ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
טעם הדין
מהו הטעם לדין זה? הרשב"ם בסוגייתנו (ד"ה חבילות) מנמק שנראה עליו כמשאוי, וכן כותבים התוס' בסוטה (ח ע"א ד"ה והא). לעומת זאת התוס' במו"ק (ח ע"ב ד"ה לפי) כותבים לגבי אין מערבין שמחה בשמחה "גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה".
האם יש נפק"מ בין הטעמים? התוס' בסוטה הזכירו כאמור שהטעם הוא מצד משאוי, והקשו מהי קושיית הגמרא מדין זה הרי הוא רק מדרבנן ואילו התנאים שם עסקו בדין מדאורייתא. יש אחרונים שתירצו שהטעם הוא כדברי התוס' במו"ק שיהא פנוי, וטעם זה הוא מדאורייתא כדברי התוס' שם.
נפק"מ נוספת היא כשאינו עושה שתי המצוות בבת אחת אלא בסמיכות זו אחר זו כגון קידוש וברכת המזון אלא שמשתמש עבור שתי המצוות בכוס אחת, כמובא בסוגייתנו שגם בכך יש בעיה של חבילות חבילות, וכאן שייכת רק הסברא של משאוי ולא של פניות.
עוד נפק"מ כאשר מצווה אחת תידחה לגמרי. הגמרא בברכות אומרת שאין לחתום בברכת ירושלים גם בבונה ירושלים וגם במושיע ישראל משום אאמח"ח, ושם בעקבות זאת ברכה אחת נדחית לגמרי ואומרים רק בונה ירושלים. כותב האגרות משה (או"ח ח"א קפט ד"ה ויש מקום) שהטעם של משאוי אינו שייך בכך שהרי בעקבות זאת אחת תידחה לגמרי, ודומה למי שיש לו רק כוס אחת שמבואר בסוגייתנו שיאמר שתיהן על כוס אחת. שם שייכת רק הסברא של פניות.
אם כן, רואים מסוגיות אלו שצריך לומר את שתי הסברות ושתיהן נכונות ומשלימות זו את זו.
ענין אחד
נאמר בסוגייתנו שאם שתי המצוות הן ענין אחד מותר לעשותן יחד, ולכן אנו עושים קידוש והבדלה על כוס אחת. בסוגיא בסוטה מדובר שמקיים שתי מצוות השקיית סוטה ביחד או טהרת שני מצורעים ביחד, וצריך עיון מדוע אין זה נחשב כענין אחד. הברכת אברהם מיישב שבקידוש והבדלה הטעם שאין בעיה לאחדם הוא שהם נראים לגמרי כמצווה אחת ולכן לא נראה כמשאוי. אך בסוטות ומצורעים הואיל ומדובר בגופים שונים נראה לכל שמקיים כאן שתי מצוות כאחת ונראה כמשאוי. אולי אפשר ליישב בדרך נוספת. לכאורה מצאנו דין הפוך לדין שלנו, שדבר שנעשה בו מצווה יש ענין לעשות בו מצווה נוספת, ולפי טעם זה לכאורה אדרבה יש מקום לעשות שתי מצוות על אותה הכוס, כי הואיל ונעשתה בו מצווה תיעשה בו מצוה נוספת, וכל מצווה מוסיפה לחברתה. לכן נראה שכאשר יש שתי מצוות שהן שני עניינים שונים אין הן מוסיפות זו לזו, ואילו באותו ענין הן מוסיפות זו לזו, אך אם הן בדיוק אותה המצווה אין הן מוסיפות זו לזו וחזר הדין שמיחזי כמשאוי.
זו אחר זו בסמיכות
הגמרא בסוטה אומרת שאין להשקות שתי סוטות או לטהר שני מצורעים כאחד, ומחלקת בין אם נעשה ע"י כהן אחד או ע"י שניים. התוס' כותבים שהאיסור הוא להכניסן באותו זמן לעזרה אף שמשקה אותן זו אחר זו. כעין זה מובא בירושלמי שאין להוציא שני ספרי תורה ביחד אלא מחזירים אחד ומוציאין השני, והמרדכי מביאו אך כותב שאין מנהגנו כן אלא אנו מביאים אך לא פותחים השני עד שסוגרים הראשון, וכן נפסק ב שו"ע (קמז, ח).
הרמב"ם לא הביא חילוק זה בין כהן אחד לשניים ותמהו על כך המפרשים. המג"א מיישבו שהבין את חילוק הגמרא להפך מהתוס', וביאר שבכהן אחד אין בעיה משום שאינו משקה אותן בבת אחת אלא זו אחר זו, ובשונה מהתוס' סובר שאין איסור בעשיית מצוות בסמיכות, ודוקא בשני כהנים הואיל ומשקים בבת אחת יש איסור. על פי זה ביאר המג"א את פסק המרדכי והשו"ע שאיננו נוהגים כירושלמי, משום שהירושלמי סבר כתוס' שאסור אף בסמיכות ואילו אנו סוברים כרמב"ם שמותר. עוד כתב, שלדעת התוס' אין להביא שני תינוקות לביהכ"נ ביחד לפני הברית אלא שיש לסיים את הברית הראשונה ורק אח"כ להביא את התינוק השני, אך לרמב"ם מותר. יש להעיר, שלפי הרמב"ם ודאי הטעם כאן אינו מצד פניות, כי בשני כהנים ודאי כל אחד מהם פנוי.
יש להבין את דברי המג"א ברמב"ם מדוע אסור לשני כהנים להשקות בבת אחת, וכי אין לשני אנשים להניח תפילין באותו זמן?! וצריך להסביר שהבין שמצוות השקיית הסוטה מוטלת על כל הכהנים כאחד, ואין זו מצווה על כל אחד ואחד באופן פרטי, ולכן יש בעיה כשהכהנים משקים באותו זמן שתי סוטות.
ברכת אירוסין ונישואין
התוס' בסוגייתנו דנים בברכת שבע ברכות וברכהמ"ז אם לעשותם על כוס אחת או שתיים ומביאים את המנהג לברכם על שתי כוסות משום אאמח"ח וכותבים שרבנו משולם כתב שיש לעשות על כוס אחת הואיל והסעודה גורמת לברך את שבע הברכות, וא"כ נחשב כענין אחד. בהמשך כותבים לגבי ברכת אירוסין ונישואין: "נהגו לומר על שתי כוסות, וטעמא דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (ז:) מברכין ברכת האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות". ברא"ש מובא שגם לגבי דין זה רבנו משולם הנהיג לברך על כוס אחת.
דברי התוס' בתירוצם השני דרושים הבנה, מדוע נוהגים היום בכוונה לעשות הפסק ולקרות הכתובה כדי לברך על שתי כוסות, אדרבה נסמיכם ונברך על כוס אחת, הרי אירוסין ונישואין הם ענין אחד?! ונראה שתירוץ זה אינו עומד בפני עצמו אלא נסמך על קודמו, שאלו עניינים נפרדים, ורק מאלם מנהגנו להלכה שלאחר מנהגנו לקרוא הכתובה ודאי יש לברך על שתי כוסות. ונראה שהטעם לכך שאנו עושים בכוונה הפסק, כדברי התוס' "ולכך מתכוונים", אין כוונתו שעושים כן כדי לברך על שתי כוסות, אלא זהו המשך לתירוצו שאלו עניינים נפרדים, ולכן יש להרחיק ביניהם כדי לא לעשותם חבילות חבילות (אע"פ שיעשם בשתי כוסות), והתוס' לשיטתם בסוטה שאף בעשיית שתי מצוות בסמיכות זו אחר זו נחשב כחבילות.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.










