ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הפתעה גדולה נכונה לנו בחתימת נבואתו של הנביא זכריה 1 . הנביא מתאר מלחמה גדולה שתתרחש באחרית הימים, ובסופה:
והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות: והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם: ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות: זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות:
הקשר של אומות העולם לחג הסוכות מתבטא גם בריבוי הקרבנות שבו, כדברי הגמרא במסכת סוכה 2 :
אמר ר' אלעזר, הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך.
וראוי להתבונן, מה עניין 'משפחות הארץ' לחגיגת חג הסוכות, אשר ניתן לבני ישראל "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" 3 ? בפרט לא מובן מה שייכת לכך מצרים, ממנה יצאו ישראל, ודווקא אליה מפנה הנביא את דבריו באופן מיוחד.
גם על הסברו של רבי אלעזר ביחס לעצרת "ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך" יש לשאול, הרי בכל שאר המועדים לא מצאנו השתתפות של האומות (אמנם בראש השנה עוברים כל באי עולם לפניו כבני מרון, אולם אומות העולם כלל אינן מודעות לכך, 'אשרי העם יודעי תרועה' 4 ), ואם כן מדוע יש צורך בחג נוסף בו מתייחדים הקב"ה וכנסת ישראל?
עוד יש להתבונן במה נתייחד חג הסוכות מבין שאר המועדים, שדווקא אותו באים כל הגויים לחוג.
עניין נוסף שיעמוד ברקע לימודנו הוא דברי רש"י 5 :
עצרת היא - עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם.
במדרש זה המוזמנים לסעודת חג הסוכות הם דווקא בניו של המלך, עם ישראל, ובהתאם לכך הנימוק לחג עצרת הוא 'עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם'. גם על דברים אלו יש לשאול, כיצד תוספת של יום אחד תהווה מענה לקושי הפרידה? עוד נבקש להבין את היחס בין דברי המדרש, שכלל אינו מזכיר את נוכחות האומות בסעודה, לבין דברי הגמרא על המלך שאמר לעבדיו 'עשו לי סעודה גדולה' 6 .
כדי להבין את העניינים הללו נקדים שתי הקדמות. האחת עוסקת בעניינו של חג הסוכות במהלך המועדים, והשניה ביחס עם ישראל ואומות העולם.
חג הסוכות - תיקון חטא אדם הראשון
במקום אחר 7 הארכנו לבאר כי שבעת הימים במעגל השנה שקרויים בתורה 'מקרא קודש' - יום ראשון ושביעי של פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת - מקבילים בעניינם לשבעת ימי הבריאה. במסגרת זו נתמקד בחלק מהקשר הקיים בין מקרא הקודש השישי, חג הסוכות, לבין היום השישי לבריאה.
במקומות רבים מצאנו שחג הסוכות אנו חוזרים למצבו של אדם הראשון בגן עדן, לאחר תיקון החטא. כך למשל כתב השפת אמת 8 :
ימי הסוכות נקרא זמן שמחתנו כי ה' יתברך זיכה אותנו לישב בצילו, והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם וכו' את האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם היה השמחה כמו שאומרים כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם, אף על פי כן יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן. וה' יתברך הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים כדאיתא בגמרא שהשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה...
ובמקום אחר כתב השפת אמת 9 :
כי הנה סוכה הוא רומז לעולם הבא וגן עדן, לכן אומרים כן נזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן.
דברים אלו עולים בקנה אחד עם הדעה במדרש לפיה עץ הדעת אתרוג היה 10 , ועם דברי ראשונים ואחרונים שמצוות ארבעת המינים היא תיקון לחטא אדם הראשון, וכך למשל כתב רבנו בחיי בפרשת אמור:
ושיטלו בו מצות הלולב לכפר בו על קלקולו של אבינו הראשון... כי לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו אין אנו מביאים האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר פרי החג לייחדו עם כולן וכולן עמו, ובזה אנו מתקנים את אשר עוותנו ומרצין בו המקום 11 .
ומעניין כי הצירוף 'פרי עץ' מופיע בתורה רק במלאכת היום השישי "ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זֶרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה", בדברי האשה "מפרי עץ הגן נאכל", ובמצוות ארבעת המינים "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". כמובן שהקשר בין הנושאים הללו אינו רק לשוני אלא גם ענייני: ביום הששי קיבל האדם "את כל עשב זרע זֶרע אשר על פני כל הארץ וגו'", כלומר את השימוש בעולם הצומח (וזהו הדבר היחיד שביחס אליו נאמרה לשון 'נתינה'), וכן בגן עדן היתה האכילה מפרי העץ המצוה היחידה שניתנה לאדם. במקביל לכך, סוכות נקרא "חג האסיף", הוא חל "באספכם את תבואת הארץ", ובו אנו לוקחים לנו את פרי העץ שניתן לנו מה'. נמצא שבסוכות - מקרא הקודש השישי - ממומש דבר ה' לאדם שביום הששי אודות נתינת פרי העץ אליו 12 .
