סיכום דיני יו"ט | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכה ומנהג
נושאים שונים

קטגוריה משנית

2858

14 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

איסור מלאכה ביום טוב
כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואע"ג דהותרה מלאכת א"נ מהתורה, מ"מ אסרו חז"ל קצירה, דישה (אבל מותר לפרק ביד גרגירי אפונה ושעועית מתוך תרמיליהן בלא שינוי), וכן עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות (אבל מותר לסחוט לימון על אוכל), תלישה מן המחובר, צידה וכיוצ"ב, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשותו גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו.
לפיכך מותר לבשל, לאפות, לשחוט, וכן מותר להגביר האש ולהחלישה (חוץ מהשש"כ כדלקמן) לצורך הבישול והאפיה, וכן מלאכות שאדם רגיל לעשות אותם בביתו לצורך אותו היום. אבל לקצור, לדוש, לזרות, לצוד, לסחוט, כיון שרגילים להכין מהם כמויות גדולות לימים רבים או לצורך מסחרי אסור (ואין הבדל אם המלאכה קשה או קלה). ונחלקו הראשונים בחומרת האיסור במלאכות אלו: הרמב"ם, הרא"ש, הר"ן והשו"ע (תצ"ה, ב') כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, כיון שחששו חכמים שאנשים יתבטלו מלימוד תורה ושמחת חג, או משום שיטעו רבים ויתירו מלאכות אלו גם לימים רבים ויעברו על איסור תורה. אבל רש"י, רמב"ן, סמ"ג כתבו שמלאכות אלו במהותן נעשות לימים רבים ולכן הן אסורות מדאורייתא (וכן משמע בירושלמי ביצה פ"א).
כלל חשוב נוסף בענייני מלאכה ביו"ט: "אמרינן מתוך", כלומר שהוצאה מרשות לרשות תהיה מותרת גם ע"מ להוציא לולב, ספרים ובגדים, תינוק ועגלה. וכן יהיה מותר להדליק נר למאור ותנור לחימום הבית. ומותר יהיה לבשל מים גם לצורך שטיפת ידים וכלים (לדעת רוב הראשונים מלאכה שאינה לצורך כלל הוי איסור תורה, ולמקצת ראשונים הותרה לגמרי, חוץ ממוקצה שאינו לצורך אוכל נפש שנשאר האיסור מדרבנן בעינו. ויש מפרשים לדעת המתירים, שמ"מ איכא איסור דרבנן כשאיו צורך. ומ"מ לכו"ע אסורה המלאכה מהתורה כשהיא לצורך יום חול, גוי או בהמה).

