ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רינת בת לאה
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט, הִקְהִיל אֶת הָעָם וְאָמַר לָהֶם: הִגִּיעַ זְמָן מוֹתִי, וְאִם יֵשׁ בָּכֶם מִי שֶׁשָּׁמַע הֲלָכָה וּשְׁכֵחָהּ — יָבֹא וְיִשְׁאָלֵנִי וַאֲבָאֵר אוֹתָהּ, וְכָל מִי שֶׁנִּסְתַּפְּקָה עָלָיו שְׁאֵלָה — יָבֹא וַאֲפָרְשֶׁנָּה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א ה). וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים בְּסִפְרֵי: "כָּל שֶׁשָּׁכַח הֲלָכָה אַחַת — יָבֹא וְיִשְׁנֶה, וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפָרֵשׁ• — יָבֹא וִיפָרֵשׁ". וְלָקְחוּ מִפִּיו• בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת וְלָמְדוּ הַפֵּרוּשִׁים כָּל הַזְּמָן הַהוּא, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט עַד שִׁבְעָה בַאֲדָר. וּכְשֶׁהָיָה לִפְנֵי מוֹתוֹ הֵחֵל לִכְתֹּב הַתּוֹרָה בִּסְפָרִים, וְכָתַב שְׁלֹשָׁה עָשָׂר סִפְרֵי תּוֹרָה גְּוִילִים, כֻּלָּם מִבֵּי"ת 'בְּרֵאשִׁית' עַד לָמֶ"ד• 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט לְהִתְנַהֵג בּוֹ וְלָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתָיו. וְהַסֵּפֶר הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר — נְתָנוֹ לַלְּוִיִּים וְאָמַר לָהֶם: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (שם לא, כו). אַחַר כָּךְ עָלָה אֶל הָהָר בַּחֲצִי הַיּוֹם הַשְׁבִיעִי לְחֹדֶשׁ אֲדָר, כְּפִי אֲשֶׁר דִּקְדְּקָה הַקַּבָּלָה. וְהָיָה הַמִּקְרֶה הַהוּא אֲשֶׁר קָרָהוּ: 'מִיתָה' — בְּעֵינֵינוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁחָסַרְנוּ וּפָקַדְנוּ אוֹתוֹ, וְ'חַיִּים' – לוֹ, לִכְבוֹד הַמַּעְלָה שֶׁעָלָה אֵלֶיהָ. וְכֵן אָמְרוּ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא מֵת, אֶלָּא עָלָה וּמְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם" (סוטה יג:). וְהַדְּבָרִים בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים אֲרֻכִּים מְאֹד וְאֵין זֶה מְקוֹמָם.
דרך לימוד התורה לאחר מות משה
וְכַאֲשֶׁר מֵת, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַחַר שֶׁהִנְּחִיל לִיהוֹשֻׁעַ מַה שֶּׁנֶּאֱצָל עָלָיו• מִן הַפֵּרוּשׁ — הֶחְכִּים וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ יְהוֹשֻׁעַ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ. וְכָל מַה שֶּׁקִּבֵּל מִמֹּשֶׁה — הוּא, אוֹ אֶחָד מִן הַזְּקֵנִים — אֵין לְדַבֵּר עָלָיו•, וְלֹא נָפְלָה בּוֹ מַחֲלֹקֶת. וּמַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע בּוֹ פֵּרוּשׁ מִפִּי הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִן הָעִנְיָנִים הַמִּשְׂתַּרְגִּים מֵהֵם• — הוֹצִיא דִּינִים בִּסְבָרוֹת, בְּמִדּוֹת הַשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה• הַנְּתוּנוֹת עַל הַר סִינַי שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֵן. וּבְאוֹתָם הַדִּינִים שֶׁהוֹצִיאוּ, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא נָפְלָה בָּהֶם מַחֲלֹקֶת, אֲבָל הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ מֵהֵם — מַה שֶּׁנָּפְלָה בּוֹ מַחֲלֹקֶת בֵּין שְׁתֵּי דֵּעוֹת: זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה; זֶה סוֹבֵר סְבָרָא וְנִתְחַזְּקָה לְדַעְתּוֹ, וְזֶה סוֹבֵר סְבָרָא וְנִתְחַזְּקָה לְדַעְתּוֹ. כִּי מִדּוֹת הַהֶקֵּשׁ• שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַתּוֹכָחוֹת• יִקְרֶה בִּסְבָרוֹתֵיהֶם הַמִּקְרֶה הַזֶּה. וּכְשֶׁהָיְתָה נוֹפֶלֶת הַמַּחֲלֹקֶת — הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת" (שמות כג, ב).