מדוע דווקא חג הסוכות הוא תיקון לחטא אדם הראשון? התשובה לשאלה זו פשוטה לאור מה שהוזכר למעלה, כי שבעת מקראי הקודש מקבילים לשבעת ימי הבריאה. בחמשת מקראי הקודש שקדמו לסוכות עוסקים ישראל בתיקון חטא אדם הראשון, ואילו בסוכות אנו מגיעים למצב המתוקן שביום השישי.
יחס ישראל ואומות העולם בגן עדן
לאחר שנתבאר שבחג הסוכות אנו שבים למצב המתוקן שבגן עדן, נשאל: מהו יחס ישראל ואומות העולם בגן עדן?
נשאל שאלה זו בלשון אחרת: האם האדם הראשון היה ישראל או גוי? התשובה לשאלה זו היא שההבחנה בין ישראל לעמים בגן עדן היתה למעשה הבחנה בין מימדים שונים באדם אחד. דומה הבחנה זו להבחנה בין עצמיותו של האדם, אישיותו הפנימית, לבין כוחות חייו החיצוניים, המפורטים והרבים, המגלים את הגנוז בעצמיותו: כל אדם מכיל את שני המימדים הללו, אולם כמובן שתודעתו היא תודעה של אדם אחד, ולא של שני מרכיבים מפורדים שהתחברו ביניהם חיבור מקרי. ישראל דומים לנקודת ה'אישיות' של האנושות כולה, ובאופן עמוק יותר - לנשמתה של האנושות, והעמים הרבים דומים לריבוי ההופעות של אותה אישיות 13 . וכך כתב הרב 14 :
חביב אדם שנברא בצלם. חלוקים הם העמים כולם, מהמדרגה העליונה עד השפלה שבהם, חלוקה אורגנית של אברי הגויה, ובתוכם מאירה נשמת העולם, שהיא כנסת ישראל, נשמת העמים כולם, הודם, תפארתם וברכתם. רק בצורה כזאת אפשר להכיר את העולם, את האנושיות, ואת האומה הנפלאה, ממלכת הכהנים וגוי הקדוש. מי שמסתכל בשפופרת הבטה זו, ירומם וינשא בעיני רוחו את כל האדם, ובגללם ועמם תתרומם מעלת הכנסיה הישראלית. שמור הוא הרעיון אז מכל חשש בליעה וטמעון של ישראל בעמים. לעולם לא תטמע הנשמה באברי הגוף, וגם לא בכחותיו החיוניים, כי סגולתה היא מיוחדה. היחש של הלב בגוף שדמה הכוזרי את ישראל בעולם, הוא יחש חיצוני, שהוא מסמן כח החיים, הישראליים בעולם, אבל לא יחש פנימי, סימון המהותיות הישראלית. בערך זה אי אפשר להכניס את העם אשר לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב בכלל האברים האורגניים של כל האדם, כי אם להעמידו במדריגת האצילות הנשמתית לגויה הגדולה, שהוא מחיה אותה, משפר אותה, ומרוממה למעלת החיים העליונים. וכמו שהנשמה האנושית בעצמה נעזבת ונרדפת היא מרוב בני אדם בעצמם, זכיותיה ותביעותיה אינם ניכרות, כמו כן הולך הדבר בכנסת ישראל בעמים, עד יפוח היום, ואור הנשמה יאיר בעולם. אז אור חדש על ציון יאיר.
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". השמחה המיוחדת בחג הסוכות, למעלה מכל הרגלים האחרים, מובנת היטב לאור העובדה שבסוכות שבים אנו למעלת האדם קודם החטא.
