ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' רענן אשר בן רחל ז"ל
וְהַכַּת הַשְּׁנִיָּה – הֵם רַבִּים גַּם כֵּן. וְהֵם אוֹתָם שֶׁרָאוּ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים, אוֹ שְׁמָעוּם וְהֵבִינוּ אוֹתָם עַל פְּשׁוּטָם; וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא כִוְּנוּ חֲכָמִים בּוֹ – זוּלָתִי• מַה שֶּׁמּוֹרֶה עָלָיו פְּשַׁט הַדָּבָר. וְהֵם בָּאִים לְסַכֵּל אוֹתָם• וּלְגַנּוֹתָם, וּמוֹצִיאִים דִּבָּה עַל מַה שֶּׁאֵין בּוֹ דִבָּה וְיַלְעִיגוּ עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים לִרְגָעִים. וְסוֹבְרִים שֶׁהֵם נְבוֹנִים יוֹתֵר וְשֶׁשִּׂכְלָם יוֹתֵר זַךְ מֵהֶם; וְשֶׁהֵם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, נִפְתִּים•, גְּרוּעֵי הַשֵּׂכֶל, סְכָלִים בִּכְלַל הַמְּצִיאוּת• – עַד שֶׁלֹּא הָיוּ מַשִּׂיגִים דְּבַר חָכְמָה בְּשׁוּם פָּנִים. וְרֹב הַנִּכְשָׁלִים בְּזֶה הַשִּׁבּוּשׁ – הַמִּתְיַחֲסִים• לְחָכְמַת הָרְפוּאָה וּמַהְבִּילִים• בִּגְזֵרַת הַכּוֹכָבִים•; לְפִי שֶׁהֵם בְּמַחֲשַׁבְתָּם נְבוֹנִים, וַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, וּמְחֻדַּדִים וּפִילוֹסוֹפִים.
ארירות הכת השנייה
וְכַמָּה הֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱנוֹשׁוּת• אֵצֶל אוֹתָם שֶׁהֵם חֲכָמִים וּפִילוֹסוֹפִים עַל הָאֱמֶת! אֲבָל הֵם סְכָלִים יוֹתֵר מִן הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְהַרְבֵּה מֵהֶם פְּתַיּוּת•. וְהִיא כַּת אֲרוּרָה – לְפִי שֶׁהֵם מְשִׁיבִים• עַל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וּנְשִׂיאִים אֲשֶׁר נִתְבָּרְרָה חָכְמָתָם לַחֲכָמִים. וְאֵלֶּה הַפְּתָאִים, אִלּוּ הָיוּ עֲמֵלִים בַּחָכְמוֹת עַד שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים הֵיאַךְ רָאוּי לְסַדֵּר וְלִכְתֹּב הַדְּבָרִים בְּחָכְמַת הָאֱלֹהוּת וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִן הַדְּבָרִים, אֵצֶל הֶהָמוֹן וְאֵצֶל הַחֲכָמִים; וְיָבִינוּ הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂיִּי מִן הַפִּילוֹסוֹפְיָא, אָז הָיוּ מְבִינִים אִם הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – חֲכָמִים, אִם לֹא; וְהָיָה מִתְבָּאֵר לָהֶם עִנְיַן דִּבְרֵיהֶם.
___________________________________
זוּלָתִי – רק, בלבד. לְסַכֵּל אוֹתָם – לעשות סכלים, בלי דעת. נִפְתִּים – קל לפתות אותם ולהוציאם מדעת האמת. סְכָלִים בִּכְלַל הַמְּצִיאוּת - בלא דעת בענייני העולם. הַמִּתְיַחֲסִים – השייכים או המחשיבים את חכמת הרפואה. מַהְבִּילִים – מזלזלים. בִּגְזֵרַת הַכּוֹכָבִים – אסטרולוגיה. רְחוֹקִים מִן הָאֱנוֹשׁוּת – רחוקים מלהיחשב אנשים חכמים מול החכמים האמיתיים. פְּתַיּוּת – שטות. מְשִׁיבִים – מדברים ומקשים.
ביאורים
הרמב"ם התחיל לעסוק בקבוצות השונות המתייחסות לאגדות חז"ל באופן רחוק מן המציאות. בסעיף הקודם עסק באלה המבינים את אגדות חז"ל כולן כפשוטן וחושבים שזו האמת, ובסעיף זה עוסק בקבוצה השנייה – אלה שמבינים את דברי חז"ל כפשוטן, אך בגלל זה מזלזלים בדברי חז"ל ומפקפקים באמיתותם .
הרמב"ם מגנה את הקבוצה הזו בחריפות רבה. הקבוצה הראשונה לוקה בחוסר חכמה בלבד, ואילו הקבוצה הזו מזלזלת בדברי חכמינו הגדולים ודוחה אותם. הזלזול שלהם אינו נובע מהבנה עמוקה בענייני אלוהות, אלא מחוסר ידיעה והבנה. בדרך כלל, על קבוצה זו נמנים אנשים שעיקר עיסוקם בדברים הנראים לעין, ופחות בחכמות העוסקות בעניינים שכליים, ולכן ההבנה שלהם בעניינים אלו מוגבלת מאד. הרמב"ם נוגע כאן בתופעה מצויה שאנו נפגשים איתה פעמים רבות גם מעבר לעניין זה של אגדות חז"ל. לפעמים לאדם ישנן קושיות על ריבונו של עולם או על חכמי התורה, וקושיותיו אינן נובעות מבעייתיות שיש בהנהגת ה' או בדברי החכמים אלא מחוסר ההבנה של האדם.
מעבר לזה, כל הגישה של קבוצה זאת לחכמים היא מתנשאת ומזלזלת. במקום לראות בחכמים אנשי מעלה ולקבל את דבריהם בענווה ובהכנעה, הם בוחרים ללעוג להם ולבטל את דבריהם.
הבנה זו חשובה מאוד כהקדמה לעיסוק באותן הבטחות הקשורות לעולם הזה, כדי להתרחק מפירוש מסולף לדברי חז"ל בעניין ההבטחות העתידיות, העלול לגרום ליחס שטחי לדברים או לחילופין לזלזול בהם.
הרחבות
היחס לשתי הכתות
אֲבָל הֵם סְכָלִים יוֹתֵר מִן הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְהַרְבֵּה מֵהֶם פְּתַיּוּת. הרב שילת עומד על ההבדל ביחסו של הרמב"ם לשתי הכתות. על הראשונה הוא מקונן, ואת השנייה הוא מגנה בחריפות רבה. וכך כותב הרב שילת: "הרמב"ם מלמד כאן לימוד גדול: 'אמונת חכמים' שאין עימה דעת – נעשית לרועץ, ומשיגה תוצאות הפוכות ממטרתה... לעומת זאת, היהירות והזלזול של הכת השנייה כלפי גדולי הדורות – הן תכונותיה של 'כת ארורה' ומזיקה, ובסופו של חשבון אנשיה הם גם 'יותר סכלים מן הכת הראשונה ויותר פתיים'"[מהדורת שילת עמ' קנד].
הביסוס השכלי ל'אמונת חכמים'
לְפִי שֶׁהֵם מְשִׁיבִים עַל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וּנְשִׂיאִים אֲשֶׁר נִתְבָּרְרָה חָכְמָתָם לַחֲכָמִים. הרמב"ם תוקף את הלועגים לאגדות חז"ל בהציגו טענה שכלית – כיוון שהתבררה חכמתם של חז"ל, בהכרח גם דברי האגדה שלהם נאמרו בחכמה. בדרך הזו הולך גם ריה"ל : "ומן הדין שנסמוך עליהם, מאחר שנתאמתה חכמתם ויראתם והשתדלותם, וקהלם הגדול אשר לא תִתכן בו קנוניה. ולא נחשוד במאמרם, אלא נחשוד בהבנתנו" ['כוזרי' מאמר שלישי פסקה עג]. אולם ריה"ל אינו מבסס את אמיתות דברי החכמים רק על חכמתם, אלא גם על רמתם הרוחנית ועל הציבור הגדול שקיבל את דבריהם.
שאלות לדיון
"אֲבָל הֵם סְכָלִים יוֹתֵר מִן הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְהַרְבֵּה מֵהֶם פְּתַיּוּת". מדוע?
האם גם היום קיימת תופעה של אנשים 'חכמים' בעיניהם המזלזלים בחז"ל? מהו היקף התופעה ומהם נזקיה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
