בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • צבא
לחץ להקדשת שיעור זה
ראיון לעלון 'מחיל אל חיל' לתלמידי ישיבת בית אל שבצה"ל

שוויון בנטל - האמנם?

חשיבות השירות בצבא. דברים בנושא 'השוויון בנטל'. דברים על הקיצוץ בתקציבי הישיבות. כיצד יראה הצבא האידאלי? לאן עדיף להתגייס - מחלקה דתית או מחלקה מעורבת? כיצד לא מושפעים מהאווירה החילונית בצבא? מהי ההגדרה של 'מצב מבצעי' שיש לחלל עליו שבת? מתי חובה לסרב פקודה? כיצד מי שחוזר לישיבה מהצבא מצליח לחזור ללימוד?

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

אלול תשע"ג
11 דק' קריאה
"ראשית כל, אני רוצה לברך את החיילים שמשרתים בצבא לקראת ראש השנה, לקראת הימים הנוראים, שתהיה לכולם שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, שה' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם.
בד"כ אנחנו בישיבה מכוונים את התלמידים, שכל מי שיכול לשבת וללמוד שימשיך ללמוד ולעלות במעלות הקודש. כשיוצאים לצבא צריך לראות את הערך של התפקיד הזה: זאת המצווה השנייה בחשיבותה, אחרי לימוד התורה - וכמובן שבשעה שמתקיימת ממש מלחמת מצוה וצריך לגייס את כולם - היא דוחה אפילו תלמוד תורה. וכשנמצאים בצבא צריך לעשות את זה עם כל הכוונות שמקיימים מצוות דאורייתא. להיות בצבא, לשמור על עם ישראל, לשמור על ארץ ישראל, זו מצווה מאוד גדולה. וכמו כל המצוות צריך לקיים אותה הכי בשלמות שאפשר, באחריות גדולה, בשלמות של העשייה וגם בשלמות הכוונה, להרגיש שכעת אנחנו עושים את רצון ד' ומקיימים את מצוותו הגדולה, מצווה כללית, מצווה שמוטלת על כלל ישראל ולא על פרטים, ולעשות את זה באמונה שלמה."
על הפרק עומדת כעת סוגיית ה'שוויון בנטל'. רבים שואלים, מדוע איננו מתגייסים לשלוש שנים כמו שאר החיילים?
לו היינו במצב כזה שעם ישראל זקוק לכולם, ובלי זה אי אפשר להגן על עם ישראל, אז כמובן שכולם היו חייבים לשרת באופן מלא - אך אין זה המצב היום. עם ישראל יש הרבה מאוד תפקידים. התפקיד של הצבא הוא תפקיד מאוד מאוד חשוב, אבל לא פחות חשוב מזה החיזוק הרוחני של עם ישראל, ההליכה בדרכי ד'. בשביל זה צריכים שיהיו רבים שיעסקו בתורה ויעלו במעלות הקודש. ועל כן לדעתנו אלה שיושבים ולומדים תורה וממשיכים ללמוד, עושים דבר לא פחות חשוב מאשר השירות בצבא, ולא פחות קשה מהשירות בצבא. לימוד בישיבה דורש מאמצים גדולים, הקרבה גדולה, שונה מאשר ההקרבה אשר נדרשת בצבא, אבל לא יותר קלה, בכמה מובנים הרבה יותר קשה. היא דורשת את כל האדם, את כל כולו, מבחינה רוחנית, מבחינה פנימית, ועל כן הוא ממלא בזה את שירותו ואת תרומתו לעם ישראל ולכלל ישראל.
לאחרונה, שומעים כל הזמן איומים והצהרות על קיצוצים נרחבים בתקציבי הישיבות ועל גיוס בני הישיבות. הדברים אינם ברורים ורבים שואלים מה יהיה בעתיד. כמו כן, נשמעים קולות רבים מקרב המגזר החרדי הכועסים על כך שהציבור שלנו אינו עושה דבר כדי להילחם ב'גזירות הגיוס' ובקיצוצים. הרב יכול לספר לנו איפה הדברים עומדים כעת ומה לדעתו יהיה בסוף התהליך?
