ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ב1 הַנְּבִיאִים – מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הֵן; כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה חָכָם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, כָּךְ בַּנְּבוּאָה – נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. וְכֻלָּן אֵין רוֹאִין מַרְאֵה הַנְּבוּאָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה* אוֹ בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה,* כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו).
ב2 וְכֻלָּן, כְּשֶׁמִּתְנַבְּאִין – אֵבְרֵיהֶן מִזְדַּעְזְעִין, וְכֹחַ הַגּוּף כּוֹשֵׁל, וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם מִטָּרְפוֹת,* וְתִשָּׁאֵר הַדֵּעָה פְּנוּיָה לְהָבִין מַה שֶּׁתִּרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו,יב), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל: "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ"* (דניאל י,ח).
ג1 הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִים לַנָּבִיא בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה – דֶּרֶךְ מָשָׁל מוֹדִיעִין לוֹ, וּמִיָּד יֵחָקֵק בְּלִבּוֹ פִּתְרוֹן הַמָּשָׁל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְיֵדַע מַה הוּא; כְּמוֹ הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב* אָבִינוּ וּמַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְהוּא הָיָה מָשָׁל לַמַּלְכֻיוֹת וְשִׁעְבּוּדָן, וּכְמוֹ הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל,* וְהַסִּיר הַנָּפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה,* וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל,* וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה.*
ג2 וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים: יֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ, כְּמוֹ אֵלּוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד; וּפְעָמִים אוֹמְרִין הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן, כְּמִקְצָת דִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה. וְכֻלָּן בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה* הֵם מִתְנַבְּאִין.
ד כָּל הַנְּבִיאִים – אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ,* אֶלָּא מְכַוְּנִין דַּעְתָּן, וְיוֹשְׁבִין שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמִתְבּוֹדְדִין, שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה* לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ, בְּנֵי הַנְּבִיאִים – "לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר" (שמואל א י,ה), וְהֵן מְבַקְּשִׁין הַנְּבוּאָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים" (שם), כְּלוֹמַר מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה עַד שֶׁיִּנָּבְאוּ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'פְּלוֹנִי מִתְגַּדֵּל'.*
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
10 - הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה א
11 - הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ה'
12 - הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ו'
טען עוד
___________________________________
שני סוגי נבואה הם: 1) בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה – במהלך השינה, כשממילא החושים שובתים (מו"נ ב,לו); 2) בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה – כעין שינה. וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם מִטָּרְפוֹת – כל מחשבותיהם מתרוקנות ואובדות (ראה תהילים קמו,ד; פה"מ ברכות ה,ה), מלבד מחשבת הנבואה עצמה. "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית [הנבואה סיערה אותי וטלטלה אותי] וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ". הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב – בראשית כח,יב (פתרונות נוספים לחלום מצויים במקומות אחדים במו"נ). הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל – יחזקאל פרק א ופרק י (ראה מו"נ ג,א-ז). וְהַסִּיר הַנָּפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה – ירמיה א,י-יד. וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל – יחזקאל ב,ט. וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה – זכריה ה,ו (למשלים אלו ראה מו"נ ב,מג. וכל מו"נ מוקדש לביאור המשלים). דֶּרֶךְ חִידָה – סוד ורמז שהנביא צריך להבינם לפי כוחו. אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ – אלא ברצון ה' (הקיים תמיד. ראה מו"נ א,י). שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה וכו' – "וזוהי הסיבה העצמית הקרובה לסילוק הנבואה בזמן הגלות בלי ספק, איזו עצלות או עצבות יהיו לאדם באיזה מצב שיהיה יותר מהיותו עבד נשלט ומשועבד לבורים הרשעים, אשר צירפו העדר ההיגיון האמתי ושלמות התאוות הבהמיות" (מו"נ ב,לו). מִתְגַּדֵּל – הולך וגדל. והמתנבא עדיין אינו נביא המקבל מדע מאת הבורא.
ביאורים
הנבואה היא יכולת ראייה רוחנית, קליטת המסר האלוהי המושפע על הנביא, באמצעות הכוח המדמה שלו. בראייה גשמית יש דרגות שונות, יש בעלי ראייה חדה ויש בעלי ראייה מטושטשת. גם בכוח השכלי ישנם הבדלים בין אנשים שונים, במידת ההבנה של רעיונות מופשטים. כך גם בנבואה, יש בין הנביאים מדרגות רבות, והן נובעות ממידת ההכשרה הרוחנית. כל הנביאים 'רואים משהו' ו'מבינים משהו', אבל כל אחד בצורה אחרת, ברורה יותר או ברורה פחות. אולם כל הנביאים שונים באופן מהותי, ממי שנעדר ממנו לגמרי 'החוש הנבואי', שאינו רואה דבר בממד הזה.
