(תחילת פרק כל שעה - כב. 5+)

א. ביאור המשנה – המשך זמני ואופי איסור חמץ

א. כמי המשנה

משנתנו – "כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה",

            לכאורה המשנה כר"מ,

            דחייה – המשנה כר"ג – כל שעה שמותר לכהן לאכול, מאכיל לבהמה.

ב. הצריכותא של חיה ועוף

בהמה – אפילו שמשאירה חמץ גלוי ולא ישכח לבטלו,
חיה – אפילו שמצניעה, לא עובר עליו (תוס').

ג. היתר הנאה –

1. A.מכירה לנכרי – לאפוקי מבית שמאי, שצריך שהגוי יאכל את החמץ לפני פסח.
2. B.היתר הנאה – לרבות שאם חרכו באש מותר להנות גם בפסח (ויש ראשונים שמתירים לאכול).

ד. איסור הנאה -

1. C.שעות דרבנן – שאם קידש בחמץ בשעה החמישית אינה מקודשת.
2. D.איסור הסקת תנור – שאסור להנות גם משריפת החמץ.

ב. המקור לאיסור הנאה

חזקיה – צריך לימוד מפורש כדי לאסור הנאה.

            המקור – "לֹא יֵאָכֵל חמץ".

ר' אבהו – איסור אכילה כולל איסור הנאה.

            מקורות – מאיסורים שבהם היתר ההנאה מפורש:

1. 1.נבילה –

"לגר תתננה... או מכור לנכרי".

ר"מ – לא בדווקא, אבל יש עדיפות להקדמה, ר"י – בדווקא,
לר"י המקור לא טוב, כי אולי הפסוק רק בא ללמד שזה בדווקא.

(וראו בתוס' למה זה לא קשה על ר"מ)

1. 2.טריפה –

"לכלב תשליכון אותו"

לר"י – זה המקור,
לר"מ – נצרך כדי ללמד שגם בחולין שנשחטו במקדש יש איסור הנאה (ור"י סובר שגם איסור אכילתם מדרבנן).