בישול ביו"ט
כתב השו"ע (תצ"ה, א') מותר לבשל ולהכין אוכל ביו"ט, אבל הרמ"א כתב ויש מחמירין להכין אוכל ביו"ט כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מעיו"ט. מיהו אם לא עשאו מעיו"ט ויש בו צורך יו"ט, מותר לעשותו ע"י שינוי. ולכן כתב השש"כ (פ"ג י"ב) שלכתחילה מה שאפשר לבשל מעיו"ט יכין בעיו"ט לצורך יו"ט. אם לא הספיק לבשל, יבשל ע"י שינוי במקצת. היה אנוס, יבשל בלי שינוי. וע"י עירוב תבשילין יכול להכין כדרכו ביום ו' כל צרכי שבת. ומכל מקום ישתדל לבשל מעריו"ט כדי לא לאבד את זמנו בחג בבישולים וכד', אלא ינצל את החג לעונג יו"ט וללימוד תורה. (הגר"מ אליהו, רמב"ם יו"ט פ"א, הלכ' ב', ד'-ה' לעומת תוס' שבת דף צ"ה ד"ה: "והרוצה", כה"ח תצה ס"ק י).
טחינה: השש"כ (פ"ז ב'-ג') מחלק בין סוגי האוכלים:
אוכלים שהם גידולי קרקע שיתקלקלו אם יטחנם מעיו"ט, כגון בננות, תפוח"ע ובצלים, מותר בלי שינוי.
אוכלים שהם גידולי קרקע שלא יתקלקלו אם יטחנם מעיו"ט, אבל טעמם יפוג אפילו במקצת, כגון קפה, חזרת ותבלין צריך שינוי, ובכל מקרה מותר אפילו בכלי המיוחד לכך.
אוכלים שהם גידולי קרקע שלא יתקלקלו וגם טעמם לא יפוג אם יטחנם מעיו"ט, כגון אגוזים ומלח, מן הדין צריך לטחון אותם קודם יו"ט, ורק בדיעבד יוכל לטוחנם ביו"ט, ואפילו בכלי המיוחד לכך, אבל צריך ע"י שינוי.
אוכלים שאינם גידולי קרקע, כגון ביצים בשר ודגים, מותר לכתחילה לטחון אותם במזלג ביו"ט בלי שינוי. ואם רגיל לטוחנם במטחנה ידנית, עדיף להכינם מבעו"י, אך אם לא עשה כן מותר בשינוי.
ובפניני הלכה כתב: מותר לרסק ירקות וגבינה במגרדת, מפני שהמגרדת מיועדת בד"כ לטחינת מאכלים לצורך אותו היום. אמנם כאשר נצרכים לרסק לצורך יו"ט מאכלים שלעיתים מרסקים לצורך כמה ימים, יש לשנות מעט, כגון שיהפוך את המגרדת, או שאם הוא רגיל לרסק ע"ג צלחת ירסק ע"ג מגש.
(הערה: הגר"מ אליהו החמיר ואסר לטחון או לרסק ביו"ט על ידי מטחנת יד או מגרדת אפילו בשינוי, ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בעריו"ט. אבל לטחון בשינוי במכתשת או על ידי מזלג מותר).
קילוף: כתב השש"כ (פ"ד, י"א) קליפות שאינן ראויות למאכל (כגון תפוח"א וכד'), מותר לקלף כדרכו בקולפן בלא שינוי, וכ"כ בפניני הלכה (הערה: הגר"מ אליהו החמיר לקולפם סמוך לבישול ולאכילה, ושלא יקלוף בקולפן אלא יקלוף בשינוי).
ברירה: ביו"ט להבדיל משבת דין ברירה אינו צריך להיות לאלתר אלא לבו ביום, ומותר לברור אורז או קטניות ביו"ט, וכשבורר ביו"ט, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכד' (שו"ע תק"י, ב', שש"כ פ"ד, ג').
ניפוי: אסור לנפות קמח ביו"ט, אפילו ע"י שינוי. אבל אם ניפה מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפות פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי ע"י שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה. וכן אם ניפה קמח מעריו"ט ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי (שו"ע תק"ו סע' ב'. בא"ח במדבר י"ח).
לישה: לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומד הדעת (שו"ע תק"ו א').
הרב נבנצל: ביו"ט שלא חל בשבת מותר להקציף ביצים לעוגה בעזרת מערבל ידני.
הפרשת חלה: אשה שלשה בצק ביו"ט יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביו"ט, אלא תשמור אותה למוצאי יו"ט ואחר כך תשרפנה. ויכולה להניחה באשפה עטופה באופן שלא יהיה בזיון. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה.
אשה שהניחה את החלה מידה אינה יכולה אח"כ לטלטלה מפני שהיא מוקצה, ואם צריכה את המקום מותר לטלטלה כלאחר יד.
אשה שלשה בצק בעריו"ט ושכחה להפריש חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בא"י על סמך מה שתפריש במוצאי יו"ט (שחיוב חלה בא"י יותר חמור מהחיוב בחו"ל) אבל יכולה ללוש ביו"ט עוד עיסה, ותחבר אותה עם העיסה שנילושה בעריו"ט, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק (שו"ע יו"ד שכ"ג).
הרב נבנצל: מותר לשטוף רצפה עם מים ולנגב במגב בלי סמרטוט. אחרי כן ניתן לעבור עם סמרטוט יבש.

