גיטה וידה באין כאחד | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
גיטין

קטגוריה משנית

1200

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הצגת הסוגיא
בדף עז ע"ב מבאר רבא שהטעם שניתן לגרש על ידי נתינת גט ביד עבדו או בחצר אשתו הוא שגיטו וידו באין כאחד. כלומר, יד העבד קנויה לאדונו ואין בכוחה לזכות בדברים, ואם כן לא מובן כיצד יכול לזכות בגט השחרור, אלא שבגלל שנתינת הגט גופה היא המעשה הגורם לכך שהעבד ישתחרר וידו תהיה שלו, ניתן לתת הגט בידו ובאותו רגע זוכה בידו וכך יכול לקבל הגט ולהשתחרר. לגבי יד אשה אין בעיה זו, מכיוון שאף שבעלה זוכה במעשה ידיה מכל מקום ידה שלה ואינה קנויה לבעלה, ולכן לא זקוקים להגיע לחידוש של גיטו וידו באין כאחד כדי לגרשה, אולם בחצר אשה כן זקוקים להגיע לכך משום שהיא שייכת ברמה מסויימת לבעלה, ואם כן רק בגירושיה החצר נחשבת כרשותה וכידה.

החיסרון בחצר
בהמשך, הגמרא דנה במקרה של ההוא שכיב מרע, ששם הבעל הניח הגט בחצר והיא עשתה קניין לקנות את החצר ועל ידי כך זכתה בגט, וגם שם אומרת הגמרא שאף שמה שקנתה אשה קנה בעלה ואם כן החצר שייכת במידה מסויימת לבעל, מגורשת משום שגיטה וחצרה באין כאחד. התוס' שם (ד"ה מה) מקשים שכאשר בעל מקנה לאשתו מתנה אין לבעל פירות. ר"י מתרץ שמדובר כאן במשאיל חצר ולא בנותן לגמרי, ואילו ר"ת מתרץ שאף שאין לבעל פירות מכל מקום היא משועבדת לו לכך שאינה רשאית למכור את החצר לאחר כדי שלא יירשנה בעלה כשתמות. נמצא שנחלקו מהו החיסרון בחצר שגורם לה למנוע את חלות הגירושין, לולא החידוש של "באין כאחד". לדעת ר"י רק כשאין לאשה פירות נחשב הדבר כחיסרון בהגדרת הרשות כשלה, ואילו לר"ת מספיק שאין לה את הזכות למכור את הקרקע כדי שייחשב הדבר לחיסרון.
התוס' (ד"ה ידה) עומדים על ההבדל בין חצרה שיש בה חיסרון לבין ידה שאין בה חיסרון, למרות שלכאורה בשניהם הגוף שלה ורק הפירות של בעלה. בתירוצם הראשון מחלקים שבחצר הואיל והפירות שלו הווי כאילו קנוי לו גוף החצר לעומת ידה שמעשה ידיה באים מעלמא. נראה שטעם חילוקו הוא שהעובדה שמעשה ידיה באים מעלמא מורה על כך שהדין שיהיו לבעלה אינו פועל על ידי שהקנו לבעל זכויות בגוף ידה אלא הדין והתקנה הם ישירות על התוצר – על מעשה ידיה. בתירוצם השני מחלקים שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לעומת פירותיה שבעל כרחה שייכים לבעלה. לכאורה יש לשאול, הרי סוף סוף כעת לא אמרה שאינה ניזונית ואינה עושה, ואם כן ידה משועבדת לבעלה. התשובה לכך היא שעצם היכולת שלה לבטל את השיעבוד גורמת לכך שנגדיר את החצר כשלה.
יש לעיין מצד מה החיסרון בהגדרת היד כרשותה גורם למניעת חלות הגירושין, ואפשר לבאר זאת בשני כיוונים. הכיוון הראשון, יש דין שהאשה צריכה לקנות את הגט, וכדי שתקנה את הגט החצר צריכה להיות שלה. לפי זה אין זה דין מיוחד בהלכות גירושין אלא תלוי בדין הכללי בהלכות קניינים איזו רמת בעלות על חצר נדרשת כדי שבעליה יוכלו לזכות על ידה בקניין חצר. הכיוון השני, יש דין בגט שיינתן בידה, ולכן ללא קשר לגדרי קניין חצר כאן הדיון הוא איזו רמת חצר נדרשת כדי שתיקרא ידה.
