(ז:1- עד ח:)

חלק ראשון - בדיקת חמץ לאור הנר דווקא:

הגמ' מביאה ברייתא שלא בודקים לאור האורות הבאים: אור החמה או לבנה ואור אבוקה. הגמ' דנה בכל אחד מהאורות הללו:

אור חמה או לבנה – לא מדובר בחצר כי חצר לא צריכה בדיקה כי העורבים אוכלים את כל החמץ שנשאר שם, גם על אכסדרה לא מדובר כי באכסדרה אה"נ מותר כמו שאמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת. ולמסקנת הגמ' מדובר בארובה שפתוחה אל תוך הבית ואמנם ממש מתחת לארובה זה כמו אכסדרה ואין בעיה אלא בצידי הארובה אף שאור מגיע לשם זה לא מספיק לבדיקת חמץ

אור אבוקה –מדוע לא ניתן לבדוק לאור אבוקה שהרי לכאורה הוא טוב וחזק יותר מאור הנר? הגמ' מביאה שתי הוכחות מדברי רבא שאור אבוקה יש לו יתרון:

רבא הביא הפסוק מחבקוק: "ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו" – שלעתיד לבוא הנוגה לצדיקים יהיה כמו האור החזק של שבעת ימי בראשית, הקב"ה יעניק קרניים - זהרורים מידו לצדיקים (כמו כי קרן אור פניו), אבל האור מפני הצדיקים יהיה מול האור המלא שהוסתר עוזו אצל הקב"ה - כנר בפני אבוקה, כלומר אבוקה אורה חזק יותר.

ועוד אמר רבא שבהבדלה מצוה מן המובחר באבוקה – משמע שוב שהיא חשובה יותר.

ארבעה תירוצים באמוראים מדוע דווקא בנר ולא באבוקה:

1. 1.ר"נ ב"י: אבוקה לא ניתן להכניס לחורים וסדקים מפני גודלה
2. 2.רב זביד: אור הנר לפניו ואבוקה לאחריו – כלומר מסנוורת את הבודק במקום להאיר את מקום הבדיקה
3. 3.רב פפא: באבוקה הוא יפחד להבעיר את הבית ולכן לא יבדוק יפה
4. 4.רבינא: האור של האבוקה לא יציב אלא מרצד ולכן לא נוח לבדיקה.
5. 5.

חלק שני - אין צורך בבדיקה או במקום שלא מגיע חמץ, או שמגיע ולא נשאר:

המשנה קבעה כי במקום שלא מכניסים חמץ לא צריך לבדוק,

הגמ' מביאה ברייתא:

המקרים השונים והתייחסות הברייתות השונות אליהם:

הברייתא באה לענות לשאלת הגמ' מה ריבתה המשנה בניסוח "כל מקום" ולא "מקום",

1. 1.חורי בית עליונים ותחתונים (גבוהים ונמוכים במיוחד) מאחר והגישה לא נוחה אליהם סביר שלא הכניסו לשם חמץ, לעומת זאת הברייתא השניה שמחייבת לבדוק בחורי הבית כל שכן עד מקום שידו מגעת מדברת על חורים אמצעיים ולכן צריך לבדקם.
2. 2.גג היציע – הוא משופע ולכן חמץ לא נשאר עליו, גם אם הגישה אליו נוחה,
3. 3.גג המגדל = ארון בתוך הבית – אם משום שגם הוא משופע, או שרגילים להשתמש דוקא בתוכו ולא עליו.
4. 4.רפת בקר ולולי תרנגולים – לא צריכים בדיקה כי גם אם היה שם חמץ סביר שהוא נאכל.
5. 5.מחסנים שונים – מתבן לתבן, ליין ולשמן לא צריכים בדיקה כי אין רגילות להכנס אליהם עם חמץ, הגמ' בהמשך מבררת סתירה לכאורה מברייתא שלישית, שמחסן של יין כן צריך? והגמ' מתרצת שההבדל הוא האם רגילים לקחת אספקה באופן שוטף ממחסן זה, ויש הבדל בין יין לשמן, ששמן הכמות שלו לסעודה קבועה אבל ביין אין קבע לשתיה ואולי יצטרך בסעודה זו תוספת ואז השמש קם באמצע הסעודה, לפעמים עם פיתו בידו ויש חשש שהגיע לשם חמץ.
   על זה שנה רבי חייא בברייתא שבבל דינו של שיכר הוא כיין כי אין קביעות לשתייתו בסעודה.
6. 6. בברייתא הראשונה רשב"ג אומר שמטה שיש רווח מתחתיה צריכה בדיקה שמא הכניסו תחתיה חמץ ובברייתא השניה לא, והגמ' מבחינה האם יש מספיק מקום תחתיה לשימוש נוח או שיש מעט מקום.

