה (מו"נ ב,ו). לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּמְצִיאָתָן וכו' – התשובה: הצורות (הישויות) נבדלות זו מזו בקרבה בשרשרת ההנהגה הבאה מה' ובאופי פעולתן, והנוצר מה' במישרין נמצא במעלה גבוהה מן הנוצר ממנו בעקיפין. עִלָּה – סיבה, גורם. עָלוּל – תוצאה, נגרם. אִישִׁים – נקראים גם 'השכל הפועל' (מו"נ ב,ד), "והוא 'שרו של עולם' שמזכירים חכמים תמיד" (מו"נ ב,ו), ועל ידו ה' נותן צורות לישויות בעולמנו (להלן ד,ו). תַּחַת הַכִּסֵּא – כיסא הכבוד, משל לעליונות ה' (ראה יחזקאל א,כו; מו"נ א,ט). שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה מִמַּעֲלַת דַּעַת הָאָדָם – האישים קרובים אל ה' בשרשרת ההנהגה יותר מן האדם. לֹא כְּפִי גָּדְלוֹ – של הקב"ה, שהוא אינסופי. כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ – וזהו הביטוי העמוק של אחדות ה', שהרי אילו ידעתיו, הייתיו, שאין הוא ודעתו שניים אלא אחדות שאין כמוה (כלהלן י).
ביאורים
בבואו לבאר את סוגי הדברים שנבראו בעולם, שכאמור, ידיעתם מביאה לאהבת ה' וליראתו, הרמב"ם מפרט תחילה את מבנה עולם הרוח, המכונה 'מעשה מרכבה'. החלק הזה מתאר את השתלשלות הקשר וההשגחה מהבורא הנבדל אל העולם הגשמי. בעולם הגשמי כל הנבראים מורכבים מחומר וצורה, כלומר מרעיון ומשמעות שבאים לידי ביטוי דרך גוף ממשי. אולם ישנה הבחנה בין הברואים הקיימים על כדור הארץ, שהם מתבלים עם הזמן עד לכליה, לבין הכדורים והכוכבים עצמם שלא חל בהם שינוי. בעולם הרוחני, לעומת זאת, הנבראים הם בעלי צורה בלבד בלי חומר. הנבראים הללו מכונים מלאכים, שכל אחד מהם הוא בעצם שכל ללא גוף, ולכן הוא בעל יכולת גבוהה יותר ממי שיש לו שכל אנושי מוגבל. בעולם הגשמי הנבראים שונים זה מזה על ידי הגוף החיצוני. בעולם הרוחני, שבו אין גוף, השינוי נובע מהיכולת השכלית המיוחדת של כל מלאך. המלאכים מחולקים לקבוצות שונות שמציינות את מידת הידיעה וההשגה שלהם את ה', ועל פי זה נקבעים גם השמות שלהם. המלאכים במעלה התחתונה ביותר הם החוליה המקשרת בין המציאות הנבדלת לבין המציאות הגשמית שלנו. לדברי הרמב"ם, לשכל של הנביא יש מגע עם השכל של המלאך בעת הנבואה, וכך הוא זוכה להשגה על אנושית.
למלאכים אין כנפיים והם אינם עשויים מאש, כפי שהבורא עצמו איננו כזה. באותו אופן שיש להבין את התיאורים הגשמיים המופיעים בתנ"ך ביחס לה', כך יש להבין את התיאורים ביחס למלאכים - הכל משל. הדבר האמיתי הוא מופשט לגמרי.
גם העולם הגשמי וגם העולם הרוחני, נבראו על ידי ה', ולכן לעולם יהיה פער בין הבורא לבין העולם הנברא, גם זה הרוחני. אולם לנבראים הרוחניים יש יתרון עלינו, הנבראים הגשמיים, כיוון שהשכל שלהם משוחרר ממגבלות הגוף, בדומה להשגת האדם את ה' לאחר הסתלקות הגוף בשעת המיתה.
הרחבות
יצירה ופירוק בכוכבים
נֶהֱוִין וְנִפְסָדִין. ההבנה שגרמי השמים (הכוכבים והגלגלים) "אינם משתנים מגוף לגוף... כמו הראשונים", היא לפי מושגים ישנים (ראה להלן פרק ג), אך כיום ידוע שיסודות החומר (האטומים) בכוכבים זהים ליסודות שבכדור הארץ.
נבואת מלאך
שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם. כבחזון הנביא יחזקאל [א]. ולעולם אין אדם רואה מלאך במציאות אלא בחלום או בנבואה. משמעות "כנפי" המלאכים היא 'סתר', שמהותם נסתרת ונעלמת ממנו ולא שיש להם כנפיים גשמיות [מורה נבוכים א,מג].
מדרגת האדם ומדרגת המלאכים
דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי אָדָם הַמְּחֻבָּרִין מִגֹּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. לדעת הרמב"ם, המלאכים והכוחות השמימיים עולים על האדם בהשגת הבורא. אולם מבחינות מסוימות דווקא מדרגת האדם עליונה יותר ממדרגת המלאכים, כפי שכותב הרב חיים מוולוז'ין : "ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון ביניהם כלל... אמנם בדבר אחד, יתרון גדול לאדם מהמלאכים... רק האדם לבדו הוא המעלה... את העולמות... בכוח מעשיו, מחמת שהוא כלול מכולם" [נפש החיים א, י]. לאדם יש כוח לקדם את העולם ולרומם אותו. דוגמה לרעיון זה מביא הרב אריה ליב הלר מהמבול, שבו השחיתו המלאכים (ואף בעלי החיים) את דרכם [בראשית ו, יב, ילקוט שמעוני, בראשית, מד], שכן חטאיו של האדם וירידתו ממדרגתו השפיעו על התנהלותם של כל הנבראים וירד כל העולם עמו. על דרך זו הוא מסביר גם את פחדם של המלאכים מפני בריאת האדם, שכן על ידי מעשי האדם נקבע גם מעמדם הרוחני של המלאכים [שב שמעתתא, הקדמה, ג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
