המצווה

למה אי אפשר ללמוד ממנה לשאר בבניין אב

המקור במצווה זו

הערות / דעת רבנן שחולקים

העומר
(משלב הקצירה)

בעומר חייב לקצור לשמה (ואם מצא קצור – קוצר).

צורך גבוה

"בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד,כא) – כמו שהחריש הוא של רשות, גם הקציר של רשות, לאפוקי קצירת העומר שהיא של מצווה (וממילא מתירים גם את שאר הפעולות כמו ההרקדה והטחינה).

שתי הלחם
((למשל) אפייתם)

צורך גבוה

גזירה שווה מהעומר:
בעומר: "מיום הביאכם את עומר התנופה".

בשתי הלחם: "תביאו לחם תנופה שתיים".

חייבים לומר שהגז"ש מופנה (כי אפשר לפרוך כנ"ל):

בעומר כתוב לפנ"כ – "והבאתם את עומר ראשית קצירכם".

בשתי הלחם בתחילת אותו פסוק "והקרבתם מנחה חדשה לה'".

לולב
קציצתו

מה ללולב שכן טעון ארבעה מינים (לעיכובא)

ולקחתם לכם ביום הראשון – אפילו בשבת.

וכיון שבעצם הנטילה אין איסור ממילא (מוקצה זה דרבנן), כנראה בא להתיר את הקציצה.

רבנן – ביום ולא בלילה.

ור"א – "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", אך רבנן – שם היה אפשר לחשוב שזה גם בלילה (כמו ישיבת סוכה).

סוכה
כריתת העצים, בניית הסוכה

נוהגת לילות כימים

גזירה שווה מלולב:

לולב – "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים",

סוכה – "בסוכות תשבו שבעת ימים".

כאן לא צריך גזירה שווה מופנה, כי אינו מלמד דין חדש אלא גילוי מילתא שגם כאן דוחה שבת (רש"י ועוד).

מצה
מקצירת החיטים עד אפיית המצה

גם נשים חייבות

גזירה שווה מסוכה:

פסח – "ובחמישה עשר לחודש הזה חג המצות".

סוכות – "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי...".

(ראשונים – כאן הגז"ש כן מופנה (למרות שלכאורה גם כאן אין צורך)).

שופר
קציצתו (גוזז) והכנתו (מכה בפטיש)

לתקיעות יש חשיבות גדולה – מכניסות זכרונינו לפני ה', משחרר את העבדים/קרקעות וכו'.

"ובחודש השביעי באחד לחודש... יום תרועה יהיה לכם", וכיון שהתקיעה עצמה ממילא אינה מלאכה (אלא חכמה), בא להתיר את המכשירין.

ומשם בהיקש נלמד גם לשופר של יובל.

רבנן – ביום ולא בלילה.

ור"א - בשופר של יובל כתוב "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים".

יום הכיפורים מיותר – מלמד דווקא יום.

בעשור לחודש מיותר – מלמד להקיש את כל השופרות של תשרי זה לזה.

(ורבנן – אמנם יש היקש לעניין כמה הלכות בתקיעה, אך לא לגבי הזמן שהרי זמנם שונה (זה בא' תשרי וזה בי').

מילה
הכנת הסכין, הבאתו וכו'.

(עוד דבר שיש בשאר ואין במילה – אי אפשר להשלים אחר כך (מזכיר את סברת רב יוסף לעיל)

על המילה נכרתו 13 בריתות (הוזכר בפרשייה 13 פעמים).

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"