הגמרא מביאה עוד 3 דוגמאות מהאמוראים,

1. 1.אמר רב חסדא: מחסן דגים שמביאים ממנו דגים לסעודה לא צריך בדיקה, ולקושיית הגמ' מברייתא מחדדת הגמ' שבדגים קטנים אין קביעות בסעודה ורב חסדא דיבר על דגים גדולים שהכמות שלהם בסעודה ידועה מראש.
2. 2.רבר"ה: מחסן המלח ומחסן השעווה לנרות צריכים בדיקה – כנ"ל כי יש רגילות להוסיף
3. 3.ר"פ: מחסן העצים והתמרים צריכים בדיקה – כנ"ל.

חלק שלישי - שלוחי מצוה אינם ניזוקים – בדיקת חמץ במקום סכנה:

שלב 1: בדיקת חמץ במקום סכנה

בתוספתא מובא שאין עליו חובה להכניס ידו לבדוק בחורין ובסדקין מפני הסכנה,

הגמ' מביאה שני אופנים לבאר

א.       באיזו סכנה מדובר?

ב.       מה השתנה בעצם, שהרי אם יש סכנה לא יכל גם להשתמש כמו שלא יכול לבדוק?

ג.        וכן מדוע חוששים לסכנה במקום מצוה שהרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין?

אוקימתא ראשונה:

א.      מדובר בסכנת מזיקין כגון עקרב וכדו'

ב.      והוא אכן השתמש באופן רגיל אבל אח"כ הכותל נפל ויש חשש שעכשיו מתחבאים שם מזיקים, ומדובר שהחמץ מכוסה פחות מג"ט וכלב יכול לחפש אחריו ולהגיע אליו ולכן זה לא סותר את המשנה בדף לא שחמץ שנפלה עליו מפולת נחשב כמבוער כי שם זה יותר מג"ט.

ג.       החשש הוא שמא יש לו גם צורך פרטי לא של מצוה בפעולה הזו כגון שאבד לו משהו תחת הגל הזה, ושמא לאחר סיום המצוה הוא ימשיך בצורך הפרטי ואז המצוה כבר לא תגן עליו ולכן פטרו אותו מלבדוק את החמץ.

אוקימתא שניה ר"נ ב"י:

א.      הסכנה שעליה מדובר היא סכנה משכניו הגויים שיחשבו שהיהודים עושים להם כשפים, כדעת התנא פלימו שאמר שבמקום שיש לו קיר משותף עם שכנו הגוי לא צריך לבדוק את החורים בקיר הזה מפני הסכנה.

ב.      כיצד הוא השתמש, הרי גם אז הגוי חשב שהוא מבצע לו כשפים? השימוש היה ביום ובאור יום ואילו כאן מדובר בלילה ובנר וזה יותר חשוד.

ג.       והרי שלוחי מצוה אינם ניזוקין? במקום שהסכנה מצויה יותר, אז גם שלוחי מצוה צריכים להזהר והראיה משמואל שנצטוה בנבואה למשוח את דוד למלך, ובכ"ז חשש משאול, והסכים השם על ידו, ואמר לו לקחת עגלת בקר כהולך לזבוח.

שלב 2: שלוחי מצוה במצוות שונות:

שאלו את רב האם התלמידים שגרים קצת רחוק בבקעה האם הם יכולים להשכים ולהעריב בשעות החושך שאז יש יותר סכנה על מנת להגיע לבית המדרש של רב? ורב אמר שהוא לוקח את הסיכון עליו "עלי ועל צוארי" – כלומר ודאי תגן עליהם המצוה.

בהמשך שאלו את רב האם זה נכון גם בחזרתן לביתם? ורב השיב שאינו יודע.