הנבואה היא שחרור ממגבלות הגוף. לאדם יש יכולות רוחניות גבוהות מאוד, מעבר לתפיסה הרגילה שלנו, והנבואה המביאה פוטנציאל זה לידי מימוש, אינה יכולה להיקלט במתכונת החיים הנורמאלית. לכן קבלת הנבואה מלווה בזעזוע של כל המערכות הגופניות, ונעשית רק בשעת שינה כאשר הגוף פעיל באופן חלקי בלבד (פרט למשה רבנו).
הנבואה, אצל רוב הנביאים (פרט למשה רבנו) היא, למעשה, כמעין חלום. השגת הנבואה נעשית על ידי כוח הדמיון, כמו כל חלום, אלא שהחלום הנבואי מלווה בתחושת ודאות של קליטת מסר נבואי. ה' לא 'מתקשר' עם הנביא ישירות דרך השכל, אלא בצורה עקיפה דרך כוח הדמיון, על ידיו מבין הנביא בשכלו את הדעה שה' מעביר עליו.
הנבואה, בניגוד לרוח הקודש, איננה תוצאה טבעית, אלא תלויה ברצון ה'. גם אם הנביא יעבור את כל מסלול ההכשרה הנדרש, לא מובטח לו שהוא יקבל נבואה. מאידך, הנבואה גם איננה תוצאה מקרית. מי שלא טיפח את האישיות הרוחנית שלו, ולא רכש את התנאים הנדרשים, בודאי לא יזכה לנבואה.
הנבואה איננה תוצר של צמצום האישיות, אלא נובעת דווקא מהרחבת כוחות הנפש. לכן בנוסף להכשרה השכלית והנפשית, הנבואה חלה רק במצב של שמחה, שמבטאת הרמוניה ושלמות בנפש האדם.
הרחבות
בין נביא לנביא
כָּךְ בַּנְּבוּאָה - נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. בעניין ההבדל ברמת הנבואה בין הנביאים, הרחיב הרמב"ם בחיבורו שמונה פרקים: "יש מן הנביאים מי שיראה את השם יתברך מאחרי מחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות – לפי קרבתם אל השם יתברך ולפי מעלתם בנבואה". ממשיך לבאר מהו הגורם להבדל הזה בין הנביאים: "והכונה בזה הענין... שהמעלות, מהן - מעלות שכליות, ומהן - מעלות המידות. וכן הַפְּחִיתִיּוֹת, מהן פחיתיות שכליות: כסכלות, ומיעוט ההבנה... ומהן פחיתיות המידות: כרוב התאווה, והגאוה, הרוגז, והכעס והעזות, ואהבת הממון והדומה להן... ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך" [שמונה פרקים ז].
מדוע בזמן הנבואה כוח הגוף כושל
וְכֻלָּן, כְּשֶׁמִּתְנַבְּאִין - אֵבְרֵיהֶן מִזְדַּעְזְעִין, וְכֹחַ הַגּוּף כּוֹשֵׁל. הנבואה דורשת שלמות. היינו מצפים שבשעת הנבואה יהיה הנביא שלם בכוחות הנפש והגוף. אם-כן, מדוע דווקא אז כל גופו נחלש? בפירוש הכתב והקבלה מבואר שזה משום שהכוחות החומריים מונעים מהנפש להגיע למדרגת הנבואה: "שאר הנביאים חומר גופם היה מעכב אותם מהשראת הנבואה אליהם... כל זמן השתתפות נפשם עם חומר גופם. לכן איבריהם היו מזדעזעים תחילה, וכשל כח גופם עד שתתפשט הנפש מן גשמיותו... ותישאר לבדה פנים מן הגוף, אז תחול עליהם הנבואה, או כשהוא ישן שמראין לנפשו המסתלקת אז מן הגוף... אמנם משה רבנו עליו השלום לגודל טוהר חומרו הזך והנקי לא נמנעה ממנו הנבואה גם בהקיץ" [במדבר יב, ז].
ובמקום אחר פירש הכתב והקבלה שהחלשת הגוף באה "כדי שלא תהיה בהם מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, ותהיה דעתם פנוי תמיד למעלה, להבין הדברות הקדושות והטהורות שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא, ולהסתכל בפנימית כוונתם" [דברים ה, כג].
לרפואת נתנאל בן זהבה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
