בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • ספר הכוזרי
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

וְאִי אֶפְשָׁר מִבְּלִי לְהַרְחִיב מְעַט בַּדְּבָרִים כָּאן, לְפִי שֶׁהוּא מְקוֹם טַעֲנָה, אֵיךְ רוֹמְזִים אֶל מְקוֹם מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, וּמַאֲמִינִים כִּי הַנִּרְמָז אֵלָיו הוּא הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה. וְנַקְדִּים בִּתְשׁוּבַת זֶה הַקְדָּמָה, וְנֹאמַר, כִּי הַחוּשִׁים מַשִּׂיגִים מִן הַמּוּחָשִׁים מִקְרֵיהֶם, לֹא עַצְמֵיהֶם, וְאֵינָם מַשִּׂיגִים מִן הַמֶּלֶך, לְמָשָׁל, אֶלָּא הַמַּרְאִים וְהַתַּבְנִיּוֹת וְהַשִּׁעוּרִים, וְאֵין זוֹ אֲמִתַּת הַמֶלֶך אֲשֶׁר תַּאֲמִין בִּגְדֻלָּתוֹ, אֲבָל תִּרְאֵהוּ בַּמִּלְחָמָה בִּלְבוּשׁ אֶחָד וְאַחַר כֵּן תִּרְאֵהוּ בַּמְּדִינָה בִּלְבוּשׁ אַחֵר, וּבִמְעוֹנוֹ בִּלְבוּשׁ שְׁלִישִׁי, וְתֹאמַר שֶׁהוּא הַמֶּלֶך בִּגְזֵרַת הַשֵּׂכֶל לֹא בִּגְזֵרַת הַחוּשׁ, וְאֶפְשָׁר שֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ נַעַר, וְאַחַר כֵּן בָּחוּר, וְאַחַר כֵּן אִישׁ, וְאַחַר כֵּן זָקֵן, וְרָאִיתָ אוֹתוֹ בָּרִיא, וְאַחַר כֵּן חוֹלֶה, וּכְבָר הִתְחַלְּפוּ מַרְאָיו וּמְמֻשָּׁשָׁיו וּמְזָגָיו וּתְכוּנוֹתָיו, וְאַתָּה גּוֹזֵר שֶׁהוּא הוּא. וְאָמְנָם גָּזַרְתָּ שֶׁהוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמְּךָ וְצִוְּךָ וְהִזְהִירְךָ, וְאֵין זֶה אֶלָּא הַשֵּׂכֶל אוֹ הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת שֶׁלּוֹ, וּכְבָר הִתְאַמֵּת כִּי זֶה הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ הוּא עֶצֶם בִּלְתִּי נִגְדָּר בְּמָקוֹם וְאֵין רְמִיזָה אֵלָיו, וְאַתָּה כְּבָר רָמַזְתָּ אֵלָיו וְגָזַרְתָּ שֶׁהוּא הַמֶּלֶך. וְכַאֲשֶׁר מֵת, וְרָאִיתָ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁהָיִיתָ רוֹאֶה, גָּזַרְתָּ כִּי הוּא אֵינוֹ הַמֶּלֶך, אֶלָּא גּוּף, יְנִיעֵהוּ מִי שֶׁיִּרְצֶה, וְיִפָּעֵל הִפָּעֲלֻיּוֹת בְּמִקְרֶה וּבְרָצוֹן, כָּעֲנָנִים אֲשֶׁר נִקְרוּ בָּאֲוִיר, תִּשָּׂאֵם רוּחַ וְתוֹלִיכֵם אַחֶרֶת, וּתְקַבְּצֵם רוּחַ וּתְפִיצֵם רוּחַ אַחֶרֶת, וְהָיָה קֹדֶם לָכֵן גּוּף לֹא יִפָּעֵל אֶלָּא בִּרְצוֹן נֶפֶשׁ אוֹתוֹ הַמֶּלֶך, וְהָיָה כְּעַמּוּד הֶעָנָן הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר לֹא יְפַזְּרוּהוּ הָרוּחוֹת. מָשָׁל אַחֵר: הַשֶּׁמֶשׁ, נִרְאֶה אוֹתָהּ עִגּוּל שָׁטוּחַ בְּשִׁעוּר מָגֵן וּבְצוּרָתוֹ, מְאִירָה, חַמָּה, נָחָה, וְהַשֵּׂכֶל גּוֹזֵר כִּי הִיא כַּדּוּר בְּשִׁעוּר פִּי מֵאָה שִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ פְּעָמִים מִכַּדּוּר הָאָרֶץ, וְשֶׁהִיא אֵינָהּ חַמָּה וְלֹא נָחָה, אֶלָּא מִתְנוֹעַעַת שְׁתֵּי תְּנוּעוֹת מְנֻגָּדוֹת, מִזְרָחִית וּמַעֲרָבִית, בִּתְנָאִים שֶׁיֶּאֱרַך פֵּרוּשָׁם. ___________________________
מקום טענה – עניין מוקשה. רומזים אל המקום – כגון שוכן ירושלים. מי שאין לו מקום – ה'. הנרמז אליו – כמבואר בפִסקה הקודמת. המוחשים – עצמים הנכרים בעזרת החושים. מקריהם – הופעות חיצוניות. עצמיהם – מהותם. המראים והתבניות והשיעורים – מראה המלך, מבנה גופו ומידת גופו. בגזרת השכל – על-פי קביעת השכל שמבין שזה אותו המלך. ממששיו – שטח גופו שאפשר למששו [הערת הרב שילת]. זה החלק שלו – השכל או הנפש המדברת. אינו המלך – לאחר המוות. יפעל הפעליות וכו' – מי שרוצה יכול לפעול בו במקרה או לפי רצונו. בשיעור מגן – השמש נראית לנו בגודל של מגן להגנה מחִצים. ושאינה חמה – בתקופה הקדומה חשבו שהשמש אינה ממש גשמית ואינה חמה בעצמה אלא גורמת לחום הסביבה. מזרחית ומערבית – ביום לצד מערב ובלילה לצד מזרח.