1 אנחנו מאוד מעורבים בדיונים, במה שהיה בימים האחרונים – מעורבים פירושו של דבר, ראשי הישיבות הגבוהות וההסדר – כי עומד להיות חוק, ובחוק הזה אנו רצינו שני דברים: א. שלא תהיה כפייה לצאת מהישיבות, גם החרדיות, ב. שלא תהיה פגיעה בתקציב. כך רצינו והובטח לנו בהתחלה שכך יהיה, ורק יהיה חוק, שבעצם משחרר בחורים מחובת הגיוס בגיל 21. אלה שהם בחורי ישיבות ישוחררו ויוכלו לצאת לעבודה. חשבו שזה יגרום לבחורי ישיבות לעזוב את הישיבות באופן טבעי, כי חלק גדול מהתלמידים רשומים בישיבות לא כי הם רוצים ללמוד אלא כי הם לא רוצים ללכת לצבא. וזו גם אידיאולוגיה, לא רק התחמקות, כי הם לא רוצים להתקלקל, כך חושבים ראשי הישיבות והציבור הרבני. העולם החרדי מחנך להסתגרות, לא להיפגש עם אלה שבחוץ מפני שיש סכנה להתקלקל, וכמובן ללכת לצבא, לדעתם, זו סכנה רוחנית גדולה וצריך להתחמק מזה. חשבו שאם יוותרו להם על הצורך הזה להיות רשומים בישיבה, הם יוכלו באופן רשמי לצאת לעבודה, אף אחד לא ימנע מהם לעבוד. וזו בעצם המטרה היותר חשובה, חשובה יותר מאשר השוויון בנטל בצבא, שילכו לעבודה. העיקרון של השוויון בנטל הוא עיקרון מובן, אבל למעשה עיקר המטרה הייתה שהם יהיו שותפים גם בשוק העבודה.
מה שהתגלגל, אם אני אספר לכם את התהליך, ראשית כל נקודת המוצא: נפתלי בנט ראה עוד לפני הבחירות כנראה שרק אם הוא יחבור עם לפיד, והם יעשו הסכם שהולכים רק יחד ולא כל אחד לבד, אז הוא יהיה בקואליציה. כל אחד יודע אולי את הסיבות, לא משנה, זאת העובדה. את הבית היהודי ראש הממשלה לא רצה בשום פנים ואופן, זה היה לו ברור שאותו הוא לא מכניס, אז בנט ניסה בכל הדרכים, בנט פנה לש"ס והציע להם "בואו נעשה הסכם בינינו, ואז לא תוכל לקום ממשלה בלי שנינו", ותשובתם היתה שראש הממשלה אמר שהוא לא מסכים להכניס אותך, "אז איזה הסכם נעשה איתך? אתה בחוץ". אז הוא עשה הסכם עם לפיד, וכתוצאה מזה באמת הבית היהודי נמצא בממשלה במקום חשוב, קיבל תפקידים חשובים, משרדים חשובים, עם השפעה משמעותית.
כבר בהתחלה הסכימו שהם ימצאו את הפתרונות לשאלות האלה צבא וישיבה, והתקיימו דיונים ארוכים. לפיד בא עם הרעיון של גיוס חובה בגיל 18 לכולם, אין יוצא מן הכלל, בנות, בנים, זהו. זאת הייתה נקודת המוצא שלו. אז שכנעו אותו שזה לא ריאלי, והפכו את היוצרות: הסבירו שבאופן עקרוני עם ישראל צריך לשמור על תורתו וזה חשוב, ולכן צריך להקצות מספר תלמידים. בהתחלה הוא הסכים להשאיר 400 מתמידים, שהם יהיו ממשיכי התורה שיקבלו פטור, כי הם בתפקיד חשוב של ממשיכי התורה בישראל, והם יקבלו מלגות גבוהות מאוד, פי שלושה ממה שמקבלים היום, ואלה הם ממשיכי התורה. לאט-לאט המספר עלה והגיע ל- 1800 מתמידים. ואז היו דיונים על הגיל. לא בגיל 18 אלא בגיל 21, ועוד היו פתרונות של פשרה, שזה היה מרחק עצום מנקודת ההתחלה. אבל ההסכמה השתבשה בדרך, ואני לא יודע בסופו של דבר מה היה, אני מבין שכפייה לא תהיה, אבל מצאו את הדרך איך לפגוע בישיבות על ידי פגיעה תקציבית מאוד קשה, ועל זה עכשיו הויכוח הגדול איך למנוע את הגזרה.
