ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
יכולים אנו לציין ימים אלה כאשר צוינה תקופה דומה בשיר השירים לפי חז"ל: "'אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק... פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם'. 'אני ישנה' מבית המקדש, ו'לבי ער' בבתי כנסיות ובתי מדרשות, 'אני ישנה' מן המצוות ו'לבי ער' לעשותן, ...'אני ישנה' מן הקץ ו'לבי ער' לגאולה, 'אני ישנה' מן הגאולה ו'לבי ער' לקב"ה שיגאלני" (ילק"ש שה"ש פרק ה').
יש כתות שונות בישראל. הלב ודאי ער, נשאר ער גם כשהעיניים עצומות והאוזן אטומה. יש שלבם ער לגאולה, אף על פי שהנם ישנים מן הקץ, שאינם יודעים שהחזון הישראלי איננו מסתפק בצהלת קלגסים, ברעש הטנקים, בהמולת האווירונים. הכת הזאת ישנה מן הקץ. ויש לך צבור שלבו ער למצוות, שמבחינה תיאורטית מדבר גבוהה על ערך של חיי תורה, אולם 'ישנים מן המצוות' בפועל וצריכים חיזוק. ויש והם ערים לקב"ה, אבל ישנים מן הגאולה, מן המעשים בפועל ממש הנצרכים להיעשות, ישנים מחזון המקדש, אף על פי שניכרת ערנות לבסס יותר את בתי המדרש הקיימים.
והנה קול הדוד דופק. תקומת המדינה צריכה לשמש סימן התעוררות לכולם, במיוחד לאלה שקרובים לחזון הגאולה. אולם כאן שומעים טענה: "דודי שלח ידו מן החור" (שה"ש שם ד'). האין החור מקום שקצים ורמשים? - אכן, כן הדבר, הגאולה באה ע"י כורש. והעם טוען האם לא היה ראוי שתהיה הגאולה ע"י צדיק, ע"י דניאל? (עי' שהש"ר ה'). "'פשטתי את כתנתי', בגדי כהונה ובגדי מלכות" (שם), מיהו זה שיכול לחדש את המסורת הזאת, היכן נמצאים האנשים הראויים לאצטלא זו? "'רחצתי את רגלי' מאבק ע"ז, שכן מקום זה (א"י) גורם לע"ז" (שם). כבר נגמלתי מזה בימי בבל, איככה אטנפם? האם זה כדאי, האם זה ראוי? האם זאת היא פקידה?
"'ומעי המו עליו' (שה"ש שם)... אמר הקב"ה... גם אני אמרתי: 'מעי מעי אוחילה' (ירמיה ד' י"ט)" (שהש"ר שם). וכך נחמצה ההזדמנות - 'דודי חמק עבר', וכורש מכריז מי שלא עבר את הפרת אל יעבר. האם גם היום נחמיץ ההזדמנות, האם גם היום תשארנה האוזניים אטומות והעיניים עצומות?
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". כאן, במילים האלה תשובה על הלבטים שלנו. עובר עלינו משבר, הרבה מהתקוות התנדפו. הציונות לא פתרה את אשר התימרה לפתור. חשבנו כי נפתור את בעיית קיבוץ גלויות, חשבנו כי נפתור את שאלת עמידתנו העלובה בגויים. זה לא נפתר. עמידתנו נשארת רופפת, תלויה בנסים יום יום, ואנחנו כבר יודעים שגם במספר היותר גדול של טנקים שיש לנו, עדיין לא נוכל להחזיק מעמד. מבחינת האנטישמיות גם כן התאכזבנו. להיפך, המדינה עוררה בעיות שקודם לא היו. דוגמת קיומן של קהילות יהודיות בארצות ערב, והתעוררות שנאה לישראל בין מדינות אשר לא מכירים יהודים כלל. נשארנו בודדים כאשר היינו, אחרי שבע שנות קיום מדיני.
אך זה גופא צריך לעודדנו - הרי "מאת ה' הייתה זאת". מה שיותר מתבלטת שנאת הגויים לישראל, יותר ויותר אנו למדים להעריך ערך הנס בט"ז כסלו כאשר מזרח ומערב התאחדו בעדינו. רק הסבר של נסיות יכול לתת למאורעות את משמעותם האמיתית - "מאת ה' הייתה זאת..., זה היום עשה ה'".
כמו כן, יש כאן תשובה כלפי פנים. גם כאן השאלה: האם לפי התנאים הללו עוד יד ושם לנו במדינה, האם נתן יד למען העלאת יהודים שיעבירו כאן אותם או את ילדיהם על דתם ודעתם? האם לא דורות על דורות מסרנו נפש למען שמירה על הייחוד העצמאי? וכאן גם כן התשובה בפסוק הנ"ל.
יש מאמר חז"ל (ברכות י' א') על חזקיה המלך שנמנע מלקחת אישה ולהוליד בנים מפני שחזה שעתיד לצאת ממנו מנשה, המלך אשר הרבה להרשיע. ונאמר לו: "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" (מל"ב כ' א'). ועל הויכוח שלו עם ישעיה עונה לו הלה: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?". אפשר להבין ללבו של חזקיה, זה אשר בדורו הגיע העם לדרגא אשר תינוק ותינוקת היו בקיאים בדיני טהרה וטומאה, והוא רואה ברוח הקודש מה שעתיד לצאת ממנו ונרתע ונמנע - הכיצד, האם הוא בעצמו יהרוס במו ידיו מה שכל כך עמל להקים? ואולם נאמר לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך. מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומאי דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד" (שם).
הוא הדין בנידון שלנו - הרי זה היום עשה ה', הרי לא מקריות כאן, הרי יש כאן יד אלקית מכוונת, ואם כך אסור לנו לחשוב את חשבונותיו. עלינו לעשות הכול להגברת עליה, להגברת המדינה ולהאבקות על דמותה, והשאר נשאיר לה להשגחה העליונה, אשר ודאי תדע להוציא מתוק ממר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