איסור הכנה מיו"ט לחבירו או ליום חול
אין להכין מיו"ט ראשון ליו"ט שני וכ"ש ליום חול. ובכלל זה בישול, חימום האוכל, עריכת השולחן, שטיפת כלים הדלקת הנרות וכו', אלא רק לאחר צאת הכוכבים ועוד מעט תוספת זמן (שו"ע תק"ג). אבל מותר לבשל ביום ראשון הרבה, שיאכל בו ביום וישייר ליום שני, אך ייזהר שלא יאמר בפירוש שהוא מבשל הרבה לצורך הלילה מפני זילותא של יו"ט. ומותר להפשיר מאכלים מהמקפיא לצורך יום שני, אך ישתדל לכתחילה להפשיר מוקדם שיהא ראוי לאכול עוד באותו היום. ואחר שאכל ארוחה אחרונה ביו"ט ראשון, לא יוכל לבשל "כאילו" לצורך היום הראשון על ידי שיאכל ממנו מעט, כיון שניכר שהוא מבשל ביום ראשון לצורך יום שני (בא"ח במדבר ט"ז).
אם בישל בשוגג מיו"ט ראשון לשני האוכל מותר בדיעבד באכילה.
מותר להקפיא שיירי אוכל ביו"ט שלא ייפסדו (הגר"מ אליהו: רק אם אפשר שיצטרך לשבת, ובתנאי שעשה ערוב תבשילין).

הבערה
הבערה והעברה - אסור להדליק אש חדשה ביו"ט (פניני הלכה: לדעת רוב הראשונים האיסור מדרבנן, אי משום נולד, או מוקצה, או משום שהיה יכול להדליק מעיו"ט. ולכן מותר ע"י גוי משום שבות דשבות לצורך מצוה, או בשעה"ד בשינוי ע"י יהודי, וה"ה בחשמל). אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום. וייזהר לא לכבות הקיסם שמעביר בו האש (בא"ח במדבר טו. רב פעלים ב, או"ח סי' נח, נט).
מותר להעביר אש בעזרת גפרור רק מאש קיימת, אבל אסור להדליקו ע"י חיכוך. כמו"כ אסור להדליק גפרור ע"י קירובו למקור חום ככירת חשמל וכדו', אולם מגחלת מותר (רב פעלים שם, משנ"ב תקב ס"ק ב').
מתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך, הותרה ג"כ שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, כגון למאור. ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה, ויש בו נחת רוח לנפטרים ולהבדיל גם לחיים (כה"ח תקמח ס"ק ד, לב).
פניני הלכה: מיכל גז שהתרוקן, מותר לסוגרו ולפתוח את השני. אבל לכתחילה אין לחבר מיכל חדש, משום עובדין דחול, אלא יש לבקש זאת מגוי. ובשעה"ד מותר אף ליהודי לחבר אותו (רשז"א בשש"כ פ' י"ג הערה ס' והגרש"י אלישיב כתב שרק אם לא ידע שהמיכל ייגמר וגם אין שם נכרי, מותר ליהודי להחליפו).