אנחנו עושים את כל המאמצים שלא תהיה פגיעה בישיבות הגבוהות, גם החרדיות וגם בנו. כל פעם בנט אומר: "תראו, ישיבות ההסדר נכנסים עכשיו כסעיף בחוק, הם נפרדים עכשיו מכל שאר הציבור ולהם בכלל יהיה מצוין. אתם לא הסכמתם להיות נפרדים". אנחנו לא הסכמנו כל כך שהישיבות הגבוהות הציוניות תהיה להם מסגרת בפני עצמה; הוא הציע את זה, ואז לא יהיה לנו גיוס בכלל, והישיבות החרדיות יפגעו מבחינה תקציבית. אנחנו נעשה הרבה מאמצים שיפגעו כמה שפחות, אבל נפריד את הפגיעה בינינו לבינם.
נעיר בסוגריים, שרבים בציבור החרדי מפחדים מאיתנו, והרבה יותר מפחדים מאיתנו מאשר מישיבות ההסדר ומשנינו הרבה יותר מאשר מהציבור הדתי הלאומי בכלל. אנחנו הראינו שאפשר להיות שומרי תורה ומצוות כמוהם, ועם זאת להיות ציונים ואוהבי הארץ והעם, ולא להתקלקל, וזה נגד מה שהם אומרים – הם אומרים שמי שיהיה ציוני יתקלקל, לא יהיה שומר תורה ומצוות, יחלל שבת, זה מאוד מפריע להם והם לא יודעים איך להתיחס למציאות הזו. אבל זה לא מעניין אותנו מה שהם חושבים עלינו, אנחנו רוצים שעולם התורה ישמר, וגם אם הם יגידו עלינו את כל הביקורות זה לא משנה לנו. יש כאלה שאומרים שהחרדים לא דואגים לנו ואנחנו לא צריכים לדאוג להם, אבל אנחנו – אני ועוד כמה מחברי, לא כולם – לא אומרים כך. אנחנו רוצים שעולם התורה ימשיך, יתחזק, ועם כל הביקורת שיש לנו על חלקים ממנו, ועם כל הטעויות שיש בהם, התפקיד שלנו הוא לתקן . לימוד התורה צריך להימשך בגדלות ובעוצמה, כמה שאפשר יותר.
אז למעשה, כפי שאני מבין את התמונה, לא תהיה כפייה לצאת לצבא, עד גיל 21 אפשר לקבל דחייה, ומגיל 21 – על 1800 מסכימים, ואת השאר רוצים לגייס, מתווכחים אם להגדיר אותם משתמטים או לתת להם אפשרות לקבל המשך דחייה. עכ"פ בכוח לא ייקחו אותם. זה באמת יהיה מבחן לציבור שומר התורה והמצוות כמה ישארו באמת ללמוד, למרות שנתנו להם אפשרות להשתחרר. כל אחד בגיל 24 יוכל להשתחרר מהצבא לגמרי. זה בערך המצב כרגע.
