ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
ל אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵין סָפֵק שֶׁהָיָה סֵפֶר פָּשׁוּט, לְלֹא נִקּוּד וּטְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַסְּפָרִים הַיּוֹם, וְלָכֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם הֶהָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁהִסְכִּימוּ עַל הַמַּצָּה בְּפֶסַח וּשְׁאָר מִצְווֹתָיו שֶׁהֵן זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיֻּסְכַּם עֲלֵיהֶם בְּשָׁנָה מֵהַשָּׁנִים וְלֹא יִהְיֶה עֲלֵיהֶם חוֹלֵק.
לא אָמַר הֶחָבֵר: וּלְפִיכָך אֵין סָפֵק שֶׁהוּא הָיָה שָׁמוּר בַּלְּבָבוֹת בַּפַּתָּח וְהַקֻּבּוּץ וְהַחִירִיק וְהַסְּגוֹל וְהַשְּׁבָא וְהַטְּעָמִים, בְּלִבּוֹת הַכֹּהֲנִים בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לָעֲבוֹדָה וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְלִבּוֹת הַמְּלָכִים בִּגְלַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לָהֶם "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו", וּבְלִבּוֹת הַשּׁוֹפְטִים בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לַדִּינִים, וּבְלִבּוֹת הַסַּנְהֶדְרִין בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לְ"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם", וּבְלִבּוֹת הַצַּדִּיקִים כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר, וּבְלִבּוֹת הַמִּתְחַסְּדִים לְבַקָּשַׁת הַהִתְרָאוּת. וְשָׂמוּ שִׁבְעַת הַמְּלָכִים וְהַטְּעָמִים סִמָּנִים לַתְּכוּנוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּן בְּקַבָּלָה מִמּשֶׁה. וּמַה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר דִּיְּקוּ הַמִּקְרָא בַּפְּסוּקִים תְּחִלָּה, וְאַחַר כֵּן בַּנִּקּוּד, וְאַחַר כֵּן בַּטְּעָמִים, וְאַחַר כֵּן בַּמָּסֹרֶת עִם יְדִיעַת הַמָּלֵא וְהֶחָסֵר, עַד שֶׁסָּפְרוּ אוֹתִיּוֹתֶיהָ וְאִמְּתוּ כִּי וָיו דְּ"גָחוֹן" חוֹצָה אֵת הַתּוֹרָה, וִידִיעַת כֹּל יוֹצֵא מִן הַכְּלָל מִקָּמָץ וּפַתָּח וְצֵירֵי וּסְגוֹל. הֲתִרְאֶה בְּפָעֳלָם מוֹתָרוֹת וּבַטָּלָה, אוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת בַּמְחֻיָּב?
לב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵינוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּדְּלוּת בַּמְחֻיָּב, וּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה דֶּרֶך לְשַׁנּוֹתָהּ. עִם חָכְמָה מְצֻיֶּנֶת, הוֹאִיל וְנִרְאֶה מֵהַנָּחַת הַנִּקּוּד וְהַטְּעָמִים סֵדֶר שֶׁאֵינוֹ נוֹבֵעַ אֶלָּא מֵחָכְמָה נֶעֱזֶרֶת, אֵינָהּ בְּעֵרֶך חָכְמוֹתֵינוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה מְקֻבֶּלֶת מִן הֶהָמוֹן, אֶלָּא מֵרַבִּים נִרְצִים אוֹ מִיָּחִיד נִרְצֶה. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּקַבְּלוּ הָמוֹן מִיָּחִיד אִם לֹא הָיָה נָבִיא אוֹ נֶעֱזָר בְּעִנְיָן אֱלֹהִי, כִּי הֶחָכָם שֶׁאֵינוֹ נֶעֱזָר, יִטְעַן מִי שֶׁהוּא קָרוֹב לוֹ בְּחָכְמָתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ.
לג אָמַר הֶחָבֵר: אִם כֵּן, הֲרֵי הַמָּסֹרֶת מְחֻיֶּבֶת עָלֵינוּ וְעַל הַקָּרָאִים וְעַל כֹּל מִי שֶּׁמּוֹדֶה כִּי זֹאת הַתּוֹרָה הַמְצוּיָה בְּיָדֵינוּ, הַנִּקְרֵאת בְּזֶה הָאֹפֶן, הִיא תּוֹרַת משֶׁה.
