ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אות א' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הקדמת הרמב"ם לפרק חלק Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ט"ז חשוון תשע"ד

אות א'

ט"ז חשוון תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

לא לעשות שלא לשמה
ְאָסוּר לָאָדָם הַשָּׁלֵם שֶׁיֹּאמַר: כְּשֶׁאֶעֱשֶׂה אֵלֶּה הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵן הַמִּדּוֹת• הַטּוֹבוֹת; וְאֶתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן – מַה הוּא הַגְּמוּל• שֶׁאֲקַבֵּל עַל זֶה? – לְפִי שֶׁזֶּה, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר הַנַּעַר: כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא זֶה – מַה יִתְּנוּ לִי? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: דָּבָר פְּלוֹנִי. לְפִי, כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים מִעוּט שִׂכְלוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין זֶה הַשִּׁעוּר וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַ"תַּכְלִית" תַּכְלִית אַחֶרֶת, אָנוּ מְשִׁיבִים לוֹ כְּסִכְלוּתוֹ•, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ" (משלי כו ה). וּכְבָר הִזְהִירוּ הַחֲכָמִים עַל זֶה גַּם כֵּן, כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא יָשִׂים הָאָדָם תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל דָּבָר מִן הַדְּבָרִים. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הָאִישׁ הַשָּׁלֵם, הַמַּשִּׂיג אֲמִתַּת הָעִנְיָנִים – אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ: 'אַל תִּהְיוּ כָעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱיוּ כָעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס" (אבות א ג). וְאָמְנָם רָצָה לוֹמַר בָּזֶה: שֶׁיַּאֲמִין בָּאֱמֶת לְעֶצֶם הָאֱמֶת, וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתוֹ: "עוֹבֵד מֵאַהֲבָה". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד" (תהלים קיב א), "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'בְּמִצְווֹתָיו' – וְלֹא בִשְׂכַר מִצְווֹתָיו" (עבודה זרה יט א). וְכַמָּה עֲצוּמָה הָרְאָיָה הַזֹּאת, וְכַמָּה הִיא מְבֹאֶרֶת! וְהִיא רְאָיָה בְרוּרָה עַל מַה שֶּׁקָּדַם לָנוּ מִן הַמַּאֲמָר. וְגָדוֹל מִזֶּה מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי: שֶׁמָּא תֹאמַר: "הֲרֵינִי לָמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר; בִּשְׁבִיל שֶׁאִקָּרֵא: רַב; בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר בָּעוֹלָם-הַבָּא – תַּלְמוּד לוֹמַר: לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ (דברים יט ט): כָּל שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים – לֹא תַעֲשׂוּ אֶלָּא מֵאַהֲבָה" (פרשת עקב).

___________________________________

הַמִּדּוֹת - ההנהגות. הַגְּמוּל - השכר. כְּסִכְלוּתוֹ - כפי מיעוט שכלו.

ביאורים

אחד הדברים הנפלאים והמשמעותיים שאליהם ראוי לנו לשאוף הוא 'טוהר הכוונה' – לזכות לעבוד את ה' ללא חיפוש של רווח כלשהו. מי שזוכה לזה, זוכה שכל קיום המצוות שלו מקבל משמעות חדשה. בתחילה האדם מנקה את עצמו מחיפוש רווחיות, ועבודת ה' שלו משתחררת מחיפוש 'אינטרסים' מסוימים. אז הוא משנה את כוונתו וזוכה שעבודת ה' שלו אינה עוד כלי לחיפוש רווח חיצוני אלא מטרה כשלעצמה.
מתוך כך, הופכת עבודת ה' של האדם להיות חלק מאהבת הבורא שלו. אחת ממצוות התורה המרכזיות היא מצוות אהבת ה'. האדם בונה קשר עמוק וחזק עם ריבונו של עולם, עד שהעיסוק באהבת ה', נהיה מהותי אצלו והופך לעיקר חייו. אם האדם זוכה להרבות אהבת ה' בליבו, כל חייו הופכים להיות נסובים סביב אהבת ה' ועבודתו.
מדרגה זו היא מהפך בנפש. במצב כזה הקשר עם בורא העולם אינו קשר חיצוני, הנובע משִעבוד כפוי, או משמש כלי להשגת רווחים, אלא קשר פנימי שמח ההופך לחלק מהאדם, לחלק מאישיותו. עבודת ה' כזאת היא עמוקה ומהותית הרבה יותר.

הרחבות
האם מותר ללמוד 'שלא לשמה'?
שֶׁלֹּא יָשִׂים הָאָדָם תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל דָּבָר מִן הַדְּבָרִים. מדברי הרמב"ם בקטע זה נראה שהוא מגנה את הלימוד שלא לשמה. אולם לקמן הוא כותב שכיוון שבשלבים הראשונים קשה להגיע לעבודת ה' 'שלא על מנת לקבל פרס', התירו חכמים לאדם ללמוד בתחילה 'שלא לשמה'. "אוּלָם זֶה טוֹב לָהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ וְהֶרְגֵּל וְהִשְׁתַּדְּלוּת בַּעֲשִׂיַּת הַתּוֹרָה, וּמִזֶּה יִתְעוֹרְרוּ לָדַעַת הָאֱמֶת וְיַחְזְרוּ עוֹבְדִים מֵאַהֲבָה. וְזֶה הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ" [הקדמות לפרק חלק סוף אות א].

מהו קיום מצווה לשמה?
בְּמִצְווֹתָיו – וְלֹא בִשְׂכַר מִצְווֹתָיו. הרמב"ם כתב שאין לעשות את המצוות לשם שכר או הנאה, אולם לא ביאר מהי הכוונה הרצויה בקיום המצוות. הרד"ק כתב "הַמִּצְוֹת עושה אותם בחפץ לבבו... באהבת האל יתברך , שציווהו לעשות" [רד"ק תהילים קיב, א]. ובספר פנים יפות הוסיף כוונה רצויה נוספת בעשיית המצוות: "שכל מה (ככל) שאדם עוסק בתורה ומצות היא חביבה עליו יותר... שבכל פעם מבין יותר אור התורה והמצווה עד שחביבה עליו התורה והמצות יותר מכל שכר עוה"ב... זהו עיקר עוסק לשמה, דהיינו לשם המצווה שהיא חביבה עליו יותר מכל שכרה" [פנים יפות דברים טו, כ].

שאלות לדיון
מהי פחיתותו של מי שלומד תורה ומקיים מצוות שלא מאהבה? מדוע זה חמור כל כך?
האם ראוי ללמוד תורה כדי להיות רב בשביל להשפיע טובה על עם ישראל? או שמא גם בזה יש פסול?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il