בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • פסחים
לחץ להקדשת שיעור זה
פסחים קב

אין עושים מצוות חבילות חבילות

undefined

הרב יאיר וסרטיל

תשע"ג
4 דק' קריאה
ישנן שלוש סוגיות העוסקות בדין אין עושים מצוות חבילות חבילות. בסוגייתנו נאמר שאין לצרף ברכת קידוש יחד עם ברכת המזון על כוס אחת, ולעומת זאת קידוש והבדלה שהן ענין אחד יש לברך על כוס אחת. הסוגיא בסוטה ח ע"א עוסקת בעשיית מצווה עבור שני אנשים באותו זמן, וכך נאמר שם: "תנן: אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות". ובסוגיא בברכות נאמר שאין לחתום בברכת בונה ירושלים גם בבונה ירושלים וגם במושיע ישראל משום שאין עושין מצוות חבילות חבילות, ולכן יש לחתום רק בבונה ירושלים.

טעם הדין
מהו הטעם לדין זה? הרשב"ם בסוגייתנו (ד"ה חבילות) מנמק שנראה עליו כמשאוי, וכן כותבים התוס' בסוטה (ח ע"א ד"ה והא). לעומת זאת התוס' במו"ק (ח ע"ב ד"ה לפי) כותבים לגבי אין מערבין שמחה בשמחה "גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה".
האם יש נפק"מ בין הטעמים? התוס' בסוטה הזכירו כאמור שהטעם הוא מצד משאוי, והקשו מהי קושיית הגמרא מדין זה הרי הוא רק מדרבנן ואילו התנאים שם עסקו בדין מדאורייתא. יש אחרונים שתירצו שהטעם הוא כדברי התוס' במו"ק שיהא פנוי, וטעם זה הוא מדאורייתא כדברי התוס' שם.
נפק"מ נוספת היא כשאינו עושה שתי המצוות בבת אחת אלא בסמיכות זו אחר זו כגון קידוש וברכת המזון אלא שמשתמש עבור שתי המצוות בכוס אחת, כמובא בסוגייתנו שגם בכך יש בעיה של חבילות חבילות, וכאן שייכת רק הסברא של משאוי ולא של פניות.
עוד נפק"מ כאשר מצווה אחת תידחה לגמרי. הגמרא בברכות אומרת שאין לחתום בברכת ירושלים גם בבונה ירושלים וגם במושיע ישראל משום אאמח"ח, ושם בעקבות זאת ברכה אחת נדחית לגמרי ואומרים רק בונה ירושלים. כותב האגרות משה (או"ח ח"א קפט ד"ה ויש מקום) שהטעם של משאוי אינו שייך בכך שהרי בעקבות זאת אחת תידחה לגמרי, ודומה למי שיש לו רק כוס אחת שמבואר בסוגייתנו שיאמר שתיהן על כוס אחת. שם שייכת רק הסברא של פניות.
אם כן, רואים מסוגיות אלו שצריך לומר את שתי הסברות ושתיהן נכונות ומשלימות זו את זו.

ענין אחד
נאמר בסוגייתנו שאם שתי המצוות הן ענין אחד מותר לעשותן יחד, ולכן אנו עושים קידוש והבדלה על כוס אחת. בסוגיא בסוטה מדובר שמקיים שתי מצוות השקיית סוטה ביחד או טהרת שני מצורעים ביחד, וצריך עיון מדוע אין זה נחשב כענין אחד. הברכת אברהם מיישב שבקידוש והבדלה הטעם שאין בעיה לאחדם הוא שהם נראים לגמרי כמצווה אחת ולכן לא נראה כמשאוי. אך בסוטות ומצורעים הואיל ומדובר בגופים שונים נראה לכל שמקיים כאן שתי מצוות כאחת ונראה כמשאוי. אולי אפשר ליישב בדרך נוספת. לכאורה מצאנו דין הפוך לדין שלנו, שדבר שנעשה בו מצווה יש ענין לעשות בו מצווה נוספת, ולפי טעם זה לכאורה אדרבה יש מקום לעשות שתי מצוות על אותה הכוס, כי הואיל ונעשתה בו מצווה תיעשה בו מצוה נוספת, וכל מצווה מוסיפה לחברתה. לכן נראה שכאשר יש שתי מצוות שהן שני עניינים שונים אין הן מוסיפות זו לזו, ואילו באותו ענין הן מוסיפות זו לזו, אך אם הן בדיוק אותה המצווה אין הן מוסיפות זו לזו וחזר הדין שמיחזי כמשאוי.

