ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
אות ד' חלק ג
בימות המשיח תהיה רווחה כלכלית, אך אין זו מטרתה של תקופה זו. אם כן, מהי התועלת והתכלית שישנם לימים מיוחדים אלו?
וְהַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְאוֹתָם הַיָּמִים הִיא: שֶׁנָּנוּחַ מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת• שֶׁהוּא מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ מֵעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת כֻּלָּן; וְתִרְבֶּה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ" (ישעיה יא ט); וְיִשְׁבְּתוּ הַמִּלְחָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִשְׂאוּ גוֹי אֶל גוֹי חֶרֶב" (מיכה ד ג); וְתִהְיֶה נִמְצָא בַּיָּמִים הָהֵם שְׁלֵמוּת רַבָּה וְנִזְכֶּה בָהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַמָּשִׁיחַ יָמוּת וְיִמְלֹךְ בְּנוֹ תַּחְתָּיו וּבֶן בְּנוֹ. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא אֶת מִיתָתוֹ: "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט" (ישעיה מב ד). וְתֶאֱרַךְ מַלְכוּתוֹ יָמִים רַבִּים עַד מְאֹד, וְיַאַרְכוּ חַיֵּי בְנֵי הָאָדָם גַּם כֵּן – לְפִי שֶׁכְּשֶׁיָּסוּרוּ הַדְּאָגוֹת וְהַיְגוֹנוֹת, יַאַרְכוּ יְמֵי הָאָדָם. וְאֵין לִתְמֹהַּ שֶׁתִּתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ אֲלָפִים מִן הַשָּׁנִים, לְפִי שֶׁהַחֲכָמִים אָמְרוּ: "כִּי הַקִּבּוּץ הַטּוֹב• כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ – לֹא בִמְהֵרָה יִפָּרֵד". וְאֵין אָנוּ מִתְאַוִּים וּמְקַוִּים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ לְרֹב הַתְּבוּאוֹת וְהָעֹשֶׁר, וְלֹא שֶׁנִּרְכַּב עַל סוּסִים, וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּמִינֵי הַזֶּמֶר, כְּמוֹ שֶׁמְּחַשְּׁבִין מְבֻלְבְּלֵי הַדַּעַת – אֲבָל הִתְאַוּוּ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וְרָבְתָה תְשׁוּקָתָם אֲלֵיהֶם לְמַה שֶּׁיִהְיֶה בוֹ מִקִּבּוּץ הַצַּדִּיקִים, וְהַנְהָגַת הַטּוֹבָה וְהַחָכְמָה, וְצֶדֶק הַמֶּלֶךְ וְרֹב יָשְׁרוֹ, וְהַפְלָגַת חָכְמָתוֹ וּקְרֵבוּתוֹ אֶל הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב ז), וַעֲשִׂיַּת כָּל מִצְווֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מֵאֵין הִתְרַשְּׁלוּת וְעַצְלָה וְלֹא אֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִיש אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְיָ, כְּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם וְגוֹ'" (ירמיה לא לג); "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם" (שם לב); "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו כו), וְהַרְבֵּה מֵאֵלּוּ הַפְּסוּקִים בְּזֶה הָעִנְיָן, - וּבְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים יַשִּׂיגוּ הָעוֹלָם הַבָּא הַשָּׂגָה חֲזָקָה•.
___________________________________
שִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת – השעבוד לגויים הוא מהמפריעים לנו לקיום המצוות. הַקִּבּוּץ הַטּוֹב – כשמתכנסת ומתגבשת חבורה טובה. הַשָּׂגָה חֲזָקָה – כשיעשו את המצוות ידבקו מאוד בשלמות ויהיו שייכים מאוד לעולם הבא.
ביאורים
לאחר שתיאר הרמב"ם את ימות המשיח , ואת המצב המדיני והמצב הכלכלי הטובים שיהיו באותם הימים, מתייחס הרמב"ם לשאלת התכלית – מה התועלת הגדולה ממצב זה? ומפני מה כל כך קיוו וציפו אליו הצדיקים?
ימות המשיח, כפי שהסביר הרמב"ם, יהיו בעצם המשך של עולם הזה. מסיבה זאת לא ייתכן שההצלחה והעונג בעולם גשמי, הם כשלעצמם יהיו מטרה. במיוחד לאור העובדה שבורא עולם ברא את עולמו למטרות מסוימות שאליהן הוא רוצה שהעולם יגיע, ולכן לא ייתכן שעצם ההנאה מהעולם תהיה המטרה הנכספת.
לכן אומר הרמב"ם שמטרת כל הטוב המעותד לימות המשיח היא היכולת לחיות את חיי הרוח בצורה מושלמת יותר. כאשר כל התנאים החיצוניים – זמנו של האדם וכוחות גופו ונפשו – מאפשרים זאת, הוא פנוי להתמסר לעיסוק בעולם הרוחני, ולהרבות את עיסוקו בתורה. בתקופה זאת, גם חכמת בני האדם ובראשם ה'משיח' תהיה רבה יותר, וכן היכולת של הצדיקים להתקבץ יחד ולהרבות תורה וקרבת אלוהים. בנוסף לזה, בתקופה זו יוכלו בני האדם לחיות את החיים החומריים בצורה אידיאלית יותר, כשהם חיים מלאי צדק.
הרחבות
בימות המשיח לא יהיה צורך לחטוא
וְתִהְיֶה נִמְצָא בַּיָּמִים הָהֵם שְׁלֵמוּת רַבָּה. ר' יצחק עראמה, בספרו'עקידת יצחק' , כותב שבימות המשיח יתבטל היצר הרע: "אבל בימות המשיח שלא ימצא יצר הרע כמו שנאמר 'ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך' [דברים ל], ואמרו [שבת קנא:] 'ימים אשר תאמר לי בהם אין חפץ אלו ימות המשיח' כלומר שלא יהיה בהם חפץ אל חטא... כי אז תבטל הטומאה לגמרי ולא יהיה עוד לנפשה מוות ומשכלת" [עקידת יצחק דרוש סו].
טעם לדבר אפשר למצוא בדברי הרמב"ן על התורה: "ונראה מן הכתובים עניין זה שאומר, כי מזמן הבריאה הייתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו" [דברים ל, ו].
לפי הרמב"ן, בימות המשיח הקב"ה יכרות עימנו ברית חדשה ו'ימול את לבבנו'. במציאות כזו כבר לא נחטא. תהיה לנו נטייה טבעית לבחור בטוב וממילא הבחירה בין הטוב לרע תתבטל.
שאלות לדיון
האם החזרת השלטון למלכות ישראל, היא אמצעי או מטרה נעלה בפני עצמה?
האם שלטון מלך המשיח יהיה דמוקרטי? האם הדמוקרטיה תהיה רלוונטית?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