לגבי הכיוון הראשון, מצאנו מחלוקת הפוסקים בעניין קניין חצר. שורשו של הדין נעוץ במשנה בבבא מציעא קב ע"א האומרת שהזבל של בעל הבית המשכיר, והגמרא מעמידה שמדובר בזבל שמקורו בשוורים שבאו מעלמא ובחצר של המשכיר. רש"י והראב"ד מסיקים מכך שבחצר שאינה של המשכיר אלא הוא משכירה לשוכר השוכר הוא הזוכה בקניין חצר, אך הרמב"ם (שכירות ו, ה) ביאר שכוונת הגמרא "חצר דמשכיר" היא אע"פ שמשכירה, וכן פסקו השולחן ערוך (שיג, ג) והש"ך , ולדעתם הזכות לקנות בקניין חצר שייכת למשכיר. לכאורה לפי זה מחלוקת ר"י ור"ת תלויה במחלוקת זו, שלדעת ר"י בעל הפירות הוא בעל הזכות לקניין חצר וסבר כרש"י שהשוכר הוא הזוכה, ואילו לר"ת לא תלוי הדבר בפירות אלא הואיל ואינה יכולה למכור אינה יכולה לזכות בקניין חצר ואם כן גם שוכר לא יוכל לזכות. ואולי יש לחלק בין שוכר ומשכיר לבין בעל גוף ובעל פירות.
יש להעיר, שלדעת הקצות (ר ס"ק ה) שיובא לקמן בגט אין צורך בנתינה קניינית אלא בנתינה מעשית-פיזית, ולפי דרכו ודאי שאי אפשר לצעוד בכיוון הראשון, אלא הדיון כאן אינו קשור לקניין חצר אלא תלוי בהגדרת ידה לעניין "ונתן בידה" 1 .
נעיין כעת בגוף המחלוקת שבין רש"י לרמב"ם לגבי קניין חצר, ונראה שגם אותה ניתן לפרש בשני אופנים. אפשר לומר שנחלקו באופן מהותי אם הזכות לקניין חצר נחשבת כאחד מפירות ומשימושי החצר ולכן בעל הפירות הוא גם בעל זכות הקניין, וכן דעת רש"י ולכן סבר שזכות זו שייכת לשוכר, או שהזכות נובעת מהבעלות על גוף החצר ולכן היא שייכת למשכיר, וכן דעת הרמב"ם. ואפשר לומר שלדעת כולם הזכות נובעת מהבעלות אלא שלדעת הרמב"ם הבעלים העיקרי הוא המשכיר בעל הגוף ואילו לפי רש"י הוא השוכר בעל הפירות, כעין המחלוקת אם קניין פירות כקניין הגוף דמי.
למעלה ראינו שהתוס' חיפשו חילוק בין ידה לחצרה, ובתירוצם השני חילקו שלגבי ידה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה, וכפי שביארנו הטעם בכך הוא שעצם היכולת שלה לבטל את השיעבוד גורמת לכך שנגדיר את החצר כשלה. טעם זה לא יובן אם נלך לפי הכיוון הראשון שר"י ור"ת נחלקו במחלוקת הכללית בענייני קניין חצר, ועל פי האופן הראשון בביאור המחלוקת בקניין חצר, שהטעם של רש"י הוא שהזכות לקניין חצר היא אחד מפירות ושימושי החצר, כי לפי זה יש לבדוק למי בפועל שייכים הפירות ולא אכפת לנו למי יש יכולת להיהפך לבעל הפירות. אך אם נלך לפי הכיוון השני, שמחלוקת ר"י ור"ת היא מחלוקת פרטית בדיני גט, אם היד מוגדרת כשלה או לא, יובן חילוקם של התוס', כי עצם היכולת לומר איני ניזונית ואיני עושה מורה על כך שיש לה יותר בעלות ושליטה על ידה. כמו כן אם נלך לפי הכיוון הראשון שנחלקו בדיני קניין חצר אך על פי האופן השני, שלדעת כולם הקניין נובע מהבעלות על הגוף ורק נחלקו מי מוגדר יותר כבעלי הגוף, יובן חילוק התוס', כי יכולתה להיהפך לבעלים על הפירות של ידה מורה שיש לה יותר בעלות על ידה.
אם נדקדק בלשון ר"ת נראה שבפשטות הוא צעד בכיוון הראשון, שנחלקו במחלוקת הכללית בענייני קניין חצר, שהרי כתב "כיוון דאם מכרה ונתנה אינו קיים... אינה יכולה לקנות על ידו מה שבתוכו".

