ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
הִנֵּה הִתְבָּאֶר לְךָ זֶה הָעִנְיָן, וְנִתְבָּאֵר שֶׁהִיא כַוָּנַת הַתּוֹרָה וִיסוֹד כַּוָּנַת הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וְאֵין מַעֲלִים עֵינָיו מִזֶּה – אֶלָּא אֱוִיל• מִשְׁתַּגֵּעַ שֶׁקִּלְקְלוּהוּ וְשִׁבְּשׁוּהוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַסְּכָלוֹת• וְהָרַעְיוֹנוֹת הַגְּרוּעִים. וְזוֹ הִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הָיָה עוֹבֵד מֵאַהֲבָה – וּלְעֻמַּת• הַדֶּרֶךְ הַזֶּה רְאוּיָה לִהְיוֹת הַהִתְעוֹרְרוּת•.
עשייה לצורך שכר ועונש
וּלְפִי שֶׁיָּדְעוּ הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁזֶּה הָעִנְיָן קָשֶׁה עַד מְאֹד וְאֵין כָּל אָדָם מַשִּׂיג אוֹתוֹ; וְאִם הִשִּׂיגוֹ – אֵינוֹ מַסְכִּים• בּוֹ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, וְאֵינוֹ סוֹבֵר שֶׁתִּהְיֶה אֱמוּנָה בְרוּרָה. לְפִי שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לוֹ מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת, אוֹ שֶׁתָּסוּר מִמֶּנּוּ פְּסֵדָה•; וְאִם אֵינוֹ כֵן – יִהְיֶה אֶצְלוֹ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הֶבֶל וָרִיק. וְהֵיאַךְ יֵאָמֵר לְבַעַל תּוֹרָה: "עֲשֵׂה אֵלֶּה הַמַּעֲשִׂים"! וְ"לֹא תַעֲשֶׂה אוֹתָם"! לֹא לְיִרְאָה מֵעֹנֶשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, וְלֹא לְתִקְוַת• שָׂכָר טוֹב מִמֶּנּוּ – זֶה דָבָר קָשֶׁה עַד מְאֹד לְפִי שֶׁאֵין כָּל בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיגִין הָאֱמֶת עַד שֶׁיִּהְיוּ כְמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם – וְלָכֵן הִתִּירוּ לֶהָמוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ עַל אֱמוּנָתָם•, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת – לְתִקְוַת שָׂכָר; וּלְהִנָּזֵר• מִן הָעֲבֵרוֹת – מִיִּרְאַת עֹנֶשׁ. וּמְזָרְזִין אוֹתָם עַל זֶה וּמְחַזְּקִים כַּוָּנָתָם – עַד שֶׁיַּשִּׂיג הַמַּשִּׂיג וְיֵדַע הָאֱמֶת וְהַדֶּרֶךְ הַשָּׁלֵם מַה הוּא, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בַּנַּעַר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאתִי הַמָּשָׁל. וְהֶאֱשִׁימוּ לְאַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ בְּבָאֲרוֹ לֶהָמוֹן מַה שֶּׁבֵּאֵר• וְאָמְרוּ בָזֶה: "חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!" כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּ"אָבוֹת" (א יא). וְאֵין הֶהָמוֹן מַפְסִידִין מִכֹּל וָכֹל בַּעֲשׂוֹתָם הַמִּצְווֹת מִיִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְתִקְוַת הַשָּׂכָר, אֶלָּא שֶׁהֵם בִּלְתִּי שְׁלֵמִים. וְאוּלָם זֶה טוֹב לָהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ וְהֶרְגֵּל וְהִשְׁתַּדְּלוּת בַּעֲשִׂיַּת הַתּוֹרָה, וּמִזֶּה יִתְעוֹרְרוּ לָדַעַת הָאֱמֶת וְיַחְזְרוּ• עוֹבְדִים מֵאַהֲבָה. וְזֶה הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ" (פסחים נ ב).
___________________________________
אֱוִיל – טיפש. הַסְּכָלוֹת – המטופשות. לְעֻמַּת – לכיוון. הַהִתְעוֹרְרוּת – כוונתו של האדם. מַסְכִּים – מתרצה. פְּסֵדָה – הפסד, נזק. לְתִקְוַת – בשביל שכר. שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ עַל אֱמוּנָתָם – שתהא האמונה מתיישבת בלִבם. לְהִנָּזֵר – לפרוש. מַה שֶּׁבֵּאֵר – שלא לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס. וְיַחְזְרוּ - ויהפכו להיות.
ביאורים
כל אדם נולד עם תכונות טבעיות המכוונות אותו לדאוג לעצמו. הוא אחראי לדאוג לעצמו לאוכל, למקום מגורים, למקום עבודה וכו'. זו אחת הסיבות לכך שחיפוש התועלת האישית רווח מאד בקרב בני האדם, האדם באופן טבעי מכוון את עצמו לחפש בכל מעשה את התועלת שתצמח לו ממנו.
בתקופת התנאים קמו שתי כִתות שגרמו נזק משמעותי לעם ישראל – הצדוקים והביתוסים. חברי כִתות אלו כפרו בתורה שבעל פה וגרמו לרבים מישראל לעזוב את דרך התורה. כִתות אלו הוקמו על ידי צדוק וביתוס, שני תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו, ששמעו ממנו את דבריו המופיעים במסכת אבות: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם" [א, ג]. אנטיגנוס התכוון לומר שלמרות שהאדם עתיד לקבל שכר על מעשיו, אל לו לקיים את המצוות מתוך מטרה לקבל שכר. הרמב"ם (בפירושו למשנה זו) מתאר איך לאחר הלימוד יצאו שני התלמידים הללו, ומכיוון שלא הבינו כהלכה את דברי רבם, דיברו אחד עם השני על כך שרבם אמר שאין כלל שכר ועונש על מעשי האדם. הבנה זו, שאין רווח אישי בקיום המצוות, גרמה להם לפרוש מן התורה ולהקים כִתות שכפרו בקבלת התורה שבעל פה. על דברים אלו הזהירו חז"ל באבות: "חכמים היזהרו בדבריכם" [א, יא].
מדברים אלו אנו לומדים שאנשים רבים זקוקים לשמוע על הגמול הצפוי למי שמקיים את המצוות או עובר עליהן, מתוך הרגל לחפש תועלת והנאה אישית בכל דבר. לכן אומר הרמב"ם שעל אף שמדרגה זו אינה אידיאלית, היא מתאימה ורצויה עבור אלה שזקוקים להתרגל לתורה, מתוך תקווה שאט אט הם יעברו לעבוד את ה' מאהבה.
הרחבות
ערכה של עבודת ה' 'שלא לשמה'
וְאוּלָם זֶה טוֹב לָהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ וְהֶרְגֵּל וְהִשְׁתַּדְּלוּת בַּעֲשִׂיַּת הַתּוֹרָה. הרמב"ם אומר שלעבודה 'שלא לשמה' יש ערך רק משום שעל ידה האדם יגיע לעבודה 'לשמה'. מכך משמע שאין לעבודה 'שלא לשמה' כל ערך עצמי. הדבר מפורש ב אגרות הרמב"ם [ח"ב עמ' תס, במהדורת הרב שילת], שם אומר הרמב"ם שאין סתירה בין שתי המימרות: "כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא" ו"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" – "הנהו תרי מימרי... לא קשין אהדדי, שמתרויהו שמעינן (-שתי אמרות אלה... לא קשות אחת על השנייה, כי משתיהן אנו שומעים) שאין ראוי לעסוק אלא לשמה, ולשמה הוא העיקר, ולא נצטוינו אלא לעסוק בה לשמה, והעוסק שלא לשמה רתוי (-ראוי) לו שלא נברא. ואעפ"כ, טוב הוא העִסוק בה שלא לשמה מזה שלא עסק בה כל עיקר, שזה שעסק בה שלא כהוגן, הואיל ועסק – מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". לעומת הרמב"ם, תוספות [פסחים נ: ד"ה וכאן] מבארים ששתי המימרות עוסקות בשתי מציאויות שונות של 'שלא לשמה' – מתוך כוונה סתמית ומתוך כוונה רעה (לקנטר וכדו'). גם ב מסילת ישרים משמע שלא כרמב"ם. המסילת ישרים [פרק ו ופרק ח] כותב, שעבודה לשמה שייכת לשלמי הדעת ושלא לשמה להמון, כך שיש ערך עצמי גם בעבודת ה' שאינה לשמה.
שאלות לדיון
האם ראוי כיום לחנך את הדור על 'יראת העונש'? מהם היתרונות ומהם החסרונות הקיימים בשיטה זו?
"שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ". זו הבטחה או הסתברות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה מברכים על פיצה?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
