"אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות (כאמור לעיל), וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה ע"א).
לכאורה, אין לכך כל קשר למגילה או לפורים וגם לא לדוד המלך. בדיקה נוספת תביא אותנו לדיון נוסף שמחכים אותנו בגמרא בנושא:
"יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי (בניו של רבי חייא השתתפו בסעודת פורים בביתו של רבי), ולא הוו קא אמרי ולא מידי (בניו של רבי חייא שתקו ולא הוציאו מילה מפיהם, כנראה שזו הייתה דרכם להביע את מורת רוחם). אמר להו (רבי לאנשיו): אגברו חמרא אדרדקי, כי היכי דלימרו מילתא (תשקו את הצעירים יין, כדי שיפתחו את פיהם וידברו). כיון דאיבסום (אחרי ששתו יין ונתבסמו שהרי חייב אדם לבסומי בפוריא), פתחו (בני רבי חייא, יהודה וחזקיה, את פיהם) ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר... אמר להם (רבי לבניו של רבי חייא): בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי? (למה אתם פוגעים בי ו"דוקרים אותי בעיניי", שהרי אתם טוענים שיש נבואה שההנהגה מבית דוד תכלה גם בארץ ישראל וגם בבבל). אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד". (סנהדרין לח ע"א).