המקרה בדף כא ע"א
בדף כא ע"א דנה הגמרא בשני מקרים הדומים למקרה של ההוא שכיב מרע. נתן גט ביד עבדו וכתב לו שטר מתנה עליו וכן נתן גט בחצרו וכתב לו שטר מתנה עליו. רש"י (ד"ה קנאתהו) כותב על כך: "דהוה ליה האי עבד כחצרה, וגיטה וחצירה באו לה כאחד". מדוע רש"י נזקק כאן ליסוד זה? ניתן לומר שבא לפתור בכך את אותו קושי שבאה לפתור הגמרא בדף ע"ז ע"ב, שהואיל ואף לאחר שקונה את החצר הוא לא שייך לה לגמרי אין לה יד אלא לאחר גירושיה, ולפי זה צריך לומר שסבר כר"ת, שגם כשבעל מקנה חצר אין החצר נחשב של אשתו הואיל ואינה יכולה למוכרו, אולם לפי ר"י הואיל והפירות שלה נחשב שלה, וכאן אי אפשר להעמיד במשאיל חצר כפי שהעמיד לקמן, שהרי כאן כתוב בפירוש שנתן לה במתנה.
אולם בשיעורי רבי שמואל (אות של) כתב שלא משמע שרש"י בא לפתור את הבעיה שבדף עז ע"ב, שגם לאחר הקנאת החצר עדיין אינה לגמרי רשותה, משום שאין כאן מקומו, אלא כוונתו שהקנאת גוף החצר צריכה להיעשות בזמן הקנאת הגט, כי אחרת נמצא שקודם זכתה בחצר לבדה ורק לאחר מכן בגט, ויש בכך בעיה משום "טלי גיטך מעל גבי קרקע". לא ברור מהי הוכחתו מכך שאין כאן מקומו, ומדוע לא היה לרש"י לבאר את סוגייתנו לפי האמת על פי הנימוקים המתבארים בסוגיא בדף עז, ואולי כוונתו שאם זו היתה כוונת רש"י היה לו לציין בסוף דבריו "כדאמרינן לקמן בדף עז". עוד נראה, שאילו היתה כוונת רש"י לפתור את הבעיה המובאת בדף עז, שמה שקנתה אשה קנה בעלה, היה לו לציין בעיה זו, ומכך שלא ציין משמע שכוונתו לבעיה יסודית יותר, והיא שאף לולא הבעיה שלאחר שמקנה לה השדה חוזר וזוכה בה ברמה מסויימת, יש כאן בעיה כבר בהקנאת גוף השדה בזמן הקנאת הגט.

