ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא פסחים

מסכת פסחים דף ט'

הרב אורי בריליאנטכ"א תמוז התשע"ג
276
מוקדש להצלחת
אילת שושנה בת ויקטוריה
לחץ להקדשת שיעור זה

(ט. במשנה – ט: שליש תחתון)

במשנה - אין חוששין שמא גיררה חולדה, שאז אין לדבר סוף.

א. אם ראינו – אסור, ולא מקלים שמא אכלה את החמץ

קשה - למה במקרים הבאים מקלים?

המקרים

תשובה: שם זה לא ספק מול ודאי אלא:

 

הבעיה עצמה ספק
(זה ספק מול ספק)

הפיתרון ודאי
(זה ודאי מול ודאי)

במדורי העכו"ם מקלים שמא חולדה אכלה את העובר?

רבא – שם זה ספק מול ספק

ר' זירא – שם זה ודאי נאכל (בשר > לחם)

(ט. באמצע)
חבר שמת, מניחים שעישר את פירותיו.

כי אולי הכניס פירותיו לפני גמר מלאכה

כי חזקה על חבר שאינו מוציא דבר לא מתוקן

כהן שהציץ מעל הבור על הנפל לא נטמא, כי מניחים שחולדה גררה את הנפל.

אולי הפילה שק עם רוח

ודאי גררה (גם אם לא ודאי אכלה)

 

(ט: שליש)

ב. למה מניח שאת מה שמשייר שמא יבוא עכבר?

  1. 1.אביי

[הקדמה – למה במשנה אין חוששים?

  1. a.אין סיבה לחשוש (יש חזקת בדוק),
  2. b.אביי - יש חשש, אלא שמצד שני גם יש ספק פיתרון (אולי אכלה)].

תשובהאין פיתרון כלל, כי ביום י"ד החולדה לא אוכלת אלא שומרת שיישאר לה.

            דחיית רבא - איך החולדה יודעת?!

  1. 2.רבא ורב מרי – החשש הוא שמא נהיה בטוחים שהעכבר לקח, ואז נצטרך לבדוק שוב.

רבא – שמא נראה שלקח,
רב מרי – שמא נראה שחסרה חתיכה.



שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני
עוד בנושא פסחים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il