אנו מאוד מבכים על גיוס בחורי הישיבות, והיה לנו קשר עם רבנים גדולים וזה היה דווקא מאוד נעים להיפגש איתם, עם ראשי הישיבות החרדיות, תלמידי חכמים גדולים. ראש ישיבה אחד היה אצלי פעם פעמים, ועוד אחד מתקשר אלי ושואל אותי מה יהיה. אני אופטימי, אז הוא אומר לי "תן לי כמה אחוזים מהאופטימיות שלך, אני לא רואה את מה שאתה רואה, שהדברים מסתדרים". אנחנו עושים את כל המאמצים. המציאות היא מורכבת כמו שאמרתי. אני לא חושב שצריך לצאת להפגנות. הוא אמר: "תכתוב, תצא נגד", אז אמרתי לו שזו לא דרכי. צריך לעבוד דרך התקשורת, שאני חושב שאולי זה יועיל, אבל המטרה היא לא לריב אלא לפתור את הבעיה, ואנו עושים את כל המאמצים, ממש את כל המאמצים. השבוע הייתי בפגישה עם בנט, ובשבוע שעבר עם אורי אריאל. אנחנו כל הזמן מנסים. מה שדיברנו השבוע זה היה בנושא התקציבי, שלא יקצצו לישיבות. אני לא רואה כרגע שאנחנו הצלחנו. יש הבטחות, אבל זה לא מעוגן בחוק וזה לא טוב, אבל אנחנו נמשיך במאמצים בע"ה.
לדעת הרב, איך באמת צריך להיראות הצבא האידאלי?
לי באמת היתה הצעה אחרת לגמרי, היא עדיין לא נשמעה, אבל בסוף מה שיהיה זה מה שאני מציע. ולמה? כי לפני זמן מה יצא שר הבטחון ואמר שעכשיו הצבא משתנה, מפטרים וסוגרים פלוגות ואפילו חטיבות, והצבא יהיה הרבה יותר מצומצם, יותר מתוחכם ויותר יעיל. המלחמה תהיה מהמשרדים ולאו דווקא בשטח, וממילא לא יצטרכו את כולם. ואני הצעתי, אמרתי את זה לבנט, פגשתי את פירון בשעתו ואמרתי לו ולאורי אריאל: צריך לחנך לאידיאלים ללכת לצבא. אבל הצבא צריך לקבל רק כמה שהוא צריך ואת מי שהוא צריך, והוא לא צריך את כולם. יש היום אבטלה עצומה בצבא, כי הגיוס הוא חובה. הצבא אמנם מצליח לשחרר פה ושם אנשים, אבל כל מפקד אוהב שיש לו הרבה חיילים: אם יש לו 2,000 חיילים אז הוא מח"ט, אם יש לו 300 אז הוא מג"ד, אז למה לא להיות מח"ט? אז מגדילים את היחידות, זה אינטרס אישי, ונלחמים על כל חייל למרות שמצד האמת לא צריכים אותם! היום להמון חיילים אין מה לעשות. ואני הצעתי שלא יהיה גיוס חובה אלא רשות – ומי שלא ישרת בצבא, עד גיל 40 ישלם עוד 3 אחוז מס מהמשכורת לטובת החזקת הצבא, או שיתנו לחיילים יותר כסף.
אמרו לי שכך העשירים לא ישרתו בצבא, רק העניים ישרתו. אמרתי יחנכו, יחנכו בתיכונים להיות בצבא. ומי שיהיה בצבא, יהיו לו קידומים נוספים אחרי זה באזרחות. לא יהיה משתלם לא ללכת לצבא גם מהסיבות האידיאליות וגם מהסיבות הכלכליות. הצבא יהיה מאוד יעיל, כולם ישלמו, כולל הערבים, כי כל מי לא ילך לצבא ויעבוד ישא בנטל, וכל דבר יבוא על מקומו בשלום. נהפוך את הצבא לצבא אידיאלי, צבא עם ערכים, צבא שבאים אליו אנשים שרוצים לתרום לאומה הישראלית.
כך יכול להיות הצבא, וכך הוא יהיה, כי המציאות מחייבת את הדבר. הצבא לא יכול להיות גדול ומסורבל, אין לצבא מה לעשות עם כל בחורי הישיבות. זו שאלה עקרונית, שהרי בפועל הצבא לא צריך את כולם.
2 בחור מהישיבה שעומד להתגייס לצה"ל, מה עדיף - שיתגייס למחלקה מעורבת עם חילונים, למחלקת ביינ"יש, או לנח"ל החרדי?