כיבוי והנמכת האש ביו"ט
כיבוי- אסור לכבות אש ביו"ט, וכן אסור לכבות את הנר או החשמל ביו"ט, אפילו לצורך הנאתו, כגון לישון וכד'.
תבשיל שדרך בישולו על אש גבוהה, ואח"כ מנמיך את האש כדי שיהא בישול איטי (כגון אורז), אם משתמש לבישול בגז- רשאי להנמיך את האש, כיון שזה לצורך התבשיל שלא יישרף, ואין בפעולה זו כיבוי. (כ"כ ביבי"א ואג"מ. אבל המג"א והמשנב"ר כתבו שעדיף להדליק אש חלשה חדשה, ולכו"ע אם יש אש חלשה דלוקה יעביר אליה. אבל השש"כ כתב שידאג מראש לשים בתבשיל כמות מים גדולה, ואינו רשאי להנמיך את האש). ואם כוונתו לחסוך בגז לכו"ע אסור. ואם מבשל על כיריים של חשמל - אסור לו להנמיך או להגביה את האש, כיון שבעת סיבוב הכפתור של דרגת החום, הוא מחליף מחיבור חשמלי אחד למשנהו, ויש בזה כיבוי או הדלקה ולפעמים שניהם יחד.
[נחלקו הראשונים וכן השו"ע והרמ"א (תקי"ד, א') אם ביתו עולה באש ויישרפו האוכל והכלים האם מותר לכבות כיון שהוא לצורך א"נ. לשו"ע וסיעתו אסור, ולרמ"א וסיעתו מותר. ובפניני הלכה כתב שכיון שהוא מילי דרבנן אפשר להקל בשעת הצורך].

גרם כיבוי
אפשר לכבות אש של גז ביו"ט על ידי "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה (כיון שכל דין הבערה וכיבוי ביו"ט מדרבנן, אפשר להקל כפוסקים המתירים גרמא ביו"ט, אבל כשאין צורך כלל נכון לחוש לדעת המחמירים). כיצד? מניחים על הגז כלי מלא מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך את המים לצורך קפה וכד' (וממילא משמע שלא ישים אבקת סודה במים כדי שיגלשו מהר כשלא מתכוין לשתותם, אא"כ מתכוין לשטוף בהם כלים).
שעון גז: מותר לכוון "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב (ואין בזה משום מוקצה ולא צריך בשינוי), ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז (אחרונים). וצריך להקפיד להכניס את התקע לחשמל מערב יום טוב.
מנגל ביו"ט: מותר לנפנף בגחלים להבעיר האש אף שגורם בתחילה לכיבוי, וכן אם נוטף נוזל מהבשר על הגחלים וגורם לכיבויים אין בכך בעיה. ואין צריך להכין את הגחלים מעיו"ט. ומ"מ כבר כתבנו לעיל שאל לו לאדם לבזבז את יום החג בבישולים ובפרט לעמוד בחום בחוץ ויתמלאו בגדיו מריח האש.
סגירת ברז הגז: בנצר מטעי התיר לסגור את ברז הבלון בחוץ ע"מ לכבות את הכיריים, ובשיח נחום התיר אפילו לסגור את הברז הראשי במטבח, ובתנאי שהכיבוי משתהה שניות ספורות (והטעם משום שהגז בבלון נמצא במצב צבירה נוזלי ודומה ללוקח גזרי עצים שעדיין לא נדלקו מליד האש, וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א). אך רוב הפוסקים אסרו משום שהכיבוי נעשה בחומר הבעירה עצמו (וכתב בפניני הלכה שאם הכיבוי משתהה בפועל כעשר שניות, ומקום סגירת הברז רחוק, הדבר נחשב גרמא. ונכון שיעשה זאת ע"י שינוי, ואזי יהיה 'שבות דשבות').