___________________________________
וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפָרֵשׁ – כל הנצרך שיפרשו לו. וְלָקְחוּ מִפִּיו – למדו ממנו. עַד לָמֶ"ד – האות האחרונה בתורה. מַה שֶׁנֶּאֱצָל עָלָיו – מה שקיבל משה מסיני. אֵין לְדַבֵּר עָלָיו – אין בו ספקות. הַמִּשְׂתַּרְגִּים מֵהֵם - המתפרטים ומסתעפים. בְּמִדּוֹת הַשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה – כגון: קל וחומר, גזֵרה שווה, היקש וכד'. הַהֶקֵּשׁ – הסברה וההגיון. הַתּוֹכָחוֹת – הבירור השכלי. [הכוונה שההיקשים התורנים אינם היקשים לוגים – דדוקטיבים טהורים אשר אין בהם ויכוח – הערת הרב שילת].
ביאורים
מפעל מסירת התורה, על כל מצוותיה ופירושיה, נגמר בפטירתו של משה רבנו, והיה צריך לבדוק שפירוש התורה שבכתב, התורה שבעל פה, נמסר בטהרתו.
בלימוד התורה שבכתב יכולות להיווצר שני ספקות; שכחת פירוש הכתוב, דהיינו חוסר ידיעה מוחלט, וספק בהבנת הכתוב, דהיינו שתי הבנות אפשריות שאחת מהם קיבלנו במסורת והיא נכונה והשניה איננה נכונה. את החודש האחרון של חייו משה רבנו הקדיש כדי לסלק את כל הספקות האפשריות.
את הבירורים האחרונים הללו משה רבנו עשה בעצמו. הוא לא נתן לאף אדם אחר לעשות זאת, אלא הוא, ששמע את הדברים באופן מפורש מפי הקב"ה, נטל את המלאכה על עצמו. כך היה בטוח שכל התורה שניתנה לו מפי ה' עברה במלואה לעם ישראל.
לאחר הסתלקותו של משה רבנו התורה התחלקה לשניים;
א. עיקרי התורה - אלו כל פירושי המצוות שקיבלנו ממשה רבנו ששמע מפי הגבורה. הם בעיקר אותם ההלכות שאי אפשר לקיים את המצווה בלי ידיעתם.
ב. ענפי התורה - הרמב"ם מחדש שלא את כל ההלכות קיבלנו ממשה רבנו. ישנם הלכות ופירושים, שאלות וספקות שהתעוררו בדורו של יהושע בן נון שלא קיבל ממשה מה לעשות במקרה זה. הקב"ה ידע שזהו מצב שיתרחש. שהרי אי אפשר לכתוב בתורה את כל חילוקי הדינים והמקרים המחודשים שיהיו במהלך הדורות. לכן הוא מסר למשה רבנו מידות וכללים שהתורה נדרשת בהם. כשמתעורר ספק במה שלא קיבלנו ממשה ואנו רוצים לדעת מהי דעת התורה בעניין זה - חכמי ישראל ידרשו את התורה לאור מידות אלו. הלכה למעשה נקבע לפי דעת הרוב.
הלכות ופירושים אלו של חכמי ישראל אינם המצאה, אלא ענפים המשתרגים ויוצאים מתוך אותו עץ גדול. ולכן יש להם אותו תוקף כמו מה שקיבלנו ממשה רבנו. גם הם נחשבים למצוות התורה, שניתנו מפי הקב"ה!
הרחבות
מחלוקות בתורה
שאלה מפורסמת היא איך ומתי התחילו המחלוקות בישראל. הרי התורה (שבכתב ושבעל פה) היא אחת, וישנה מסורת ארוכת שנים עד משה רבנו, אם כן איך נוצרו המחלוקות? האם אין הדבר מראה על פגם במסורת? הרמב"ם כאן מסביר שישנם עניינים בתורה שיהושע והזקנים לא קיבלו במפורש ממשה רבנו והיו צריכים לחדש את הדינים ההם מעצמם, על פי סברותיהם ועל פי שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן. וכיוון שהדבר היה נתון לדיון על פי הסברה וההיגיון, הגיעו למחלוקת, שהרי דעתו של אדם שונה לרוב מחברו.
אמנם הבנו כעת איך ומתי התחילו המחלוקות, אבל עלינו לברר שאלה נוספת, והיא האם אין רק דעה אמיתית אחת? איך אפשר לומר "אלו ואלו דברי אלוהים חיים" כאשר אחד אומר טהור והשני טמא? על שאלה זו עונה המהר"ל בספרו באר הגולה [עמ' כ-כא] ושם הוא מבאר, שכשם שבעולם החומרי כל דבר מורכב מכמה יסודות ויש לו מספר בחינות, כך גם בתורה יש לכל דבר צדדים לכאן ולכאן. וכשם שבעולם החומרי לא נכון לומר שיש רק בחינה אחת ומי שאומר אחרת - דעתו אינה חלק מהאמת, כך גם בתורה. חשוב להדגיש, שעל אף שבכל דעה יש צד של אמת, לאחר שנפסקה ההלכה לפי דעה אחת, אנו מחויבים ללכת על פיה.
שאלות לדיון
מדוע כתב משה רבנו ספר נפרד לכל שבט משבטי ישראל?
מדוע משה רבנו לא מת? איזה מסר חינוכי ניתן ללמוד מכך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
