ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
כח אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה עִקַּר הַחָכְמָה מֻפְקָד בָּאָרוֹן, אֲשֶׁר הוּא בְּמַדְרֵגַת הַלֵּב, וְהֵם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְעַנְפֵיהֶם, וְהִיא הַתּוֹרָה, לְצִדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְשַׂמְתֶּם אוֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם", וּמִשָּׁם מִסְתָּעֲפוֹת שְׁתֵּי הַחָכְמוֹת: חָכְמַת הַתּוֹרָה, וְנוֹשְׂאֶיהָ הַכֹּהֲנִים, וְחָכְמַת הַנְּבוּאָה, וְנוֹשְׂאֶיהָ הַנְּבִיאִים. וְהֵם הָיוּ בְּמַדְרֵגַת הַיּוֹעֲצִים הַמַּבְחִינִים הַמַּזְהִירִים לָאֻמָּה, הַכּוֹתְבִים אֵת תּוֹלְדוֹתֶיהָ, וְהֵם רֹאשׁ הָאֻמָּה.
כט אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתֶּם הַיּוֹם גּוּף בְּלֹא רֹאשׁ וּבְלֹא לֵב.
ל אָמַר הֶחָבֵר: יָתֵר עַל כֵּן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, וַאֲפִלּוּ לֹא גוּף, אֶלָּא אֵיבָרִים מְפֻזָּרִים, בְּמַדְרֵגַת הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת אֲשֶׁר רָאָה אוֹתָן יְחֶזְקֵאל. אֲבָל, מֶלֶך כּוּזָר, אֵלּוּ הָעֲצָמוֹת אֲשֶׁר נִשְׁאַר לָהֶן טֶבַע מִטִּבְעֵי הַחַיִּים, וּכְבָר הָיוּ כֵּלִים לְלֵב וְרֹאשׁ וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ וְשֵׂכֶל, טוֹבִים מִגּוּפִים מְצֻיָּרִים מִן הַשַּׁיִשׁ וְהַגֶּבֶס בְּרָאשִׁים וְעֵינַיִם וְאָזְנַיִם וְכֹל הָאֵיבָרִים, וְלֹא הִתְחַבְּרָה בָּהֶם מֵעוֹלָם רוּחַ חַיִּים, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּחוּל בָּהֶם, וְאֵינָם אֶלָּא דִּמּוּי וְצִיּוּר שֶׁל אָדָם, וְאֵינָם אָדָם.
לא אָמַר הַכּוּזָרִי: כִּדְבָרְךָ כֵּן הוּא.
לב אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה הָאֻמּוֹת הַמֵּתוֹת אֲשֶׁר רָצוּ לְהִדַּמּוֹת לָאֻמָּה הַחַיָּה, לֹא יָכְלוּ לְהַשִּׂיג יוֹתֵר מִדִּמְיוֹן חִיצוֹנִי, הֵקִימוּ בָּתִּים לֵאלֹהִים, וְלֹא נִרְאָה בָּהֶם לֵאלֹהִים אוֹת, פָּרְשׁוּ וְהִתְנַזְּרוּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה, וְלֹא נִרְאֲתָה, וְחָטְאוּ וּמָרוּ וְהִרְשִׁיעוּ, וְלֹא יָרְדָה עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אוֹ מַגֵּפַת פִּתְאוֹם כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת שֶׁהוּא עֹנֶשׁ מֵאֵת הָאֱלֹהִים עַל אוֹתוֹ הַמֶּרִי. נִפְגַּע לִבָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר אוֹתוֹ הַבַּיִת אֲשֶׁר הֵם מְכַוְּנִים אֵלָיו, וְלֹא הִשְׁתַּנָּה מַצָּבָם, אֶלָּא מַצָּבָם מִשְׁתַּנֶּה לְפִי רֻבָּם וּמִעוּטָם, וְכֹחָם וְחֻלְשָׁתָם, וּפֵרוּדָם וְהִתְחַבְּרָם, עַל דֶּרֶך הַטֶּבַע וְהַמִּקְרֶה. וַאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר נִפְגַּע לִבֵּנוּ, אֲשֶׁר הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — אָבַדְנוּ, וְכַאֲשֶׁר יְתֻקַּן — נְתֻקַּן אֲנַחְנוּ, בֵּין שֶׁנִּהְיֶה רַבִּים אוֹ מְעַטִּים, וְעַל אֵיזֶה מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה. כִּי מְאַחֲדֵנוּ הוּא הָאֵל הַחַי, וְהוּא מְנַהֲגֵנוּ וּמַחֲזִיק בְּיָדֵנוּ בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹ בְּפֵרוּד וּבְפִזּוּר.
