ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הלבוש (רנז, ט) מנמק זאת בב' נימוקים: א. הוא מצער את האחרים שאינם מקבלים. ב. ראוי לתת לאנשים הגונים, ואם ייתן את כל המתנות לאדם אחד, הרי יש סיכוי גבוה שיש אחרים יותר הגונים שראוי לתת להם.
אמנם המהרש"א מקשה שלכאורה שנינו בכמה מקומות בש"ס (לדוגמא בגיטין דף ל) שיש דין של 'מכירי כהונה', כלומר, אנשים שנותנים את מתנותיהם לכהן אחד כל הזמן, ואיך זה מסתדר עם הגמרא שלנו? וכותב שהיה ניתן לתרץ שדווקא דוד שהיה מלך היה אסור לו לתת את מתנותיו לאדם אחד, משא"כ אדם אחר. אלא שלא משמע כך מהגמרא.
ולמד המרדכי (בבא בתרא רמז תקב) מגמרא זו שגם אדם שמחלק כספי צדקה צריך להיזהר שלא לתת לאדם אחד את כל הצדקה, ולא לתת לאנשים אחרים שהם גם נזקקים. וכן משמע מתוס' (קידושין כו ע"א) שרבן גמליאל לא נתן גם מעשר ראשון וגם מעשר עני לר' יהושע, מכיוון שלא רצה לתת את כל מתנותיו לאדם אחד. אמנם המהרש"ם (א, לב) כותב שאם יש לו קרוב נזקק אחד, ניתן לתת לו את כל המתנות, כיון שיש לקרובים דין קדימות על שאר עניים, ורק בין הקרובים אסור להעדיף קרוב אחד. וכך נראה מהש"ך (יור"ד רנז, יט), אמנם האגרות משה (א, קמד) מקשה על הש"ך שלכאורה בגמרא מוכיחים זאת ממה שדוד נתן את מתנותיו לעירא היאירי, והוא היה רבו, שהוא יותר חשוב מקרובו, ולמה נענש? ואומר שכנראה מי שסובר שאסור לתת מתנותיו לעני אחד, סובר שעירא היאירי לא היה רבו של דוד.
הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין י,ד) כותב שאותו דין קיים גם בזרוע לחיים וקיבה, ולכן מחלקים את הזרוע והלחיים והקיבה בין כמה כוהנים. אמנם בהלכות ביכורים ומתנות כהונה כתב הרמב"ם (ט, יז) "הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן". ומקשה המעשה רוקח שלא פסק כפירוש המשניות ששם אמר שאין לתת את המתנות לכהן אחד על פי הגמרא בעירובין? ולכן הוא אומר שכוונת הרמב"ם בפיהמ"ש הוא רק שאסור לתת לכהן אחד תמיד, אבל מותר לתת פעם אחת את כל המתנות שנותן לכהן אחד. אמנם הרש"ש כותב שהרמב"ם דחה את הגמרא כאן, בגלל קושיית המהרש"א שהובאה לעיל, וסבר שדין זה אינו נכון. וזה קצת קשה כי אם כן לא היה אומר בפיהמ"ש דין זה באופן כל כך ברור.
הלחם שמים (ליעב"ץ אבות ג, טו בסופו) כותב שדווקא בכהן עשיר הדין הוא שאין לתת לכהן אחד, אבל לכהן עני מותר. ועוד כתב שאולי דווקא בכהן אין לתת לכהן אחד, כיון שיש לו אפשרויות פרנסה ממקומות אחרים, אבל עני שכל פרנסתו מהצדקה מותר לתת לו. אמנם המנחת יצחק (ו, קב) מקשה עליו מדברי התוס' בקידושין שהובא לעיל שרבן גמליאל לא הביא לר' יהושע גם מעשר ראשון בגלל שלא רצה לתת כל מתנותיו לעני אחד, ומשמע שגם בעני אין להקדים.
אמנם נראה לומר (הפוך מהלחם שמים בהסבר ב') שהגמרא התכוונה לומר, לפי הפירוש הראשון של הלבוש, שאדם שנותן לכהן אחד מונע מכהנים אחרים לקבל, ובכך הוא יוצר חוסר איזון ואפליה בעייתית. ולפי זה ניתן ליישב את הסתירה בין מכירי כהונה לאיסור נתינה לכהן אחד, שאצל דוד כיוון שהמעשרות היו בכמות גדולה, כשנתן לאדם אחד את כל המעשרות זה יצר חוסר איזון ופערים בין הכוהנים (וכך גם כתב המהרש"א אלא שדחה זאת מהמילה 'כל'). ולכן השו"ע (סי' סא, ועי' פרי חדש שם) והרמב"ם (בהל' ביכורים שהובא לעיל) לא הביאו זאת להלכה לגבי זרוע לחיים וקיבה שהם דברים קטנים, ולא יוצרים חוסר איזון. לעומת זאת בהל' צדקה אין הרבה אנשים שנותנים צדקה בכמות גדולה, ואם כבר מישהו נותן אך נותן רק לעני אחד, שוב ייווצר חוסר איזון בין העניים, כיון שעני אחד יקבל צדקה רבה, בעוד שעניים אחרים לא יקבלו כמעט כלום.
לפי"ז ניתן לומר שאין סתירה בין דין מכירי כהונה לבין האיסור לתת מתנות לכהן אחד, כי הרי לכל אדם יש תרומות ומעשרות לתת, וכל אדם מכיר כהן אחר, וכך שוב נוצר איזון בין מקבלי התרומות והמעשרות, (ובעניים באמת אין דין של מכירי כהונה, כמו שכתב משנה למלך, הל' מעשר ז, ו).
ולפי"ז ניתן גם להסביר את הש"ך שאם יש קרובים מול עניים רחוקים, אין חוסר איזון, אלא בין קרובים לקרובים אחרים, כי כל העניים מבינים שיש קרובים שהוא מצווה לפרנסם, ואין כאן חוסר איזון.
ולפי"ז גם יובן (קושית האגרות משה שם) איך למדו שבצדקה הדין שאסור לתת לעני אחד, אם המקור הוא ממתנות כהונה, ושם אין הדין כן. כיון שגם במתנות כהונה, אם הוא אדם כמו דוד אסור לו לתת לכהן אחד, כיון שזה מפר את האיזון, אבל לאדם פרטי מותר לתת את כל מתנות הכהונה שלו לכהן אחד, כפי שביארנו.
מעניין לציין שהנודע ביהודה (קמא יור"ד, פו) כותב שמדין זה ניתן ללמוד שאין לכבד אדם אחד כסנדק בשתי בריתות, וזאת על אף שברור שאין כאן דין של מתנות. ויתכן שגם הוא למד שהבעיה היא שזה מפר את האיזון בכיבודי האנשים (וכן עין עוד מנחת יצחק ט, נח לגבי העלאת כהן אחד באופן קבוע).
לאן נעלמה האמת?
איך עושים קידוש?
רמב"ם וכוזרי
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
