ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

ד' כסלו תשע"ד

אות ה' חלק ה

עלינו לא רק להאמין ביסודות הללו אלא להעמיק ולברר יסודות אלו. הרמב"ם יסביר מהו היחס כלפי מי שמחזיק בעיקרים הללו ומהו היחס כלפי מי שאינו מחזיק בהם.
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
המאמין בעיקרים יש לו חלק לעולם הבא
וְכַאֲשֶׁר יַאֲמִין הָאָדָם אֵלֶה הַיְּסוֹדוֹת כֻּלָּם, וְנִתְבָּרְרָה אֱמוּנָתוֹ בָהֶם – הוּא נִכְנָס בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּמִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְרַחֵם עָלָיו וְלִנְהֹג עִמּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אִישׁ לַחֲבֵרוֹ מִן הָאַהֲבָה וְהָאַחֲוָה. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה מַה שֶּׁיָּכוֹל מִן הָעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת הַתַּאֲוָה וְהִתְגַּבְּרוּת הַטֶּבַע הַגָּרוּעַ – הוּא נֶעֱנָשׁ כְּפִי חֲטָאָיו, אֲבָל יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לְאָדָם יְסוֹד מֵאֵלֶּה הַיְּסוֹדוֹת – הֲרֵי יָצָא מִן הַכְּלָל• וְכָפַר בָּעִקָּר•, וְנִקְרָא: "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת•", וּמִצְוָה לְשָׂנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא" (תהלים קלט כא).

תועלת דברי ההקדמה
וְהִנֵּה הֶאֱרַכְתִּי בִדְבָרִים הַרְבֵּה וְיָצָאתִי מֵעִנְיַן חִבּוּרִי; אֲבָל אֲנִי עָשִׂיתִי זֶה – לְפִי שֶׁרָאִיתִי בוֹ תּוֹעֶלֶת בָּאֱמוּנָה, לְפִי שֶׁאָסַפְתִּי לְךָ בּוֹ דְּבָרִים מוֹעִילִים מְפֻזָּרִים מִסְּפָרִים גְּדוֹלִים. לָכֵן דַּע אוֹתָם וְהַצְלַח בָּהֶם וַחֲזֹר עֲלֵיהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת יָפָה. וְאִם הִשִּׂיאֲךָ לִבְּךָ• וְתַחְשֹׁב שֶׁהִגִּיעוּ לְךָ• עִנְיָנָיו מִפַּעַם אַחַת, אוֹ מֵעֲשָׂרָה – הֲרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יוֹדֵעַ שֶׁהִשִּׂיאֲךָ עַל שָׁקֶר. וְלָכֵן לֹא תְמַהֵר בִּקְרִיאָתוֹ, כִּי אֲנִי לֹא חִבַּרְתִּיו כְּפִי מַה שֶּׁנִּזְדַּמֶּן לִי, אֶלָּא לְאַחַר עִיּוּן גָּדוֹל וְהִתְבּוֹנְנוּת. וְאַחַר שֶׁרָאִיתִי דֵעוֹת בְּרוּרוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְזוּלָתִי אֲמִתִּיּוֹת•, וְיָדַעְתִּי מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִין מֵהֶן; וְהֵבֵאתִי רְאָיָה בִּטְעָנוֹת וּרְאָיוֹת עַל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן.
וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אֶשְׁאַל לַהֲפִיקֵנִי• רְצוֹנִי וּלְהַדְרִיכֵנִי בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.
וְאֶחֱזֹר לְעִנְיַן הַפֶּרֶק.

___________________________________

מִן הַכְּלָל – מכלל ישראל. כָפַר בָּעִקָּר – כפר בה'. קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת – כינוי לאדם שאמונתו ביסודי אמונה מקולקלת. הִשִּׂיאֲךָ לִבְּךָ – פיתה אותך לבך. הִגִּיעוּ לְךָ – הִצלחת להבין. זוּלָתִי אֲמִתִּיּוֹת – לא אמיתיות. לַהֲפִיקֵנִי – למלא רצוני

