נאומו האחרון של בלעם עוסק ב"ימים שיבואו" בעתידו של עם ישראל, כך גם מודיע בלעם לבלק בן ציפור אשר שכרו ל"ברך" את העם שיצא ממצרים. וז"ל הכתוב:
"וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:... אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר כ"ד יד-יט).

בתלמוד הירושלמי מובא: "תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי (כשהיה רואה את) בר כוזבה (בר כוכבא) הוה אמר דין הוא מלכא משיחא (היה מכריז הוא המלך המשיח) (תענית פ"ד ה"ה).
עיסוקו המרכזי של בר כוכבא היה פיתוח היכולת הצבאית שאמורה להבטיח עצמאות מדינית, בר כוכבא לא היה מנהיג שעסק בלימוד או בהרבצת תורה. . אין כל מקור העוסק ביכולותיו כאיש רוח (הוא אומנם שמר מצוות, נמצאו מכתבים שלו בהם הוא דורש מאנשיו בעין גדי לדאוג לאספקת ארבעת המינים).
גם מי שחלק על רבי עקיבא לא העלה לדיון את רמתו הרוחנית-תורנית של בר כוכבא (עי"ש בירושלמי).

הרמב"ם העדיף את דברי "מדרש אגדה": "אראנו ולא עתה, זה דוד בן ישי. אשורנו ולא קרוב, זה המלך המשיח" (פרשת בלק פרק כד יז). לפי זה המנהיג האידאלי = המלך המשיח, צריך להיות לא רק צאצאו של דוד המלך, כי אם גם בן דמותו הרוחני. לכן, הרמב"ם מביא בהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה... ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו." (פ' יא ה"א)
"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה" (שם ה"ד).
לפי דבריו, המצב לכתחילה צריך להיות כזה שהמנהיג הפוליטי שיש לו יכולות הנהגה שלטוניות ויכולת צבאית מוכחת, משמש גם כדמות מופת תורנית.

הראב"ד (שם) רואה במלך המשיח דמות המנותקת מחיי המעשה והנהגה על פי דרך הטבע. דמותו של המלך המשיח על פי שיטתו איננה מתוארת בתורה אלא דווקא בדברי הנביא.
הוא חולק על דברי הרמב"ם שקבע: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים..." (שם ה' ג).
שיטתו שונה לחלוטין ומבוססת על הסוגיא במסכת סנהדרין שם מובא: "משיח - דכתיב "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד'... והריחו ביראת ד' " (ישעיהו י"א) ...רבא אמר: דמורח ודאין (שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב (בדרך נס) - רש"י) .... בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא (הקים מדינה עצמאית ועמד בראשה שנתיים וחצי), אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין..." (דף צג עמוד ב)..
לשיטתו המלך המשיח = המנהיג האידאלי, איננו אדם בעל שיעור קומה פוליטי - הנהגתי - צבאי. הוא איש רוחני שנוהג ומנהיג בדך נס, כנגד חוקי הטבע וחוקי ההגיון.

עד אז הבה נתפלל כי נזכה להנהגה פוליטית, מדינית וצבאית של אנשי מופת בתחומים אלה
ולהנהגה רוחנית תורנית שתשמש דוגמא ומופת לגדלות בתורה עם דרך ארץ.