מתי ניתן לומר "גיטה וידה באין כאחד"?
הקצות (ר ס"ק ה) כותב שבמקרה שאדם הניח שטר מכר על חצר בתוך החצר אין החצר נקנית לקונה, ובכך לא אומרים "שטרו וחצרו באים כאחד". ומחדש ומחלק שבגט אין צורך בנתינה קניינית אלא בנתינה מעשית, ודווקא במקרה כזה אומרים שבאים כאחד, אך לא במקרה שצריך להקנות. בהשקפה ראשונה נראה טעמו שהואיל ומדובר בנתינה מעשית מועיל לתת אף לידה שקניינית אינה מוגדרת כרשותה, הואיל ומבחינה מציאותית זו ודאי ידה. אך אי אפשר לבאר כך כוונתו, כי לפי זה אין כלל צורך בחידוש שבאים כאחד, אלא פשוט נתינה ליד כזו מועילה. לכן צריך לומר שגם אם מספיק נתינה מעשית, בכל זאת לא מספיק לתת לידה המציאותית אלא צריך שתוגדר קניינית כרשותה. אמנם לפי זה קשה להבין את חילוקו, מדוע יותר קל לומר "באים כאחד" בנתינה מעשית מאשר בנתינה קניינית? וכן הקשה הקובץ שיעורים (קידושין אות קלח): "אי מהני באין כאחד לענין נתינה, למה לא תועיל גם לענין זכיה?"
האמרי משה (כה ס"ק ו) יישב את הקצות וכתב סברא לחלק בין נתינה לזכייה, שבנתינה ברגע שנותן לידה מתגרשת, ואילו בזכייה הוא קודם זוכה בשטר ורק רגע לאחר מכן זוכה בשדה, ולכן לא שייך לומר שהשדה והשטר באים כאחד. כלומר, כשמספיק נתינה מעשית של השטר הוא פועל מיד, אך כשצריך להחיל קניין כדי לקנות את השטר, רק רגע לאחר מכן יכול השטר לחזור ולקנות דבר אחר. חילוקו טעון עדיין הבנה, מדוע יש הבדל בזמן הפעולה בין שטר הזקוק לקניין לשטר שאינו זקוק לקניין. האמרי משה התקשה, שודאי גם גט צריך להיקנות, שהרי המקור לכך שיד קונה נלמד מ"ונתן בידה" האמור בגט, ותירץ שאמנם צריך לקנות את הגט אך לא קניין הגט גורם לגירושין אלא עצם נתינתו וממילא גם קונה הגט.
לאור דברי האמרי משה, שודאי גם גט צריך להיקנות לאשה אפשר ליישב את הקצות שאמנם בסוף תהליך הגירושין צריך שהגט יהיה קנוי לה אך לצורך החלת תהליך הגירושין מספיק שיהיה בידה הפיזית אף שאינה נחשבת עדיין לרשותה. אם כן, הנתינה לידה הפיזית מחילה את הגירושין ואז "באין כאחד" ויחד עם הגירושין ועם הפיכת ידה לרשותה היא זוכה קניינית בגט 2 .
הקובץ שיעורים (קידושין אות קמ) מחלק באופן שונה מהקצות, וכותב שיד העבד שייכת גם לעבד אלא ששייכת גם לאדון, וכן חצר אשה שייכת גם לאשה וגם לבעלה, והסיבה שאינם קונים מהבעל ומהאדון על ידי חצר ויד זו היא כדין חצר שותפים, שאף שכל אחד יכול לקנות על ידה חפץ מאדם שלישי מכל מקום אינם יכולים לקנות זה מזה, משום שחסר ביציאה מרשות האדון. על פי זה מחלק, שדווקא כשיש למקבל יד או חצר אלא שזקוק להוציא את החצר מיד הנותן, מועיל "באין כאחד" להוציאו מהנותן, אולם במקרה שאין למקבל חצר כלל, לא מועיל "באין כאחד" להקנות לו מחדש את החצר. המנחת אשר מקשה שאין לעבד יד כלל, שהרי אינו יכול לקנות על ידה משום אדם, ואם כן אין לדמות לחצר השותפים.
החזון איש (אה"ע עג ס"ק טו ד"ה כ' בקצה"ח) מחלק שבעבד ואשה לא צריך האדון להקנות להם את היד אלא רק להסתלק וממילא הם זוכים בעצמם, ורק במקרה כזה מועיל "באין כאחד", אך במקרה שצריך להקנות שדה לאדם אחר לא מועיל.
הטור (חו"מ קפט) כותב שנפקד אינו יכול לקנות הפיקדון שבידו ללא מעשה קניין, ותמהו האחרונים מדוע אינו קונה בקניין חצר. הט"ז מתרץ על פי דברי הרשב"ם (ב"ב פה ע"א ד"ה המופקדין) שדרך הנפקדים להקנות למפקיד את המקום שעליו מונח החפץ, והמהרי"ט (ח"א סה) דחה סברא זו, שברגע שיחליטו שיקנה הפיקדון יקנה גם את החצר, והפיקדון והחצר באין כאחד. הקצות חלק וכתב שאומרים "באין כאחד" רק כאשר אדם עושה מעשה אך כשפועל רק בדיבור, כמו כאן שרק אומר לו שהפיקדון יהיה שלו לא מועיל "באין כאחד". בסוף דבריו ציין למה שכתב בסימן ר, ויתכן שכוונתו שגם לפי החילוק שכתב שם אין לקיים את דברי המהרי"ט, שהרי כתב שמועיל רק בכגון גט שמספיק נתינה מעשית. לכאורה עולה מדברי המהרי"ט שלדעתו אומרים "באין כאחד" גם במקרה שאדם הניח שטר מתנה בחצר, שלא כפי שחילקו הקצות ושאר האחרונים, אמנם יש לומר שסבר כחילוקו של החזון איש, ולכן דווקא במקרה של נפקד אומרים "באין כאחד" הואיל וגם במקרה זה אין צורך בהקנאה גמורה של החצר, שהרי החצר אינה קנויה ממש למפקיד ולכן מספיק שהמפקיד יסתלק ממנה וממילא תחזור לנפקד, אך במקרה שהניח שטר בחצר שצריך הקנאה גמורה ולא רק הסתלקות לא מועיל "באין כאחד".

