(קט 10+ עד קט: באמצע)

א. לשמח בני ביתו ברגל

(כיון שדיברנו על חלוקת קליות אגוזים לילדים).

מקור החיוב – (דברים ט"ז, יד) – "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ...".

במה משמחם?

            ברייתא ב – ר"י ב"ב – בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר.

                                    כשאין בימ"ק, אז משמחם ביין.

ברייתא א (כנראה עוסקת כשאין בימ"ק) – ת"ק – יין, ר"י – נשים וילדים בראוי להם (בגדים לנשים לפי האופנה באותו מקום).

ב. מדידת רביעית

1. 1.ר' יצחק – כלי המדידה של המורייס בציפורי הוא בדיוק לוג של המקדש,

ממילא מחלקים אותו ל4 כוסות.

1. 2.רי"ח – ה"תמנייתא" הישנה של טבריה היא בדיוק רביעית יותר מהחדשה.

לכן ממלאים אותה, מוזגים לחדשה, ומה שנשאר בישנה הוא רביעית.

1. 3.רב חסדא – נפח כלי של 2 X 2 X 2.7 = 10.8 אצבעות מעוקבות. (אצבע היא רוחב של אגודל (=שזה רבע של טפח)).

דתניא – "ורחץ במים את כל בשרו" – מקווה צריך מים שיכולים לכסות כל בשרו בבת אחת =
אמה X אמה X 3 אמות = 40 סאה.

נתרגם את זה לאצבעות ורביעיות:

אמה = 6 טפחים (4 אצבעות) = 24 אצבעות.
אמה X אמה X 3 אמות = באצבעות = 24 X 24 X 72 = 41472 אצבעות מעוקבות.

סאה = 6 קבין (4 לוג) = 24 לוג (4 רביעיות) = 96 רביעיות.
40 סאה = 3840 רביעיות.

יוצא:
41472 אצבעות מעוקבות = 3840 רביעיות.
41472/3840 = 10.8.

[רבין בר חיננא – שולחן המקדש צריך להיטהר במקווה אם נטמא,
ומניחים שהמקווה במקדש היה מינימלי,
ואם כן חייבים לומר שהרגליים מתפרקות וגם השולחן עצמו מתפרק לאורכו, כי אי אפשר להטביל אמה באמה.

דחייה – הטבילוהו בים של שלמה שהיה בנפח של 150 מקוואות].