ביאורים
הרמב"ם חותם את דבריו. בתחילה הוא עוסק בגודל החשיבות של י"ג העיקרים, ובחומרה הרבה שבחוסר האמונה בהם, ואז חותם בחשיבותה הרבה של הקדמה זו ובחשיבות ההתבוננות בה פעמים רבות.
את ההקדמה פתח הרמב"ם בדיון כיצד להבין את היעודים העתידיים עליהם דיברו חז"ל. אחר כך עבר לשתי הקדמות מהותיות. בראשונה הוא הדגיש שהאדם צריך לכוון את עבודת ה' שלו אך ורק לשם עשיית רצון הבורא ולא לתועלת אישית. ובשנייה הסביר שאת אגדות חז"ל העמוקות יש להבין בדרך של משל וחידה לעניינים עמוקים ונסתרים ולא כפשוטן. מתוך זה הגיע להסברת התכלית הרצויה שהיא העולם הבא, ושאר הייעודים העתידיים – ימות המשיח, תחיית המתים וכדו', ומיהו הראוי לזכות לאותם ייעודים.
בסוף דבריו, חתם הרמב"ם את ההקדמה בהבנת היסודות עליהם מתבססות אמונת ה' ועבודת ה' של כל יהודי, הן ביחס לאמונה ברבש"ע, הן ביחס לתורתו, והן ביחס ליעדים העתידיים של העולם. י"ג העיקרים הללו זכו להתפשט מאד בעולם היהודי, השתלבו בסידורי התפילות ובפיוטים, ויהודים רבים נוהגים לאומרם כל יום.
הרמב"ם ראה בהקדמה זו בסיס חשוב בעבודת ה' של כל יהודי, דרכה יכול האדם להבין היטב את תפקידיו של העולם, את היחס של הבורא לעולם, ומתוך כך את מהות חובתו הן מבחינת היחס לבורא ולתורתו והן מבחינת הכוונה הרצויה, לכל אדם ישנה בחירה חופשית בעניינים אלו אם להיות, חלילה, יוצא מן הכלל וכופר בעיקר, או לזכות להיות אהוב וחביב לפני הבורא.

הרחבות
עיקרי האמונה לפי מצב הדור
ר' יצחק אברבנאל ייחד את ספרו 'ראש אמנה' להגנה על העיקרים שמונה הרמב"ם. בסוף הספר הוא כותב שלדעתו לא שייך לכתוב עיקרים לתורה, וכל מנייני העיקרים באו לחקות את הנוצרים ואת המוסלמים. מצד האמת כל התורה היא חיונית ואין מקום להעדפת חלק מסוים על חלק אחר. הרמב"ם מנה את העיקרים בגלל "שהיה כוונתו להישיר האנשים אשר לא העמיקו בחכמת התורה ולא למדו ולא שמשו די צרכה ולפי שהמה לא יוכלו להקיף ולהשיג כל האמונות והמדעים אשר כללה התורה האלהית בחר הרב מכל האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות כדי ללמד אותם דרך קצרה אותם הדברים שיש בהם מהחכמות אשר זכרתי בהקדמה. באופן שישתלמו כל בני אדם ואפי' עמי הארץ בקבלת אותם האמונות ומזאת הבחינה קראם עיקרים ויסודות כפי מחשבת התלמיד השומע, לא כפי האמת בעצמו" [ראש אמנה כג]. לדעת האברבנאל כתיבת העיקרים הייתה צורך הדור. אבל מצד האמת התורה כולה חשובה באותה מידה.
רעיון זה, שחכמי ישראל כתבו ספרים לפי צורך הדור, כותב גם המהרי"ל . שאלו אותו מדוע יש הבדל בחלוקת המצוות בין ספר מצוות גדול (סמ"ג) לספר מצוות קטן (סמ"ק), הרי הסמ"ק הוא קיצור של הסמ"ג. "ולפיכך לפי צורך השעה הזמן במה שהיה הדור פרוץ שם השם בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך לעשות עיקר מדבר לקבוע בלב שלא לזלזל . ובזה יתישב הרבה מן השינויים, ומה שלפעמים אחד יעשה עיקר דבר אחר ואחר יהפוך לפי דורו ומקומו"... [שו"ת מהרי"ל סימן קפה ד"ה ועל אשר].

שאלות לדיון
כאן כותב הרמב"ם שהמאמין בי"ג היסודות הנ"ל, אף אם יחטא, יש לו חלק לעולם הבא, ואילו לעיל הוא כתב שעונש כרת הוא היכרתות הנפש. ומשמע שהחוטא בחטא שעונשו כרת, אין לו חלק לעולם הבא. איך ניתן להסביר את הסתירה הזו?
האם מי שאינו מאמין בי"ג היסודות הנ"ל מחמת אי ידיעתו אותם, כגון שלא חונך עליהם, ייקרא גם הוא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס"?
עוד בנושא הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il