לנח"ל החרדי זה הכי טוב, מכיוון שזה הדגם של הצבא העתידי - צבא ישראל ששומר את כל המצוות, מקפיד על קלה כבחמורה, וגם בחיילוּת משתדלים להיות חיילים הכי טובים שאפשר.
מי שרוצה לאתגר את עצמו להיות שליח גם מהבחינה הזאת, לתרום את המקסימום שאפשר בצבא, והוא רוצה להיות ביחידה יותר קרבית, אז הוא צריך ללכת עם מטרה לא רק להיות חייל טוב מאוד אלא גם להאיר את אורה של תורה, להרגיש את השליחות שהוא ממלא, ואז אני לא חושב שהוא יפגע. כל אחד צריך לבחור לו את דרכו, יש אנשים שבטבע הם מלאי בטחון עצמי, ויותר אקטיביסטים, לא חוששים להביע את דעתם, לעמוד על דעתם. יכול להיות שבחור כזה יגיע ליחידות שיש בהם מגוון רחב של השקפות, לא רק שזה לא יחליש אותו, אלא יבנה אותו. אבל מי שלא בנוי כך, זו התמודדות קשה בשבילו לעמוד בסביבה שהיא חילונית, שאינה שומרת מצוות, אני לא ממליץ לו ללכת ליחידות מעורבות אלא ללכת ליחידה שיש בה דתיים.
כידוע, בצבא יש אווירה חילונית חזקה מאוד, השונה בהרבה מהאווירה בישיבה. איך מצליחים לא להיות מושפעים מהאווירה הזו?
התשובה היא שכל מי שיוצא לצבא צריך להרגיש שהוא הולך לשליחות. תפקידו לא רק להיות חייל - שזה כמובן הדבר העיקרי שהוא הולך לעשות - כיוון שהוא בא מהישיבה הוא צריך לראות שאור הישיבה גם מאיר על הסביבה שלו, בראש ובראשונה על ידי דוגמה אישית, וגם על ידי קירוב בכל הזדמנות שיכולה להיות. מי שהולך על מנת להשפיע – לא מושפע. מי שהולך על מנת להתגונן שלא יושפע – יותר קשה לו. מי שהולך להיות חייל בלי לרדת, אלא אדרבה שואף להפיץ את דבר ד', ראשית כל על ידי ההתנהגות שלו, על ידי הדוגמה האישית שלו: הוא מתנהג בצורה הכי מופתית, הכי מושלמת, הכי ערכית שאפשר, ובנוסף לזה כל מי שמתעניין אני אפתח לו פתחים לאורה של תורה – הוא לא מושפע לרעה. להיפך, הוא משפיע.
חיילים רבים נתקלים במהלך השירות בפעולות שהם צריכים לבצע בשבתות. מהי ההגדרה ההלכתית של 'מצב מבצעי' שמותר וצריך לחלל עליו שבת?
המילה 'מצב מבצעי' היא לא הגדרה הלכתית. ההגדרה הלכתית זה אם יש חשש של סכנה - כל דבר שיש בו ספק פיקוח נפש הוא מותר. מה שאין בו צד של ספק פיקוח נפש, אלא רק של סדר או שיקולים אחרים, כמו כבוד הוא אסור. - אני אתן לך דוגמה: חיילים נדרשים לבוא לשמור בשבת בצפון, לדאבוננו, על המטיילים בחג ובשבת. אבל אין בררה צריכים לשמור עליהם, יש בהם גם קטנים, תינוקות שנשבו, מותר לצאת לפעילות הזאת. אבל כיוון שנמצאים בקרבת אזרחים המפקד רוצה שהחיילים ייראו טוב, הוא דורש מהם לצחצח נעליים, להתגלח - לזה אסור לשמוע כמובן. כל דבר שאיננו בגדר פיקוח נפש אסור. אני נותן דוגמה כי פעם קרו דברים כאלה...