___________________________
שהסכימו עליהם – על הניקוד ועל הטעמים [הערת הרב שילת]. המעשים המתמידים – קיום מצוות הפסח מידי שנה. הוא היה – ספר התורה. המתחסדים לבקשת ההתראות – הרוצים להראות את ידיעותיהם לעיני אחרים כדי שיכבדו אותם. שבעת המלכים – כינוי לסימני הניקוד (ראה מאמר שני פ). לתכונות ההן – לדרכי הקריאה. המלא והחסר – כתיב מלא וחסר. מחכמה נעזרת – חכמה בסיוע אלוקי. אינה בערך וכו' – אין להשוותה עם חכמות אחרות.
ביאורים
טענת הקראים היא כלפי התורה שבעל פה. לדעתם, היהדות הרבנית – זאת שמקבלת את דברי התורה שבעל פה, סוטה מכוונתם הפשוטה של הפסוקים. לכן, למשל הם לא זזים ממקומם ביום השבת בטענה שבתורה נכתב: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" [שמות טז, כט]. טענתם היא שהתורה שבכתב אמנם ניתנה מן השמים אך התורה שבעל פה היא פרי מחשבתם של החכמים בלבד ואיננה אלוהית. כדי להפריך טענות אלה מוכיח החבר למלך הכוזרים שגם בתורה שבעל פה חל 'העניין האלוהי', כלומר: גם התורה שבעל פה היא אלוהית, גם היא חלק מן המסורת שקיבלנו. כיצד דבר זה בא לידי ביטוי? ריה"ל מציין בין שאר דבריו את עניין הניקוד והטעמים. התורה ניתנה ללא שני אלה ולכן קשה מאוד להבין מה כתוב בה וכיצד יש לקרוא את הכתוב בה. בדבריו מוכיח ריה"ל שגם הקראים חייבים לקבל מסורת כלשהי של ניקוד וטעמים כדי להבין את הכתוב בתורה. גם הם, לשיטתם, הסוברים שרק התורה שבכתב היא אלוהית, זקוקים למסורת כדי לקרוא את אותה התורה. התורה שבעל פה היא כמו הנשמה באדם החי. כדי להחיות את שכתוב בה יש צורך בתורה שבעל פה. הדוגמאות הרבות לסבל שגזרו על עצמם הקראים בפרשנויות שונות ומשונות של פשט פסוקי התורה, הן עדות חיה על 'המוות' וחוסר החיים שיש בגישתם. כפי שהדגיש ריה"ל בפתיחת המאמר, תורתנו היא תורת חיים. פרשנות שמכריעה לצד הכניעה והסבל היא עדות לחוסר הבנה ברצון הא-ל. עקירת ממד התורה שבעל פה היא הוצאת מסורת התורה, שהיא הנשמה שמפעמת בעם ישראל. הכוח שבו האומה קשורה בטבורה אל רבונו של עולם. הוצאת הנשמה יוצרת כת שחרתה על דגל אמונתה את הסבל והדיכוי העצמי כאידיאל.
הרחבות
* אחרי המעשים נמשכים הלבבות
אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים. ריה"ל מלמדנו שבאמצעות עשיית המעשים אנו עוברים גם שינוי נפשי. את הביטוי כנראה טבע לראשונה רס"ג שכתב: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". גם בעל חובת הלבבות שספרו עוסק בעיקר בנושא חובות הלב השתמש בביטוי זה.
מספר פעמים משתמש ספר החינוך בכלל זה. הפעם הראשונה מופיעה במצווה טז. שם הוא כותב: "ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" [ספר החינוך טז].
במקום אחר, ספר החינוך משתמש בכלל זה כדי להסביר את חובת סיפור יציאת מצרים: "וענין המצוה, שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתינו מהן. ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים בפיו כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב" [ספר החינוך מצוה כא]. דבריו אלו מתאימים לדברי ריה"ל אצלנו, שכתב: אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים.
שאלות לדיון
על פי דברי מלך הכוזרים, מדוע המסורת כל כך חשובה למסירת התורה? האם זה נכון גם לגבי שאר החכמות?
החבר מונה אינטרסים שונים בלימוד התורה, האם לימוד בשביל מטרה אישית הוא לימוד לשמה? מה הערך בלימוד כזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