לג אָמַר הַכּוּזָרִי: אָכֵן לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֻמָּה תִּתְפָּרֵד כָּך וְלֹא תִּשְׁתַּנֶּה לְאֻמָּה אַחֶרֶת, כָּל שֶׁכֵּן עִם אֹרֶך הַזְּמָן הַזֶּה, וְכַמָּה אֻמּוֹת שֶׁהָיוּ אַחֲרֵיכֶם אָבְדוּ וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶן זֵכֶר, אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן וַאֲרָם וּפְלֶשֶׁת וְכַשְׂדִּים וּמָדַי וּפָרַס וְיָוָן וְהַבְּרָהְמִינִים וְהַצָּאבִּיִּים, וְזוּלָתָם הַרְבֵּה.
___________________________
דמוי – מה שמקביל להם במשכן וכליו. בלא ראש ובלא לב – בלא נביאים ובלא ארון. לא תשתנה לאומה אחרת – לא תתבולל.
ביאורים
המקדש הוא גוף בלא ראש. יש בו חיים, אבל אין בו תוכן רעיוני שאפשר לקחת ולכוון את החיים על פיו. התורה, שבה מודיע לנו ה' את רצונו, סוללת לנו את הדרך לחיים נכונים וקדושים. התורה הזו, הראש, מתגלם בקבוצת האיכות של העם – הכהנים והנביאים, אנשי הרוח העליונים – הם חלק מעם ישראל והם גם הראש של המקדש. הם מהווים את הגשר המחבר בין המקדש בירושלים לבין המון העם. בדומה לעניין התארים שהעלה המלך, שמהם גִלגל החבר את הדברים לארץ ישראל, גם כאן מתוך המקדש עובר החבר לדבר על עם ישראל בגלות, ועל היחס לעמים ודתות אחרים. גם בסוגיות רוחניות מופשטות, כמו תארי ה' ועבודת המקדש, מראה החבר איך הן קשורות בקשר אמיץ ללאומיות הישראלית מצדדים שונים. לשיטתו של ריה"ל, 'סגולת ישראל' היא עמוד השדרה של היהדות, ולכן הכרח הוא שתהיה לו השקה לכל נושא ועניין. למרות החשיבות החיונית של ארץ ישראל והמקדש, לעם ישראל יש חיות פנימית משלו. הארץ והמקדש הם כלים שנועדו לאפשר לו למצות את הפוטנציאל הרוחני שגלום בו, אבל הקיום הבסיסי של העם לא תלוי בהם, אלא בהשגחה אלוהית מיוחדת. החבר מוסיף, שמצבו השפל של עם ישראל עדיף על מצבם השלם של הדתות, כיוון שהוא חי בכוח ואילו הם מתים גם בפועל. הדתות, כשמם כן הם, מנהלות טקסי דת מלאכותיים כדי להביע את אמונתם, אבל מלבד תפאורה מרשימה אין להם שום השפעה ממשית. היהדות לא עורכת טקסים, כי היא איננה דת, אלא חיים. המצוות, ועבודת המקדש מזרימים לנו אנרגיה, וכאשר הם נעדרים – החיסרון משתקף מיד במצב הלאומי. העמים האחרים מתנהלים על פי כוחות הטבע בלבד, אבל בישראל הקיום הגשמי תלוי ויונק במצב הרוחני, לטוב ולמוטב. גם העונש, כמו השכר, מלמד על הקשר ההדוק שבין האמונה לבין החיים בעם ישראל.
הרחבות
1. רגישות האומה המושגחת
וְחָטְאוּ וּמָרוּ וְהִרְשִׁיעוּ, וְלֹא יָרְדָה עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אוֹ מַגֵּפַת פִּתְאוֹם כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת שֶׁהוּא עֹנֶשׁ מֵאֵת הָאֱלֹהִים עַל אוֹתוֹ הַמֶּרִי... אצל האומות ה'מתות' (בתרגום אבן תיבון "אומות עכו"ם" בסתם) אין ההצלחה או הכישלון קשורה לקשר עם האלוהים אלא ליד המקרה בלבד. אצל ישראל, לעומת זאת, נאמר: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" [עמוס ג, ב; ועיין במפרשים שם]. בעל הקול יהודה מציע שריה"ל כאן נוקט לשון משולשת ("וחטאו ומרו והרשיעו") כדי לרמוז על שלוש עבירות שעשו ישראל במדבר בזה אחר זה ונענשו על כך (עיין שם).
2. חורבן הבית
וַאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר נִפְגַּע לִבֵּנוּ, אֲשֶׁר הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — אָבַדְנוּ. הגר"א , בליקוטים שמופיעים בסוף פירושו לספרא דצניעותא, כותב דברים ברוח דומה: "כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו, עטרת ראשנו, ונשארנו רק אנחנו, הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ – הוא הקבר, ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל – הם הגויים האוכלים בשרנו...". בית המקדש, מקום השראת השכינה, הוא ה'נשמה' שלנו, של עם ישראל. בלעדיה, אנו כאותה בקעה מלאה עצמות אשר בחזון יחזקאל, שבויים באותו הקבר, באותה הגלות מלאת הרימה.
שאלות לדיון
לאור דברי המחבר, מהו היחס בין התורה לנבואה?
מדוע 'האומות המתות' תמיד רוצות להידמות לעם ישראל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