הנהלים בצבא הם בגלל מקרים שהיו, אז יש טווחי בטחון גדולים בדברים הגיוניים, אבל בפועל קורה שאדם נמצא באותו מקום כמה חודשים, והוא יודע שהחשש הוא רחוק ולכן אנשים בפועל לא מקפידים על הנוהל, למרות הוראות הצבא. ואז פתאום מגיע איזה קצין בכיר בשבת ופתאום נזכרים בכל הנהלים שאף פעם לא עושים...
היות והנהלים האלה כעקרון הם נהלים של פיקוח נפש, הצבא לא יכול לתת פקודות שמשתנות כל הזמן, אי אפשר לנהל ככה צבא. אם נגיד שבלי הנהלים האלה יש סכנת נפשות, חוסר הקפדה עליהם עלול לגרום שאנשם יפגעו. ניתן דוגמה: עושים ניתוח בשבת לאדם שעכשיו חייבים לנתח אותו. לאחד מחמישים אלף ניתוח כזה יכול לגרום לזיהומים ולהדרדרות ולכן הוא צריך לקבל טיפול מונע שיש בו חילול שבת. - זה חשש מאוד רחוק, אבל פשיטא שאם לא יתנו את הטיפולים האלה יהיו אנשים שימותו. אז יש הוראה, והנהלים שככה מטפלים במנותח. מותר לעשות את זה בשבת כמובן, ולא נגיד החשש הוא רחוק, כי התוצאה תהיה ש חו"ח אנשים ימותו.
האמת היא שההוראה הזאת מאוד משתנה בין פוסקי הדור. היתה פעם שאלה, ששמעתי שמישהו שאל גם את הרב אלישיב וגם את הרב שלמה זלמן אוירבאך, והוא קיבל תשובות שונות משניהם: הגיעה מכונית מלאה חומר נפץ קרוב לכניסת השבת. הנהלים מחייבים להכניס את חומר הנפץ לתוך המחסנים ולא להשאיר את החומר בחוץ, כי אם היא תתפוצץ מי יודע איזו סכנה תקרה, אבל הסבירות שזה יקרה היא מאוד רחוקה. שאלו את הרב אלישיב, אז הוא אמר, חשש רחוק, באמת רחוק, אז אסור לחלל שבת. שאלו את הרב שלמה זלמן אוירבאך, אז הוא אמר: מה הנהלים? מה הסדר? הסדר זה להכניס כי אם יקרה משהו זה איום ונורא. אז לפי הרב אוירבאך צריכים להכניס גם אם יש בזה חילול שבת, ומי שפוסק כמו הרב אלישיב תהיה לו בעיה.
השאלה היתה במקרה שאדם שנמצא שם בפועל ויודע שלא עושים את הנהלים.
אני בעצמי נתקלתי בשאלה הזאת. פעם הייתי אחראי על שמירה על מחנה, וכל השבוע אנחנו שמרנו בצורה מצומצמת. הגיעה שבת והיתה צורך לשמור, אבל ההוראה הייתה, נגיד, לנסוע בשני ג'יפים סביב המחנה כל שעה-שעתיים, ובמשך הלילה לעשות סיורים. ומפני שהיה צוות מאוד מצומצם אני הרשיתי לעצמי לנסוע פעם בג'יפ אחד, כי אנשים פשוט נפלו מהרגליים, לא יכלו, ראיתי שזה לא נורמלי, אי אפשר להכריח אותם. ואז הגיעה שבת, והתלבטתי לקראת השבת מה אני צריך לעשות בשבת, ואמרתי לעצמי שאם בשבת נחפש קולות, הגוים ידעו שבשבת פחות שומרים, אז בשבת הם יתנפלו עלינו, וכך הווי, במלחמת יום כיפור הם התנפלו מהשיקול הזה, שביום כיפור יהיו הכי פחות לוחמים. מכאן אתה למד שבעצם אסור בשבת לשמור פחות מיום חול, אולי אפילו צריך יותר, שלא ינצלו את השבת כזמן שלא שומרים, זה שיקול ארוך טווח, אתה מחלל הרבה שבתות, בסוף הצלת את המצב. "חלל עליו שבתות הרבה כדי שינצל". אם אתה עושה את זה לשם שמיים, שמזה בסופו של דבר תהיה הצלה, זה גדר של פיקוח נפש ולא רק שלא עשית איסור, עשית מצווה. (למעשה לא הייתי צריך לנסוע כי נסעתי לשבת הביתה).
