(לט. במשנה – לט: במשנה)

חלק א – מרור - סוגי הירקות

א. דוגמאות ספיציות

1. 1.במשנה –חזרת, תמכא, חרחבינא, עולשין (רב יהודה – גם עולשי שדה), מרור.
2. 2.תני בר קפרא – ת"ק מוסיף חרחלין, ר"מ –עסווס, טורא(רי"ס – שניהם אותו מין), מר ירואר(רי"ס - זה שני מילים לדבר אחד).
3. 3.תני דבי שמואל –מוסיף חרגינין, הרדופנין, ר' יהודה מרחיב את החזרת גם לחזרת יוליןוגלין, ר' אילעא משום ר"א –ערקבלים.

ב. הכלל של הדוגמאות

המכנה המשותף – (ירקות עליים), מר, יש לו שרף, פניו מכסיפים.

            ר"י – (מר +) שרף,
            רי"ח ב"ב – (מר +) פניו מכסיפים.
            אחרים (וכן הלכה) – מר + שרף + פניו מכסיפים.

ג. רבינא - הכי מובחר חזרת (חסא)

1. 1.מובא ראשון במשנתנו ובברייתא של שמואל.
2. 2.ר' אושעיא.
3. 3.רבא – חסה מלשון שלס ה' עלינו.
4. 4.שמרמז למצרים שהיו בהתחלה רכים ובסוף קשים עם עמ"י.

(לט. שליש תחתון)

ד. מניין שזה בכלל ירק?

ה. מאמר מוסגר - כלאיים

רב – כולן נזרעים בערוגה אחת

1. 1.שאין כלאיים (נחשבים אותו מין).

דחיית רבא-רק בתוך הזוגות אין כלאיים (כמו חזרת וחזרת גלין, עולשי גינה ועולשי שדה), אך בין הזוגות יש כלאיים.

1. 2.להפך - רב התכוון שיש כלאיים, ואפילו בהם מותר לזרוע אותם כהלכתם (ערוגה של 6 טפחים, אחד בכל פינה ואחד באמצע (כמשנה כלאיים ג,א).

מה החידוש? שזאת הרחקה מספיקה אפילו ב -

1. a.בירקות,

ואולי ההיתר במשנה בכלאיים דווקא לזרעים, אך בירקות יש להחמיר יותר.

דחייה– אדרבה! שם הכוונה לירקות, אך בזרעים מחמירים יותר (משנה ב שם).

1. b.חזרת,

ולא אומרים שנלמד מכרוב שלפי רי"ס בר"ח כיון שקלחו התקשה יש להרחיק לו יותר כי יונק ממרחק רב יותר (דבר שמואל).

(לט: שליש עליון)

חלק ב – מצב המרור

העיקרון בברייתא –צריך שיהיה טעם מרור.

א. לא בכבושין שלוקים ומבושלים.

ב. יבשים
רב חסדא – בעלים לא, בקלח:

רבנן בברייתא –לא
במשנה ור"מ בברייתא –כן,

            הגמרא מקשה על רב חסדא מהניסוח של משנתנו והברייתא, אך הוא מסתדר.

כמושין (קצת יבשים) [מחלוקת ראשונים אם הכוונה לקלח או גם לעלים]
ברייתא א – כן (לרבנן ור"מ)
ברייתא ב –ת"ק – לא, ר"א בר' צדוק – כן.

חלק ג –לא מאיסורי אכילה

א. סיבת הדין –

1. 1.מצווה הבאה בעבירה(כמו רש"י בדף לה: למעלה).
2. 2.מרור הוקש למצה- ובמצה לומדים זאת מההיקש בין מצה לחמץ

ב. האם מותר להשתמש במרור מע"ש טהור בתוך ירושלים?

לגבי מצה- יש דין של "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" שצריך יכולת לאכול בכל מושבותיכם:

            רי"ס הגלילי – אסור,

ר"ע – מותר (נחשבת ראויה לכל מושבותיכם, שהרי ניתן לפדותה ולאוכלה בחוץ, וגם אחרי שנכנסה לירושלים אם נטמאה ניתן לפדותה ולאוכלה בחוץ.

מה לגבי מרור? (לכאורה צריך להקיש בין מרור למצה),

לפי ר"ע- אם במצה מותר, ודאי שבמרור מותר
(שהרי מרור דרבנן: 1. אין חיוב דאורייתא של מע"ש, כך שמדאורייתא זה ראוי. (2. הכוונה בזמן הזה שאין קרבן פסח שמרור מדרבנן))[2].

לפי רי"ס הגלילי שבמצה אסור, רמי בר חמא מתלבט האם נקל כי זה רק דרבנן, או שנחמיר גם כאן.

ורבא מכריע שמחמירים.

למה להחמיר:

רמי בר חמא בהתלבטות שלו - "כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון".

רבא בהכרעה שלו – פשוט כי יש היקש בין מצה למרור.