זו אחר זו בסמיכות
הגמרא בסוטה אומרת שאין להשקות שתי סוטות או לטהר שני מצורעים כאחד, ומחלקת בין אם נעשה ע"י כהן אחד או ע"י שניים. התוס' כותבים שהאיסור הוא להכניסן באותו זמן לעזרה אף שמשקה אותן זו אחר זו. כעין זה מובא בירושלמי שאין להוציא שני ספרי תורה ביחד אלא מחזירים אחד ומוציאין השני, והמרדכי מביאו אך כותב שאין מנהגנו כן אלא אנו מביאים אך לא פותחים השני עד שסוגרים הראשון, וכן נפסק ב שו"ע (קמז, ח).
הרמב"ם לא הביא חילוק זה בין כהן אחד לשניים ותמהו על כך המפרשים. המג"א מיישבו שהבין את חילוק הגמרא להפך מהתוס', וביאר שבכהן אחד אין בעיה משום שאינו משקה אותן בבת אחת אלא זו אחר זו, ובשונה מהתוס' סובר שאין איסור בעשיית מצוות בסמיכות, ודוקא בשני כהנים הואיל ומשקים בבת אחת יש איסור. על פי זה ביאר המג"א את פסק המרדכי והשו"ע שאיננו נוהגים כירושלמי, משום שהירושלמי סבר כתוס' שאסור אף בסמיכות ואילו אנו סוברים כרמב"ם שמותר. עוד כתב, שלדעת התוס' אין להביא שני תינוקות לביהכ"נ ביחד לפני הברית אלא שיש לסיים את הברית הראשונה ורק אח"כ להביא את התינוק השני, אך לרמב"ם מותר. יש להעיר, שלפי הרמב"ם ודאי הטעם כאן אינו מצד פניות, כי בשני כהנים ודאי כל אחד מהם פנוי.
יש להבין את דברי המג"א ברמב"ם מדוע אסור לשני כהנים להשקות בבת אחת, וכי אין לשני אנשים להניח תפילין באותו זמן?! וצריך להסביר שהבין שמצוות השקיית הסוטה מוטלת על כל הכהנים כאחד, ואין זו מצווה על כל אחד ואחד באופן פרטי, ולכן יש בעיה כשהכהנים משקים באותו זמן שתי סוטות.
ברכת אירוסין ונישואין
התוס' בסוגייתנו דנים בברכת שבע ברכות וברכהמ"ז אם לעשותם על כוס אחת או שתיים ומביאים את המנהג לברכם על שתי כוסות משום אאמח"ח וכותבים שרבנו משולם כתב שיש לעשות על כוס אחת הואיל והסעודה גורמת לברך את שבע הברכות, וא"כ נחשב כענין אחד. בהמשך כותבים לגבי ברכת אירוסין ונישואין: "נהגו לומר על שתי כוסות, וטעמא דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (ז:) מברכין ברכת האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות". ברא"ש מובא שגם לגבי דין זה רבנו משולם הנהיג לברך על כוס אחת.
דברי התוס' בתירוצם השני דרושים הבנה, מדוע נוהגים היום בכוונה לעשות הפסק ולקרות הכתובה כדי לברך על שתי כוסות, אדרבה נסמיכם ונברך על כוס אחת, הרי אירוסין ונישואין הם ענין אחד?! ונראה שתירוץ זה אינו עומד בפני עצמו אלא נסמך על קודמו, שאלו עניינים נפרדים, ורק מאלם מנהגנו להלכה שלאחר מנהגנו לקרוא הכתובה ודאי יש לברך על שתי כוסות. ונראה שהטעם לכך שאנו עושים בכוונה הפסק, כדברי התוס' "ולכך מתכוונים", אין כוונתו שעושים כן כדי לברך על שתי כוסות, אלא זהו המשך לתירוצו שאלו עניינים נפרדים, ולכן יש להרחיק ביניהם כדי לא לעשותם חבילות חבילות (אע"פ שיעשם בשתי כוסות), והתוס' לשיטתם בסוטה שאף בעשיית שתי מצוות בסמיכות זו אחר זו נחשב כחבילות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il