חייל שהיה כמו חודשים בבסיס מסוים, ומעולם לא עשו תרגולות ברמה מסוימת, שלוש-ארבע פעמים בשבוע הולכים להסתובב בכפר ליד הגבול, והגיע פעם אחת קצין בכיר מהחטיבה, והחמיר את נהלי הסיור בדיוק לפני ליל שבת. באמת היה קיים כזה נוהל אבל אף פעם לא קיימו אותו!
אפשר להגיד שאי אפשר לעשות את הנוהל הזה? בלי הנוהל הזה זה סכנה! אלו נהלים שניתנו לשם פיקוח נפש. הם לא ניתנו סתם. ישבו קבוצת קצינים, ביניהם הרב הצבאי הראשי, והחליטו שנוהל כזה הוא דוחה שבת.
יש מקרים שאנו מכירים שקרו מפני שלא שמרו על הנהלים. כל הצרה שהיו צריכים לשחרר כל כך הרבה מחבלים בשביל גלעד שליט, זה קרה בגלל שהם לא שמרו על הנהלים.
על המקרים שהרב אמר שהם לא פיקוח נפש צריך לסרב פקודה?
על מה שלא פיקוח נפש חייבים לסרב פקודה, כמו לצחצח נעליים, להתגלח ולהסתפר בשבת, חייבים ללכת לבית סוהר ולא לעשות את זה. אין שום היתר.
לפעמים חיילים שמסיימים את הצבא וחוזרים לישיבה לא מצליחים לחזור לסדר הרגיל של הלימוד. מה צריך לעשות מי שחוזר מהצבא כדי שיכנס ללימוד ביתר שאת ולא יפול לבטלה?
ראשית כל, כל היוצאים לצבא יוצאים לפחות אחרי ארבע שנים, לפעמים אחרי יותר שנים, רובם ככולם איתנים בהשקפתם, איתנים באהבת התורה, והצבא מחשל אותם; בתקופת הצבא מתגבר הצמאון ללמוד תורה. בדרך כלל אנשים באים עם בגרות, ואנחנו נותנים אמון וביטחון שכל אחד מהם יבחר לו בעצמו את דרכו בלימוד, איך לחזור בצורה הטובה ביותר. כל אחד כמובן צריך להכין את עצמו מבחינה נפשית לקראת החזרה, כי זה מעבר ממקום למקום, מעבר חריף אולי. אבל לבוגרים בד"כ יש מסגרות, מי שמרגיש צורך במסגרת שתחזיק אותו חזק אחרי הצבא, לפני ואחרי החתונה, תקופה שבאמת צריך להיות במסגרת, בשביל זה באמת קיימות המסגרות ללימודי ההלכה. מי שנכנס למסגרת זה מחזק אותו ושומר עליו, הוא רוצה לעמוד במשימות, ואז הוא יכול לא ליפול אלא ללמוד ביתר שאת.
באמת אני חושב שחיילים במשך ימי שהותם בצבא, בכל פעם שיש להם חופש, בכל הזדמנות, טוב שיבואו לישיבה - לא רק לספר מה קורה בצבא, אלא לספוג, לשמוע שיעורים ולקבוע עיתים לתורה בשבתות שהם באים, ולחזור ככה אחרי שבת כזאת עם עוצמות חדשות. כך, גם כשהוא מגיע חזרה מהצבא, הוא חוזר הביתה.




^ 1.שתי השאלות הבאות מתוך שו"ת סוף זמן קיץ התשע"ג עם רה"י.
^ 2.שאלה זו והלאה מתוך ראיון שערכנו עם רה"י.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il