ביאורים
אנו מכנים את הקב"ה בתארים בעלי מקום. למשל, יושב הכרובים, שוכן ירושלים. הדבר קשה מאוד להבנה, שהרי לקב"ה אין גוף ואין דמות הגוף וממילא אין לו מקום שבו הוא יושב או שוכן. הוא לא מצומצם למקום מסוים. אם כן, איך אנו מתארים את הקב"ה בתארים שאינם נכונים?! ריה"ל עונה על כך מהתבוננות בשפת היומיום שלנו. אנחנו נפגשים עם העולם בעזרת חמשת חושינו. אנו פוגשים את המלך, רואים את לבושו המלכותי ואת הכתר המונח לו על הראש, אך הבגדים החיצוניים אינם הסיבה לכך שנכבד ונירא מהמלך. הם עוזרים לנו להבין שהמלך לובש אותם. ברגע שהבנו זאת, אנו כבר לא צריך את הבגדים כדי לדעת שזהו המלך. הם רק עזרו לנו להפנים ידיעה יותר עמוקה, שאפילו אם המלך ישנה את לבושו הוא יישאר במהותו מלך, למרות שהחושים אומרים שהוא כבר אינו המלך מכיוון שלבושו אינו לבוש מלכותי. יש פער בין החושים לבין האמת. החושים קולטים את השכבה החיצונית. האמת היא יותר גדולה ועמוקה מכך. גם אדם הוא לא רק אוסף איברים עטופים בבגדים אלא בעל נשמה שמניעה את הכול. כשאנו מדברים עם חבר איננו יכולים לפגוש את הנשמה, ולכן אנו מדברים עם גופו של החבר שמולנו, אך כוונתנו היא לדבר עם הנשמה שבתוכו. רק אחרי הקליטה על ידי חמשת החושים ניתן להעמיק במהות הדבר בעזרת השכל. הפרוזדור להכיר את מהותו של הדבר הוא חמשת החושים. הטרקלין הוא כבר ההבנה השכלית, ההכרה הפנימית. טביעת העין שיש לנו באותו הדבר.

הרחבות
* אופני ההתגלות השונים של הקב"ה
כִּי הַחוּשִׁים מַשִּׂיגִים מִן הַמּוּחָשִׁים מִקְרֵיהֶם, לֹא עַצְמֵיהֶם. בדברי חז"ל במדרש מצינו שההתגלות של הקב"ה הייתה לכל אחד כפי כוחו: "אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו. התינוקות לפי כחן... הבחורים לפי כחן... והזקנים לפי כחן... ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד 'קול ה' בכח', בכחו אין כתיב כאן אלא בכח, בכחו של כל אחד אמר להם הקדוש ברוך הוא לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה]. אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלהיך" [ילקוט שמעוני יתרו רפו].
וכעין זה מצינו במדרש את דברי חז"ל בעניין ההתגלויות השונות של הקב"ה: "ויאמר אלהים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בה', כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה'... הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי" [שמות רבה ג, ו].

שאלות לדיון
האם כל מה שאנו משיגים הוא רק דרך החושים? כיצד יתכן שיש דרכים אחרות להשיג?
איך ניתן להתייחס יותר ל"נשמה" של מי שאנו פוגשים? עד כמה זה מומלץ בכלל?
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il