רבנן -
באופן כללי גוזרים,
אא"כ אין סיבה כי לא יתבלבלו,
ו"מבדל בדיליה" אינו מתיר.

ר"י -
(לאביי) –"לא גוזרים" אם מבדל בדיליה.

1. בדיקת חמץ בזמן איסורו,
האם חוששים שבטעות יאכל

לא חוששים
פשוט אין חשש - כיון שכל מטרת הבדיקה שלו היא כדי לשורפו

חוששים -
כי אנשים לא בדלים מחמץ.

2. תבואה חדשה - התעסקות עם התבואה החדשה (קצירה, טחינה, הרקדה) לפני זמן היתרו

ר"מ – חוששים

(באופן כלל חוששים, ורק בחמץ לא, כנ"ל).

ר"י – לא חוששים

1. רבא - עשו בשינוי וכך זכרו
(קטפו ביד, טחינה ביד והרקדה בנפה הפוכה).

דחייה – במשנה כתוב שבמקום שממנו לא לוקחים את העומר (בית השלחים/עמקים) קוצרים כרגיל.

2. רב אשי – קמח וקלי לא ראויים לאכילה.
דחייה – לפני שנקלה ונטחן כן ראוי!

3. אביי – מבדל בדילי מהחדש, בניגוד לחמץ.

3. שבת - שפופרת עם שמן שמנטפת לנר, האם חוששים שיקח מהשמן?

חכמים – חוששים

ר"י – לא חוששים

בשבת אנשים "מבדל בדיליה".

4. שבת - חבל דלי שנפסק,
לקשור אסור,
האם גוזרים על קשר עניבה?

חכמים – מותר
פשוט אין חשש –בשמן יכול לטעות, בעניבה אין סיבה שיטעה עם קשירה אמיתית.

ר"י – אסור

עניבה אינה גזירה אלא נחשבת קשר.

5. שבת – קושרים דלי בפסיקיא אבל לא בחבל, ור"י מתיר, מדובר בחבל גרוע דגרדי (אורגים).

חכמים – חוששים,
כי חבל גרוע דומה לחבל רגיל ויכול לטעות עם חבל רגיל

ר"י – לא חושש,
בשבת אנשים "מבדל בדיליה".

6. בכור שאחזו דם, וחייבים להקיז לו דם להצילו, האם גוזרים שלא יקיז שמא יעשה בו מום?

חכמים – מותר,
מתוך שבהול על ממונו, אם לא נאפשר להקיז יבוא לעשות מום.

ר"י – אסור

(אפילו שלכאורה שייך כאן "מבדל"),
כי אדם בהול על ממונו, ויבוא לעשות גם במקום שעושה מום.

7. גירוד בהמה ביו"ט -
במסרק ברזל (מקרדין) – אסור,
במסרק עץ – אינו עושה חבורה, האם גוזרים אטו מסרק ברזל?

חכמים – אסור

כאן אינו כל כך בהול, כי זה רק שלא תסבול ולא כדי להצילה ממוות.

ר"י – מותר

פשוט אין סיבה שיתבלבלו בין שתי הפעולות.

(כאן לא ניתן לתרץ שאנשים בדלים, כי ביו"ט בדלים פחות מבשבת).