חשמל ושעון שבת
מותר ביו"ט לקרב את זמן פעולת השעון כדי להקדים את ההדלקה או לקרב את הכיבוי, ובלבד שיהיה לצורך. ולכן מי שקפץ לו הפקק הראשי יהיה מותר לומר לגוי להרימו, אף שידליק את האורות, הפלטה המקרר וכו'.
(הערה : כתב הגר"מ אליהו ישנם שעונים מסוגים שונים, ואף שישנם סוגי שעונים ואופנים שבהם מותר לקצר או להאריך את פעולת השעון, מכיון שהרי זה "הררים התלוים בשערה" ובנקל עלול האדם לטעות ולבוא לידי איסורי דאוריתא, לא יגע אדם בשעונים אלו בשבת ויום טוב כלל. וכ"כ במנחת שלמה סי' י"א י"ג חזו"א ל"ח ציץ אליעזר ח"א ב', ישכיל עבדי ח"ז סי' כ"ג, אג"מ ח"ג סי' מ"א).
כאשר השעון שבת במצב כבוי, מותר בשינוי (משום מוקצה) להעביר למצב כבוי את כפתור התנור כדי שלא יידלק. ומותר להעביר אפילו בלא שינוי את בורר המצבים במדיח כלים כשהשעון במצב כבוי ע"מ שבהמשך היום תתבצע הדחה נוספת משום שזו גרמא לצורך.
אם שכחו לחבר את הפלטה מעיו"ט, מותר לומר לגוי לחברה כאשר השעון שבת-שקע נמצא במצב כבוי, ובשעה"ד או צורך גדול יהיה מותר אף ליהודי לעשות כן בשינוי.
בתשובות הרשב"א (או"ח שמ"ג) כתב שמותר להגיד לילד בשבת וביו"ט לעשות מלאכה מדרבנן לצורכו. ונהגו להקל בזה רק בדרך אקראי ובמקום צורך גדול, ע"מ שלא ירגיל בזה ובפרט אם יש בו דעת.

תיקון כלים
הגעלה והטבלה - אסור להגעיל כלי ביום טוב (שו"ע ורמ"א תק"ט, ה'. וכתב המשנב"ר שאם לא יכלו להכשירו מעיו"ט, מותר להכשירו כדין מכשירי אוכל נפש, אך אין מורין כן לרבים שמא יבואו להקל בדברים נוספים). וכן אסור להטביל כלים ביום טוב משום מתקן מנא. ואם ביום שבת או ביו"ט יש לו כלי שלא הוטבל, אסור לבשל בו (ויכול לתת אותו לגוי במתנה ולבקש אח"כ ממנו רשות להשתמש). אמנם מותר ליקח כוס להביא בה מים מהמעין או הנהר ויכוין בדעתו להטבילו בדרך אגב. ודבר זה מותר רק בכלי שרגילים להביא בו מים ובמקום שרגילים ליקח ממנו מים. והמפרשים דנו אימתי יברך? האם קודם הכנסת הכלי למים, אבל אז ישנו חשש מראית עין שמא יאמרו שהוא מברך לצורך טבילת הכלי, או שיברך בהרהור. וכל זה בזמנם, אבל כיום אם יראוהו שהוא הולך למקוה עם כלי בוודאי רואים שהולך להטבילו, ועל כן אסור, כי שום אדם לא לוקח כיום מים ממקוה לביתו לצורכו הפרטי, ורק בנהר הדין כן. ואפילו אם רוצה לקחת כלי קטן בכיסו כדי להטבילו כגון: אולר, אסור, כי כל דבר שאסור חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור (שו"ע שם סע' ז הגה ואחרונים).
פניני הלכה: אם לא היתה אפשרות להטבילו מעיו"ט מותר יהיה להטבילו (עיי"ל הטעם בהגעלה). ואם הוא כלי שטבילתו מדרבנן כגון, זכוכית יהיה מותר גם למחמירים להורות כן לרבים.

הוצאה
אע"פ שאין איסור הוצאה ביום טוב, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה (ובמקום שאין עירוב מותר לטלטל ובלבד שיהיה צורך, כגון: תינוק בעגלה, ס"ת ולולב) אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביום טוב לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סידור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיוון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד. ויש מתירים לקחת אולר וכד' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה, אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיוון שיש בו צורך בכל עת (עיין בא"ח במדבר ט). ואם צריך סידור לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה שלא זוכרה בעל פה - מותר.