סוכות ושמיני עצרת
לאור ההקדמות הללו ניתן להבין היטב את פשר שייכותם של אומות העולם לחג הסוכות, ומדוע אנו פוגשים שייכות זו דווקא בחג הסוכות. במועדים שקדמו לסוכות - חג המצות, שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים - אנו עסוקים בתיקון חטא אדם הראשון. תפקיד זה נמסר לישראל, אם כי פשוט הדבר שתיקונו של עם ישראל מביא לתיקון האנושות והבריאה כולה. כל עוד לא נתקן החטא, אין אפשרות לאומות - בהן דביקה זוהמת הנחש 15 - להשתתף במקראי הקודש, אך לאחר התיקונים הללו נערכת הסעודה. סעודה עניינה הגעה לשלמות 16 , ועל כן נערכת היא בחג הסוכות, מקרא הקודש השישי, בו נשלם תיקון חטא אדם הראשון, ואנו שבים בו אל מצבו של האדם הראשון ביום השישי, בצורה מתוקנת, וכל האומות משתתפות בסעודה זו. אמנם, רק בני ישראל יצאו ממצרים וישבו בסוכות במדבר; אולם יציאת עם ישראל לחירות הינה באופן עמוק התחלת יציאת האנושות כולה לחירות, שהרי נשמת האישיות ונקודת עצמיותה הפנימית היא זו שיוצאת לחירות. נוכחותם של האומות בחג הסוכות אינה סותרת ואינה מפריעה למפגש עם ישראל, שכן המפגש עם ישראל כולל את המפגש עם כל גילוייו הרבים, המתבטאים באומות.
אם כן, מדוע בעצרת יוצאים שוב אומות העולם החוצה "ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך"? התשובה לשאלה זו פשוטה: כששני אנשים נפגשים, מפגש זה אכן מתחיל בשלב הראשון כמפגש המתמקד בגילויים החיצוניים, אך אחר כך מתעורר הרצון להיפגש עם האישיות במקום פנימי יותר. האישיות אינה כח פרטי ומוגבל, אלא שורש כל הכוחות, וכך בשלב הראשון של המפגש בין המלך לבניו מתמקד המפגש בכלל האישיות, בכלל הבריאה, והוא עובר דרך גילוייה החיצוניים של כנסת ישראל, כלומר דרך צדדי החיים המופיעים באומות העולם; אולם לאחר מכן, מעמיק המפגש למקום הפנימי יותר, וזהו עניינו של שמיני עצרת. ההתעכבות עוד יום אחד אינה תוספת כמותית, אלא העמקה באיכותו של המפגש.
שמיני עצרת כשבת של כלל המועדים
אילו לא חטא אדם הראשון ביום השישי, היה נכנס הוא ליום השבת ולא מגורש מגן עדן. ואכן, דומה היא עצרת - מקרא הקודש השביעי אליו אנו נכנסים לאחר חג הסוכות - ליום השבת. כשם שבשבת לא מוזכרת כל עשייה חיובית, אלא רק שביתה ממלאכה - ועל שם שביתה זו נקרא היום, כך יום שמיני עצרת הוא מקרא הקודש היחיד הקרוי בתורה על שם העצירה: "עצרת הִוא", ומלבד שמו 'עצרת' והמשפט 'וביום השמיני שבתון' לא אומרת התורה ביחס אליו שום תוכן חיובי נוסף. זאת בשונה משאר המועדים, שלכל אחד מהם שם יחודי ומוגדר, וגם כאשר מוזכרים בהם שביתה או עצירה הרי תכנים אלו רק מצטרפים אל התוכן העיקרי של המועד 17 . הסיבה לכך היא שהן השבת והן שמיני עצרת הם ימים של קישור פנימי בין הקב"ה לישראל, האחד במעגל השבוע והשני במעגל השנה, וקישור פנימי זה הוא השורש לכל הגילויים המעשיים והמפורטים שבמקראי הקודש האחרים. וכך מפורש בספר הזוהר, המובא בדבריו של ר' צדוק 18 :
"שמיני עצרת חג בפני עצמו, ביה נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בגן, ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ דכל חגין מתחגגין בה".
ופירש ר' צדוק:
דהנה כל המועדים שפע קדושתם על ידי פעולת איזה מצוה כענין אכילת מצה ותקיעת שופר וישיבת סוכה ועל ידי זה נשפע שפע הקדושה בנפשות ישראל מבחינת שבע המדות הקדושות הנקראין אושפיזין, אמנם ביום שמיני עצרת אין בו שום מצוה בפועל ועם כל זה נקלט הקדושה בנפשות ישראל מלעילא בלי שום פעולה מצד האדם. והוא כענין קדושת שבת שנאמר בה אני ה' מקדשכם... וזהו גם כן רמז התיקונים דאיהו חג דכל חגין מתחגגין ביה כי שמיני הוא כללות כל המועדים שהמה במספר שבעה והמה גם כן על השפעת ז' מדות הקדושים כל אחד בזמנו.
ממהות זו של השבת ושמיני עצרת נובעים דברי חכמים, שביום השבת לא מניחים תפילין כי היא עצמה נקראת 'אות', ובמקביל אליהם כתב הרמב"ן בפירושו לפרשת המועדות שביום שמיני עצרת אין נוטלים 'פרי עץ הדר' כי "הוא עצמו הדר". וכעין דבריו כתב גם בספר החינוך 19 :
אם תשאל, שמיני עצרת שיש בו שמחה גדולה לישראל למה לא היה ניטל בו? התשובה, כי יום שמיני עצרת כולו לשם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה, משל למלך שעשה סעודה וכו' כדאיתא במדרש, ולבסוף אמר להם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם, ולפיכך נקרא עצרת, ואם כן אין צריך זכרון אחר.
הקשר בין שמיני עצרת לשבת מפורש בפירושו של הרמב"ן לשם 'עצרת', שכתב לאחר שהביא את פירושו של רש"י:
ועל דרך האמת, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו, שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית. עצרת היא, כי שם נעצר הכל.
וכן מובא בדברי רבינו בחיי 20 עם תוספת הסבר:
ומזה תמצא סוד הכתוב האומר עצרת היא פירושו עצרת של היא, כלומר של שבת הנקראת היא, שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא כי היא אצולה מן השבת הגדול.
חתימה
בשבת בראשית אנו קוראים על גירוש האדם מגן עדן. ימים ספורים קודם לכן התרוממנו ושבנו למציאות האידיאלית, בסוכות ובשמיני עצרת, ומכאן שחווית החיים בגן עדן, של מפגש חי בין ה' לאדם, גנוזה בפנימיותנו - ומתוך תודעה זו אנו קרואים להוסיף בגילויה. יהי רצון שנזכה להשלמתה של הגאולה במהרה בימינו.
^ 1.. זכריה יד, טז- יט.
^ 2.. נה ב.
^ 3.. ויקרא כג, מב.
^ 4.. עיין ויקרא רבה כט, יד "א"ר יאשיה כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע... אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים" וכו'.
^ 5.. ויקרא כג, לג; ומקורו במדבר רבה כא, כד.
^ 6.. אמנם היה אפשר לומר שהעבדים רק מכינים את הסעודה, ולא שותפים בה. אך לא נראה כן.
^ 7.. חוברת 'חגים מבראשית', התשס"ז.
^ 8.. תרמ"ג, ד"ה 'ימי הסוכות'. ועיין עוד בדברי רבנו בחיי בספרו כד הקמח, ערך סוכה.
^ 9.. סוכות תרל"ז.
^ 10.. בראשית רבה טו, י.
^ 11. . ובסידור יעב"ץ כתב "אתרוג במלכות והוא מלשון תרגום לא תירוג דמרגג למיכל, כי פרי עץ הוא בסוד עץ הדעת שבו חטא אדם הראשון שקצץ בנטיעות לפיכך צריך לחברה בלולב עץ החיים".
^ 12. . במקום אחר (חוברת 'חגים מבראשית', התשס"ז) הארכנו להראות כי הקשר בין היום השישי לחג הסוכות הינו חלק ממערכת שלמה של קשרים בין שבעת מקראי הקודש לבין שבעת ימי הבריאה.
^ 13. . זהו ביאור עניין הראשית המתבאר בנצח ישראל פרק ג'. ועיין עוד בתפארת ישראל תחילת פרק ל"א, ובדרך החיים עמוד יב "ואמר נצר מטעי פירוש כי הנצר הוא ענף כאשר הוא יוצא מתחילה מן הארץ קודם שיש לו ענפים לכל צד, ואלו הענפים שהם יוצאים לכל צד הם נוטים אל קצה... שהרבה נטיעות נטע הקב"ה בעולמו ואותם הנטיעות נחשבים ענפים שהענפים הם יוצאים לכל הצדדים והנה יש להם קצה, אבל ישראל הם הנצר מן הנטיעות שאין לנצר שום קצה, ולכך הם נטועים עד שאין להם הסרה כלל".
^ 14.. שמונה קבצים ז, קסט.
^ 15.. ראה שבת קמו, ב.
^ 16.. ראה נצח ישראל פרק ל"ג.
^ 17. . יש לציין שגם על שביעי של פסח נאמר בתורה 'עצרת', אך העצרת אינו שמו של החג אלא תוכן המתלווה אליו, כפי שמדוייק בלשון התורה "וביום השביעי עצרת לה' אלקיך", וכפי שנתבאר בעיוננו ליום השני.
^ 18.. פרי צדיק, חג הסוכות, אות מ. ועיין שם גם באותיות הבאות.
^ 19.. מצוה שכד.
^ 20.. בספרו כד הקמח, ערך עצרת.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.
אור החיים על הפרשה בני יהודה בתור משל לחורבן הבית והגאולה העתידה
אור החיים על פרשת פנחס חלק א'
האור החיים מפרש את הפסוק על בני יהודה בתור משל לעם ישראל בשני זמני חורבנות בתי המקדש ובזמן הגאולה העתידה.
נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.
יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.
לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.
בלק מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.
חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.