על זה מביאה הגמ' שלר"א זה היה ברור, שכן הוא אמר שגם בחזירתן שלוחי מצוה אינן ניזוקין.

וכן הם דברי התנא איסי בן יהודה בברייתא שלמד קל וחומר:

התורה הבטיחה שבזמן שעולים לרגל "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות... ג"פ בשנה", מלמד שפרתך ותרנגולתך לא יוזקו כשאתה עולה לרגל, ואם הם לא יוזקו ק"ו שאדם שיש לו מזל ואין דרכו ליזוק שלא יוזק. ומהפסוק שאומר שלאחר שתסיים לאכול בירושלים "ופנית בבקר והלכת לאהלך" מלמד שגם בחזרתך תמצא את אהלך בשלום.

הגמ' אומרת שאם כך הפסוק לא יחמוד איש את ארצך מיותר כי אם בחזרתך אתה מוגן "ופנית בבקר..." ק"ו בהליכתך.

לכן מפרשת הגמ' כדברי רבי אמי: שמפסוק זה לומדים שדווקא מי שיש לו קרקע חייב לעלות לרגל.

בסיום החלק הזה אגב ההזכרה של עליה לרגל ושל מצוה שנעשית לא כולה לש"ש הגמ' מביאה שני שמסבירים מדוע אין בירושלים פירות מעולים ומתוקים מאד כפירות גינוסר ולא מעינות חמים כחמי טבריה, כדי שעולי הרגלים לא יעלו על מנת ליהנות מאלו ונמצאת עליה שלא לשמה

חלק רביעי - מחלוקת ב"ה וב"ש כמה ואיזה חביות יש לבדוק ממחסן מלא:

שלב 1 - הסבר לשוני:

הגמרא מסבירה את לשון המשנה על מנת להבין את הקשר בין הרישא לסיפא: פתחנו באופן כללי בכל מקום שאין מכניסין חמץ אין צריך לבדוק. הגמ' מסבירה את הקשר למרתף, שהכוונה בכל מקום כמו שהסברנו לרבות מחסני שמן ויין, א"כ מחלוקת ב"ה וב"ש כיצד בודקים במרתף = מחסן היא, במחסנים שמכניסים בהם חמץ או שצורכים מהם באופן שוטף.

שלב 2 - שני הסברים בדברי ב"ש: 2 שורות על פני כל המרתף:

הקדמה: ע"מ להבין איזה חביות צריך לבדוק לפי ב"ש ולפי ב"ה ניקח דוגמא   של מחסן שיש בו חביות מונחות אחת ע"ג השניה מלמטה למעלה שלוש שכבות של 3X3 חביות, בעצם כמו קוביה הונגרית סטנדרטית.

נתייחס לחזית של החביות העומדת מול האדם הנכנס למרתף כשכבה זקופה ונמפה את החביות במספרים כמו לוח המקשים של טלפון סלולרי, 3 החביות הצמודות לרצפה משמאל לימין 7,8,9

השורה האמצעית 4,5,6 והשורה העליונה הצמודה לתקרה 1,2,3. זו תהיה שכבת החזית שנסמן אותה א. השכבה שעומדת מאחוריה היא תהיה שכבה ב. והשכבה הכי אחורית ג.

כך שהגג של הקוביה- המחסן מורכב מחביות 1,2,3 של כל שלושת השכבות.

רב יהודה: ב"ש שאמרו 2 שורות ע"פ כל המרתף התכוונו לשתי השכבות החיצוניות א וב.

רבי יוחנן: ב"ש התכוונו לשכבה א של החזית ולכל הגג, 1,2,3 גם של ב וג.

הגמ' מביאה 2 ברייתות אחת כרב יהודה ואחת כרבי יוחנן.

שלב 3 - 2 הבנות בדברי ב"ה שאמרו 2 שורות החיצונות שהן העליונות.

רב: שתי השורות העליונות של החזית, כלומר 1,2,3 ו 4,5,6 בשכבה א.

שמואל: שתי השורות הקדמיות של הגג, 1,2,3,של שכבות א ו ב.

הגמ' מסבירה שב"ה נקטו עליונות שהן חיצונות שרב התייחס לחיצונות כחלק המהותי ושמואל לעליונות.