ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים שו"ת "במראה הבזק"

שטיפת פנים ביום כיפור

לחץ להקדשת שיעור זה
שאלה
יש לי קושי רב להתרכז במידה ואיני רוחץ את פני בבוקר. האם מותר לי לעשות כן ביום כיפור בהתחשב בכך שאיני עושה כן לשם תענוג אלא בכדי שאוכל לתפקד?

תשובה
נכון הדבר שרק רחיצה של תענוג אסורה ביום כיפור (שו''ע או''ח תריג, א). ממילא, מותר שמים יגעו בעור על מנת להוריד ממנו עפר, או לרחוץ באופן שחייבים לפני התפילה, וכן מותר לעבור דרך נהר וכדומה בכדי להגיע לצורך חשוב (שו"ע או"ח תריג, א-ה). שאלה טובה היא למה האיסור כל כך מצומצם, שהרי בשאר איסורים אין היתר לעבור כשהדבר אינו מביא לידי הנאה, וכפי שאין היתר לאכול ולשתות ביום כיפור מלבד במקרה של פיקוח נפש. התשובה הפשוטה ביותר היא שהעינויים הנוספים ביום כיפור, מעבר לאכילה ושתייה, הינם מדרבנן בלבד, ועל כן אין זה מן הנמנע שניתן להקל בהם יותר. חלק מן הראשונים, וביניהם רבנו תם (עיין תוספות יומא עז ע"א) מביאים מהיתרים אלו ראיה לכך שהעינויים של רחיצה וכו' הינם אכן מדרבנן. אמנם הרמב''ם (שביתת עשור א, ה) הוא אחד מן הסוברים שכל עינויי יום הכיפורים הינם מן התורה, ומסביר הר''ן שזו דוגמא של מצווה דאורייתא שפרטיה נתנו לידי קביעתם של חז''ל.
לאחר הקדמה זו נתייחס לשאלתך.
הרא''ש (יומא, ח, ז) מביא את דברי הגאון – "מי שמבקש לקנח פניו ביום הכיפורים, אם איסטניס הוא ואין דעתו מיושבת עליו כל השנה עד שיקנח במים וכל שכן ביום הכיפורים שצריך לטהר עצמו ולקנח – יקנח, אבל שאר כל אדם אסור'. בנוסף להבחנה שבין רחיצה של תענוג לבין רחיצה לצורך נקודתי, ניתן לראות בדברי הגאון התחשבות באדם הפרטי עליו מדובר. השו''ע (או''ח תריג, ד) מקבל היתר זה. אמנם, ישנם ראשונים ואחרונים שהתקשו ביישום היתר זה של הגאון. המהרי''ל (יום כיפור א) דוחה הוראה זו מבלי להסביר מדוע או מהי התנגדותו. כפי שקורה הרבה, קהילות אשכנז נוהגות כמהרי''ל (עיין רמ''א שם). הב''ח (או''ח תריג) טוען שההיתר של הגאון, של הרא''ש ושל הטור מתייחס רק למקרה שבו יש עפר על הפנים (לדעת השו''ע, אם היה עפר אזי לא היה צורך בדברי הגאון, וחידושו של הגאון הוא שאיסטניס עם פנים נקיות שווה לאדם רגיל עם פנים מלוכלכות – עיין בית יוסף).
ערוך השולחן (או''ח תריג, ז) אומר שאת דברי הרא''ש יש להבין לפי הקשר הדברים, וממילא ההיתר מצטמצם. הגמרא (עח.) מדברת על אנשים שהיו טובלים מגבת בתוך מים לפני יום כיפור ומעבירים את המגבת על פניהם ביום כיפור כשהיא פחות רטובה (הרמ''א דוחה הוראה זו בימינו מחשש סחיטה – או''ח תריג, ט). הגאון פסק שלאדם רגיל מותר רק להעביר את המגבת על העיניים, שזהו איזור רגיש הדורש ניקוי, ורק לאיסטניס שייך היתר זה לגבי שאר הפנים. לפי זה, הגאון אינו מחדש היתר אלא מגביל היתר קיים.
למעשה, לספרדים ניתן להקל כדבריך, אך לאשכנזים לא (עיין מקראי קודש של הרב הררי, יום כיפור, ז, יא). נראה שהסברא של האשכנזים נובעת מהעניין הבא. ההרגשה המרעננת שמעירה את האדם נחשבת לרחיצה של תענוג, למרות שמטרת התענוג הינה עבור יכולת ריכוז בתפילה. רק הסרה מהגוף של דברים ממשיים המפריעים או מגע אקראי של מים שייכים בהיתר של רחיצה שאינה של תענוג.
כדי להתעורר, אתה יכול להביא את פניך אל מול מקפיא פתוח, או להניח חפץ קר ויבש על פניך וכדומה, ויתכן שזה אכן יעזור לך (עיין שו''ע או'''ח תריג, ט).


בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
עוד בנושא שו"ת "במראה הבזק"
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il