מוקצה
יש מלאכות שהחמירו בהם ביו"ט יותר משבת, וכגון בדיני מוקצה לדעת השו"ע ועוד אחרונים (ולדעת הרמ"א אסרו את הנולד לכו"ע), ולכן עצמות וקליפות שנקלפו או שנתפרקו ביו"ט הרי הם "נולד", ולמרות שבשבת מותר לטלטלם מכיוון שהם ראויים למאכל בהמה, החמירו חכמים ביו"ט אפילו לדעת הרמ"א ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל ביו"ט. אמנם בשבת שחל בו יו"ט מותר לטלטלן כיוון שאין לחוש לזלזול (בא"ח במדבר יא).
קליפות של ביצה מוקצות הן כיון שאינן ראויות לכלום (וכן עצמות עוף ובשר שהן יבשות מאוד שלא ראויות למאכל בהמה). ואם קילף ביצה והקליפות בידו, יכול להוליכם לכל מקום שירצה כל עוד הן בידו (וה"ה בכל מוקצה), ומרגע שהניחם לא יטלטלם יותר. והעצה הטובה היא להניח קערה עם "אוכל" הראוי למאכל בהמה על השולחן, ואז יכול להניח בה את הקליפות, ויוכל לטלטל את הקערה אגב ההיתר שבה (שהיא בסיס לדבר המותר והאסור) ולזרוק את הקליפות לאשפה (שו"ע תצ"ה, ד'). ולדעת הבא"ח עדיף שיניח בקערה מאכל הראוי לאדם (הערה: בפניני הלכה חולק על עיקר הדין שצריך לשים מאכל בצלחת, שהרי אם ירצה לקחתו לצורך אוכל נפש מותר, וממילא לא מבטל כלי מהיכנו).
אין דין מוקצה באוכלין, ולכן אדם שיש ברשותו מחסן המלא בארגזי פירות וירקות העומדים למכירה, יכול לקחת משם פירות בשבת ויו"ט. וז"ל הרמ"א (שם): "אוצר של פירות ועצים - (וה"ה פירות שעומדים לסחורה - מג"א שם סק"ח) סגי כשיאמר מכאן אני נוטל", אבל פירות שקטף גוי בחג מוקצים.
(הערה: כיום, אין לאף אדם אוצר של פירות. אבל אם אדם הזמין אורחים וקנה לכבודם ארגז תפוחי עץ, אך לבסוף לא באו האורחים, וחשב בדעתו להחזיר את הארגז לירקן, והנה באו אורחים אחרים - אע"פ שחשב להחזיר את הארגז אינו מוקצה, כי אין באוכלין דין מוקצה. וה"ה אם קיבל במתנה חבילות שוקולד משובחות, והניחם במשמרת ליתנם בעתיד במתנה לחברו - יכול בשבת לקחתם, ואין בהם דין מוקצה. אבל בגדים וכדו' שקיבל במתנה לבנו הקטן, ואין לו צורך בהם, והחליט לתתם במתנה לנולדים אחרים, ובשבת או ביו"ט החליט הוא להשתמש בהם לצורך בנו - הבגד נהפך "לסחורה", וא"כ דינו מוקצה בשבת ואסור להשתמש בו).
כמובן שאין מוקצה ביו"ט בדברים שהם לצורך אוכל נפש, כגון: קמח, בשר חי, תפוח"א חיים, סירים וכד'.

שקילה
אסור לשקול ביום טוב אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל, אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומד הדעת (שו"ע תק סע' ב. בא"ח במדבר יב). וכן אסור למדוד ביום טוב, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכד' אלא ימדדו לו בערך ולא במדויק (שו"ע שם, בא"ח שם).

רחיצה ביום טוב
מי שרגיל להתרחץ בכל יום ומצטער, יכול להקל ולרחוץ במקלחת כל גופו ביו"ט שני, במים חמים שהוחמו מעצמם ע"י דוד שמש (או ע"י שעון שבת, או שהוחמו מעיו"ט), ולשו"ע גם ביו"ט ראשון מותר (שו"ע ורמ"א תקי"א, ב'-ג'). ומ"מ מותר לכו"ע לרחוץ איבר איבר במים חמים אלו.
מותר לחמם מים ביו"ט כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, וכן מותר להתרחץ במים קרים.
יש להיזהר בסחיטת השיער שאסור מדרבנן בין בחפיפה בין בניגוב. כמו"כ יש להיזהר מתלישת שערות, וכמובן שיש להשתמש רק בסבון נוזלי.

סעודת יום טוב שחל בערב שבת
יום טוב שחל בערב שבת צריך שיאכל את סעודת הפת של ה"יום טוב" בבוקר בכדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת לתאבון. ואם לא עשה כן- יאכל עד לפני זמן מנחה קטנה (שעתים וחצי לפני השקיעה), ואם לא הספיק- יאכל אחרי זמן מנחה קטנה, אולם אז יאכל רק כזית פת לצאת ידי חובה סעודה.
צריך שיהיה לחם משנה ביו"ט כמו בשבת, אך אין חובה לאכול סעודה שלישית ביו"ט.

הדלקת הנרות בערב יום טוב
מדליקים שתי נרות ביו"ט כמו בשבת (גם בליל שני) ומברכים להדליק נר של יו"ט (מקצת פוסקים כתבו שאין לברך כיון שלא תיקנו הדלקת נר ביו"ט משום שמותר להדליק גם ביו"ט עצמו). ובעיו"ט צריך לקבל תוספת יו"ט בלב וכמו בשבת.
לכתחילה תדליק האשה את נרות בעריו"ט לפי הזמנים הרשומים בלוחות לערש"ק, שהם ארבעים דקות או חצי שעה לפני השקיעה (שש"כ, הגר"ד ליאור וכן בפניני הלכה. אבל רוב האשכנזיות נהגו להדליק אחר צאה"כ קודם הקידוש). אם לא הדליקה בזמן זה, יכולה להדליק עם גפרור עד השקיעה, ובלבד שלא קיבלה עליה עדיין קדושת חג.
אם קיבלה עליה את החג או כבר שקעה החמה, אינה יכולה להדליק ע"י הדלקת גפרור, אלא רק ע"י העברת אש ממקום אחר. ובכל מקרה תדליק לפני שיגיע בעלה מביהכ"נ ולכל הפחות לפני הקידוש. ותיזהר שלא תכבה את הגפרור אחר ההדלקה, אלא תניח אותו על מגש מתכת או על הרצפה ולא תזרוק אותו שמא יכבה.
ביו"ט שני לכו"ע ההדלקה לאחר צאת הכוכבים.
כשחל יום טוב בשבת, או יו"ט בער"ש, אם קיבלה עליה שבת או אם כבר שקעה החמה, אינה יכולה עוד להדליק נרות. וכן אם קיבלו כבר שבת בבית כנסת שהיא או בעלה רגילים להתפלל בו, אינה יכולה עוד להדליק נרות. ואע"פ שהיא עצמה עדיין לא קיבלה שבת, כיוון שקבלת שבת של הציבור מחייבת גם אותה.

הברכות
בעריו"ט שאינו ער"ש לכו"ע יש לברך לפני ההדלקה, ואין לכבות את הגפרור אחר ההדלקה (משנב"ר רס"ג כ"ז).
יש נשים שנוהגות לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, ויש שלא נהגו כן, וכל אשה תנהג כמנהג אמא שלה (השש"כ כותב בפ' מ"ד, ד' שאין למחות במברכות). והנוהגת לברך, אם נתאחרה ולא הדליקה עד אחרי הקידוש - לא יכולה לברך "שהחיינו" בעת ההדלקה, כיוון שכבר שמעה "שהחיינו" בקידוש (כה"ח תקיד, קי"ב, בא"ח במדבר א').
שני ימים טובים של ר"ה כיום אחד ארוך הם חשובים, וקדושה אחת הם. נחלקו הפוסקים אם לברך בליל שני בקידוש וכן בהדלקת הנרות "שהחיינו" כי יש אומרים שכיוון דקדושה אחת הם וכבר בירך "שהחיינו" ביום הראשון, לא צריך יותר לברך "שהחיינו" גם ביום השני. ויש אומרים שיש בכל יום קדושה מיוחדת, וצריך לברך "שהחיינו" על הקדושה המיוחדת של היום השני, וגם על מנת שלא לחלק משני ימים טובים שבחו"ל. על כן בהדלקת הנרות בליל שני, אם נוהגת לברך "שהחיינו" ואפשר לה- תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש שתהא ברכת "שהחיינו" גם על זה. ואם אין לה- אינו מעכב ויכולה לברך- (בא"ח ניצבים ח', שש"כ מ"ז, מ"ד).
הגר"מ אליהו: אשה שבירכה ברכת "שהחיינו" בהדלקת הנרות, יכולה לענות אמן בעת שמברכים "שהחיינו" בקידוש ולא הוי הפסק, אך הגר"ע יוסף חולק על זה.

הדבקת הנרות
אסור להדביק נרות לפמוטים ביום־טוב משום ממחק וכן אסור לחתוך את הנר ע"מ לתוקעו בנקב, אבל מותר להוציא את עיגול המתכת שנשאר דבוק מההדלקה הקודמת באמצעות כפית ולא ביד משום מוקצה, ואין בעיה של מתקן כלי כיון שאינו חלק מהכלי. ומותר להוריד את הכוסיות כדי לשים נרון חדש וא"צ כלאחר יד. [כתב הגר"מ אליהו כשחל יו"ט בימים חמישי וששי, אם מדליקים נרות רגילים, יש להכין שלוש מערכות של פמוטים ויניח בתוכם את הנרות כבר מיום רביעי. ועל כן הטוב ביותר להדליק נרונים המונחים בתוך קופסת פח שאין צורך להדביקם ולא יצטרך להכין שלוש מערכות נרות (מג"א תקיד ומשנ"ב ס"ק יח וכה"ח מב). מי שלא הכין פמוטים כנ"ל, יניח את הנרות בתוך הפמוט ויחזק את הנרות שלא יפלו על ידי ניר או אלומיניום החתוך מערב יום טוב. אבל לקרוע ביום טוב אסור].
נשים המדליקות בשמן יתחבו את הפתילה במקומה בעריו"ט. ואם לא עשו כן יכולות בדיעבד להכינם גם ביו"ט, ועדיף שיהא בשינוי (הרשז"א התיר לכתחילה עיין שש"כ י"ג הערה קנ"א). וגדילת הפתילה אסורה ביו"ט (סע' ט') ועל כן יש להכינה מעריו"ט. ועיקר חובת ההכנה היא על הבעל (כה"ח תקיד ס"ק מא, מב).

נושאים שונים

רבנים שונים

שו"ת "במראה הבזק"
העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו
שבט תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ד משנה ד-ה
ג שבט תשפ"ב
קרוב אליך
קרוב אליך פרשת קורח תשפ"ב
גליון 423
סיון תשפ"ב
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ה'
י"ד טבת תשע"ז
י"ד טבת תשע"ז

נושאים שונים

נושאים שונים
האם מותר להשתמש בג’י-פי-אס שבו נשמע קול אישה?
הרב שי טחן | שבט תשפ"ו
22 דק'
נושאים שונים
ח - עבודה עברית
הרב אליעזר מלמד | תשס"א
נושאים שונים
הלכות מתנות כהונה ב' - הזרוע, הלחיים וקיבה
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
43 דק'
הפרשת חלה
הפרשת חלה מעיסה עבה ורכה
הלכות הפרשת חלה - חלק ג'
הרב משה בר ציון | כ"ו חשוון תשפ"ו

נושאים שונים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

2 דק'
נקודה בהלכה – הרב איתן מינקוב
איך עושים קידוש?
הרב איתן מינקוב | חשוון תשפ"א
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ
2 דק'
נקודה בהלכה – הרב איתן מינקוב
איך עושים קידוש?
הרב איתן מינקוב | חשוון תשפ"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב ש. יוסף וייצן
הרב יהושע שפירא
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב דוד חי הכהן
הרב יהודה לייב גרונר
הרה"ג יעקב אריאל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו