ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

כ"א חשוון תשע"ד

אות ג'

ישנם תענוגים גופניים וישנם נפשיים. מהו ההבדל בין שני סוגי התענוגים? האם הבדל זה הוא משמעותי? האם כולנו חווים תענוגים אלה בצורה שווה?
מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
הגוף אינו משיג תענוג נפשי
וְעַתָּה אָחֵל לְדַבֵּר בְּמַה שֶּׁכִּוַּנְתִּי לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, כִּי כְמוֹ שֶׁלֹּא יַשִּׂיג הַסּוּמָא עֵין הַצְּבָעִים•, וְאֵין הַחֵרֵשׁ מַשִּׂיג שֵׁמַע הַקּוֹלוֹת, וְלֹא הַסָּרִיס תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל• – כֵּן לֹא יַשִּׂיגוּ הַגּוּפוֹת הַתַּעֲנוּגִים הַנַּפְשִׁיִּים•. וּכְמוֹ שֶׁהַדָּגִים אֵינָם יוֹדְעִים יְסוֹד הָאֵשׁ, לְפִי שְׁהִיוּתָם בַּיְסוֹד שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ• – כֵּן אֵין נוֹדָע בְּזֶה הָעוֹלָם הַגּוּפָנִי תַּעֲנוּג הָעוֹלָם הָרוּחָנִי. אֲבָל אֵין אֶצְלֵנוּ, בְּשׁוּם פָּנִים, תַּעֲנוּג זוּלָתִי תַּעֲנוּג הַגּוּף בִּלְבָד, וְהַשָּׂגַת הַחוּשִׁים מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַמִּשְׁגָּל; וְכָל מַה שֶּׁזוּלָתִי אֵלֶּה – הוּא אֶצְלֵנוּ בִּלְתִּי מָצוּי, וְאֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ וְלֹא נַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, אֶלָּא אַחַר חֲקִירָה גְדוֹלָה. וְרָאוּי לִהְיוֹת כֵּן, - לְפִי שֶׁאֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם הַגּוּפָנִי, לְפִיכָךְ אֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים אֶלָּא תַעֲנוּגָיו הַגְּרוּעִים, הַנִּפְסָקִים•; אֲבָל הַתַּעֲנוּגִים הַנַּפְשִׁיִּים הֵם תְּמִידִיִּים, עוֹמְדִים לָעַד וְאֵינָם נִפְסָקִים; וְאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים יַחַס•, וְלֹא קֻרְבָה בְּשׁוּם פָּנִים. וְאֵין רָאוּי אֶצְלֵנוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, וְלֹא אֵצֶל הָאֱלֹהִיִּים מִן הַפִּילוֹסוֹפִים• שֶׁנֹּאמַר שֶׁהַמַּלְאָכִים וְהַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַלִּים אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג –

התענוגות הנפשיים
אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁיֵשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג גָּדוֹל מְאֹד בְּמַה שֶּׁהֵם יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין בַּאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, וּבָזֶה הֵם בְּתַעֲנוּג תְּמִידִי שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק. וְאֵין תַּעֲנוּג גּוּפָנִי אֶצְלָם וְאֵינָם מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם חוּשִׁים כָּמוֹנוּ שֶׁיַּשִּׂיגוּ בָהֶם מַה שֶּׁאָנוּ מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ. וּכְמוֹ כֵן אֲנַחְנוּ, כְּשֶׁיִּזְדַּכֶּה• מִמֶּנּוּ מִי שֶׁיִּזְדַּכֶּה וְיַעֲלֶה לְאוֹתָהּ מַעֲלָה אַחַר מוֹתוֹ – אֵינוֹ מַשִּׂיג הַתַּעֲנוּגִים הַגּוּפָנִיִּים, וְאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶם, אֶלָּא כְעֵין שֶׁיִּרְצֶה הַמֶּלֶךְ•, שֶׁהוּא גְּדוֹל הַמֶּמְשָׁלָה, שֶׁיִּתְפַּשֵׁט מִמַּלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְיַחֲזֹר לְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים בְּכַדּוּר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר – אַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר הָיָה בַּזְּמָן שֶׁעָבַר בְּלֹא סָפֵק טוֹב בְּעֵינָיו לְשַׂחֵק בְּכַדוּר מִן הַמַּלְכוּת – וְזֶה בְּקַטְנוּת שָׁנָיו כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַבְחִין בֵּין מַעֲלַת שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם מְשַׁבְּחִין וּמְנַשְּׂאִין תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף עַל תַּעֲנוּגֵי הַנָּפֶשׁ.

___________________________________

עֵין הַצְּבָעִים – ראיית הצבעים. תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל – תאוות המין. הַנַּפְשִׁיִּים – הרוחניים. שְׁהִיוּתָם בַּיְסוֹד שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ – שקיומם במים שהם היפך האש. הַנִּפְסָקִים – תאוות העולם הזה הם זמניים. יַחַס - השוואה ודמיון. הָאֱלֹהִיִּים מִן הַפִּילוֹסוֹפִים – הפילוסופים שהתקרבו למדרגות רוחניות אמיתיות. כְּשֶׁיִּזְדַּכֶּה – כשיזכה. אֶלָּא כְעֵין וכו' – הרצון בתענוגי הגוף במצב זה דומה לרצון המלך לחזור לשחק בכדור.

ביאורים
לאחר כל ההקדמות שעשה הרמב"ם, ניתן לעבור לעניין העיקרי של דבריו. הצעד הראשון שאותו עושה הרמב"ם הוא העיסוק במושג 'תענוג'. כדי להבין נכון את הייעודים המובטחים לאדם, צריך, קודם כל, להבין מהו התענוג הרצוי והטוב, ומתוך כך לבאר למה התכוונו חז"ל כשעסקו בתענוג המובטח לאדם. דרכם של בני האדם היא לקלוט ולפרש את הדברים שבהם הם עוסקים, לפי ראות עיניהם, לפי נקודת המבט שממנה הם מסתכלים. לדוגמה, אם יעמדו – בעל חיים, תינוק ומבוגר מול מציאות כלשהי, הם יראו דברים שונים זה מזה, על אף שהמציאות היא אותה מציאות. מסיבה זאת, אדם החי בעולם גשמי, רואה את כל המציאות דרך 'משקפיים' גשמיים. לכן כשאדם חושב על תענוג הוא חושב על עניין גשמי. קשה לאדם הנמצא בעולם גשמי להבין ולחוש תענוג רוחני. אולם באמת התענוגים הגשמיים ירודים ופחותים לעומת התענוגים הרוחניים, והנאת האדם מהם מוגבלת ונגמרת, ולעומת זאת התענוגים הרוחניים, עליונים ומרוממים יותר, וקיימים לנצח ללא הפסקה וכיליון. אדם הנמצא בעולם הזה, חי אותו וקשור אליו מאוד, הוא אינו רוצה כלל להתנתק מהנאותיו הגשמיות, וקשה לו להבין כיצד ייתכן שיצור כלשהו, אדם או מלאך, לא ירצה לחוות הנאות כאלה. אולם דבר זה אינו נכון. ההנאה הרוחנית גדולה ועמוקה לאין ערוך מההנאה הגשמית. גם בעולם הזה ישנן דוגמאות טובות לדבר זה. למשל, מלך חדש במעמד ההכתרה שלו, לא יוותר על המעמד המיוחד אפילו לצורך טיול מופלא או אכילת מאכלים מיוחדים, ובזמן החתונה ייראו להם דברים אלו מיותרים ולא חשובים. כך גם ההנאות הרוחניות. מי שזוכה להנאות אלה, מצוי במקום של הנאה אמיתית ועמוקה, הנאה מלאת תוכן עליון שאינו נפסק, וממילא ההנאות הגשמיות אינן חשובות בעיניו. אלא שכדי להשיג מדרגה זו צריך או להיות מלאך או נברא עליון אחר שאינו חלק מעולם הזה, או לעבוד עבודה רוחנית גדולה.

הרחבות
היחס שלנו לתענוגים רוחניים
אֲבָל אֵין אֶצְלֵנוּ, בְּשׁוּם פָּנִים, תַּעֲנוּג זוּלָתִי תַּעֲנוּג הַגּוּף בִּלְבָד. הרמב"ם מבאר שהתענוג אותו אנו מכירים הוא רק תענוג גופני, ולהשגת תענוג רוחני צריך "חקירה גדולה". דבריו מלמדים שני עקרונות: א. העניינים הרוחניים אינם קיימים אצלנו באופן טבעי אלא מגיעים רק אחר עבודה מאומצת (עיין בהקדמה למסילת ישרים). ב. למרות שהעניינים הרוחניים אינם חלק טבעי מאתנו, הינם ברי השגה. הרב קוק כותב שניתן להתגבר על הריחוק מהעניינים הרוחניים ולחיות חיי קדושה על ידי לימוד אמונה ובירור ידיעות עליונות [אורות הקודש עמ' רצב].

נפש הכוכבים
שֶׁהַמַּלְאָכִים וְהַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַלִּים... שֶּׁהֵם יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין בַּאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ. שיטת הרמב"ם היא, שלכוכבים ולגלגלים (מסלול תנועת הכוכבים) יש "נפש ודעה והשכל" [הלכות יסודי התורה ג, ט]. אולם אין הכוונה שיש לכוכבים נפש כמו לאדם ולבהמה אלא מציאותם שונה. הפילוסופים הגיעו להנחה זו משום שלכוכבים יש תנועה מעגלית, בשונה מכל חפץ דומם אחר [מורה נבוכים ב, ד]. אולם ריה"ל [כוזרי ד, כה] ורס"ג [אמונות ודעות (קאפח) ב,י] חלקו על שיטה זו. (עיין בספרו של הרב שילת 'בין הכוזרי לרמב"ם' עמ' רעא-רעג).ביחס לדברי הרמב"ם כתב הרב קאפח "כי כל הסתמכותו היא על חכמי האסטרונומיה מחכמי העמים (אריסטו). וחשוב לדעת... כי בימינו כבר נשתנו מושגים הללו מן הקצה אל הקצה, ויש דברים שהיו אמת מוחלטת ונהרסו כליל" [הלכות יסודי התורה פרק ג הערה א]. מדבריו נראה שעל פי המדע הידוע לנו כיום גישתו המדעית של הרמב"ם בנושא זה נדחתה. עוד הוסיף שאין בכך משום פגם באמונה, מפני שהרמב"ם מתבסס על דברי אריסטו ולא על דברי חז"ל. הרב קוק כתב שעל אף הידיעה המדעית כיום שתנועת הכוכבים נובעת מכוח המשיכה, אין מי שיכול להוכיח באופן מוחלט שאין בחינה מסוימת של חיות לכוכבים [מאמרי הראי"ה עמ' 110]. מִיַחֲסוֹ של הרמב"ם לגרמי השמים, ניתן ללמוד שאל לנו להיתפס לצד החיצוני של הדברים ולהסתכל רק על עולם החומר, אלא יש לכוון את המבט פנימה ולהתבונן במהלכים הרוחניים שבמציאות.

שאלות לדיון
לאור דברי הרמב"ם, איך ניתן בכל זאת לעורר את רצוננו לעבודה רוחנית מתוך רצון השתוקקות?
חז"ל אמרו במסכת אבות "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". האם זה סותר את דברי הרמב"ם כאן?
עוד בנושא הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il