^ 1.אך אולי יסבור שיש לדמות בין הגדרים, והגדרת ידה לעניין הנתינה הפיזית תהא אותה הגדרה לעניין רשותה הקניינית.
^ 2.וכך ביאר עו"ד ר' אברהם וינרוט בספרו "גניבה וגזילה – פרקי יסוד", פרק ט עמ' רמט.

גיטין

איזורים נוספים:

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

עוד בנושא גיטין

1.
דיני נתינת תרומות ומעשרות למכירי כהונה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח סיון תשפ"ה
2.
שטר העולה בערכאות של גוים
הרב דוד ניסים זאגא | כ"ג אייר תשפ"ה
3.
מסכת גיטין דף ל"ה - קצר (שמע)
הרב אביחי קצין | ז' שבט תשע"ו
4.
הסתלקות מדבר שלא בא לעולם
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט' אלול תשפ"ה
5.
תקנת קיום שטרות ו"בפני נכתב ובפני נחתם": יסודות, מחלוקות והשפעות הלכתיות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ב אייר תשפ"ה

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

יסודות בדיני ממונות
יסודות המוחזקות
תשרי תשע"ה
ברכות
דין ערבות במצוות
ראש השנה דף כט ע"א; ברכות דף כ ע"ב
חשוון תשפ"א
גיטין
קניינים שונים בגט
גיטין דף עז ע"ב
תשע"ד
גיטין
תקנת זמן בגט
גיטין דפים יז ע"א – יח ע"א
אלול תשע"ג

גיטין

45 דק'
גיטין
דיני נתינת תרומות ומעשרות למכירי כהונה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח סיון תשפ"ה
31 דק'
גיטין
שטר העולה בערכאות של גוים
הרב דוד ניסים זאגא | כ"ג אייר תשפ"ה
19 דק'
גיטין
מסכת גיטין דף ל"ה - קצר (שמע)
הרב אביחי קצין | ז' שבט תשע"ו
41 דק'
גיטין
הסתלקות מדבר שלא בא לעולם
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט' אלול תשפ"ה

גיטין

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרה"ג דוב ליאור
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב שבתי סבתו
הרב יהודה מלמד
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב אורי שרקי
הרב דוב בערל ויין זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו