בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ג חשוון תשע"ד

אות א'

היום נתחיל ללמוד את הקדמתו של הרמב"ם לפרק חלק במסכת סנהדרין. הרמב"ם מקדים ואומר שבהקדמה זו ישנם עקרים רבים באמונה, אם כן עלינו להעמיק ולהבין את דברי הרמב"ם. הרמב"ם מלמדנו שנחלקו אנשים מהו השכר על קיום המצוות. היום ניפגש בדעות הראשונות ונבין את תפיסתן.

undefined

בשביל הנשמה

י"ג חשוון תשע"ד
4 דק' קריאה
כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי וְגוֹ'" (ישעיה ס, כא). וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים (מִן הַתּוֹרָה); וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם; וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים; וְהַלוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ" (שמות טו כו). אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו (סנהדרין פ"י מ"א).

רָאִיתִי לְדַבֵּר בְּכָאן בְּעִקָּרִים רַבִּים בָּאֱמוּנָה, גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים עַד מְאֹד.

המחלוקת לגבי השכר והעונש
הֶוֵי יוֹדֵעַ, כִּי בַעֲלֵי הַתּוֹרָה נֶחְלְקוּ דֵעוֹתֵיהֶם בַּטּוֹבָה• שֶׁתַּגִּיעַ לָאָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּנוּ בָּהֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם; וּבָרָעָה שֶׁתִּמְצָא אוֹתוֹ כְּשֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶן – מַחֲלוֹקוֹת רַבּוֹת מְאֹד, לְפִי הִשְׁתַּנּוּת שִׂכְלֵיהֶם•; וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ בָהֶם הַסְּבָרוֹת שִׁבּוּשׁ גָּדוֹל, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא תִמְצָא בְּשׁוּם פָּנִים אָדָם שֶׁנִּתְבָּאֶר לוֹ דָּבָר זֶה, וְלֹא תִמְצָא בּוֹ דָּבָר מֻחְלָט• לְשׁוּם אָדָם אֶלָּא בְשִׁבּוּשׁ גָּדוֹל.
שכר ועונש בגן עדן ובגיהינום
כַּת רִאשׁוֹנָה סוֹבֶרֶת כִּי הַטּוֹבָה הִיא: גַּן עֵדֶן, וְכִי הוּא מָקוֹם שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים שָׁם מִבְּלִי עֲמַל הַגּוּף וּבְלִי יְגִיעַ•; וְשֶׁיֵּשׁ שָׁם בָּתִּים מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמִטּוֹת מֻצָּעוֹת בְּמֶשִׁי, וּנְהָרוֹת מוֹשְׁכוֹת יַיִן וּשְׁמָנִים מְבֻשָׂמִים, וְהַרְבֵּה דְבָרִים מִזֶּה הַמִּין•. וְכִי הָרָעָה הִיא גֵּיהִנּוֹם, וְהוּא מָקוֹם בּוֹעֵר בָּאֵשׁ שֶׁבּוֹ שׂוֹרְפִין הַגְּוִיּוֹת•, וּמִצְטַעֲרִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בְּמִינֵי הַצַּעַר וְהָעִנּוּי, יֶאֱרַךְ סִפּוּרָם. וְהַכַּת הַזֹּאת תָּבִיא רְאָיָה עַל סְבָרָתָם מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּמִמִּקְרָאוֹת הַכָּתוּב בִּפְשָׁטִים נְאוֹתִים• לְמַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים, לְכֻלּוֹ אוֹ לְרֻבּוֹ.
שכר ועונש בימות המשיח
וְכַת שְׁנִיָּה תִּסְבֹּר וְתַחְשֹׁב שֶׁהַטּוֹבָה הַמְיֻחֶלֶת הִיא יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, מְהֵרָה יִגָּלֶה. וְכִי בְאוֹתוֹ הַזְּמָן יִהְיוּ בְנֵי אָדָם כֻּלָּם מַלְאָכִים' כֻּלָּם חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד, וְיִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם, וְיִרְבּוּ וְיַעַצְמוּ עַד שֶׁיּוֹשִׁיבוּ• כָל הָעוֹלָם לָעַד לְעוֹלָם. וְאוֹתוֹ הַמָּשִׁיחַ – כְּפִי מַחֲשַׁבְתָּם – יִחְיֶה [לָעַד] בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרָךְ. וְכִי בְאוֹתָם הַיָּמִים תּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּגָדִים אֲרוּגִים וְלֶחֶם אָפוּי וּדְבָרִים הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מִן הַנִּמְנָעוֹת•. וְכִי הָרָעָה הִיא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם מָצוּי בְּאוֹתָם הַיָּמִים וְלֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ. וּמְבִיאִין רְאָיָה בִּדְבָרִים רַבִּים מְצוּיִים לַחֲכָמִים וּבִכְתוּבִים בַּמִּקְרָא, יַסְכִּים פְּשָׁטָם לְמַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים אוֹ לִקְצָתוֹ.

___________________________________

בַּטּוֹבָה – בשכר הטוב. לְפִי הִשְׁתַּנּוּת שִׂכְלֵיהֶם – כפי שכלו של כל אחד. מֻחְלָט – ברור, אמיתי. יְגִיעַ – טורח. הַמִּין – הסוג. הַגְּוִיּוֹת – הגופות. נְאוֹתִים – מתאימים. עַד שֶׁיּוֹשִׁיבוּ – עד שיֵשבו. הַנִּמְנָעוֹת – דברים שלא ייתכנו במציאות.

ביאורים
בשעה שרצה הקב"ה לתת תורה לישראל, הם אמרו מיד 'נעשה ונשמע'. אמירה זו, שהתאימה מאוד למעלתם הגדולה של ישראל באותו דור, מדגישה לנו בצורה מובהקת את העובדה שעבודת ה' של כל יהודי מרוכזת, בראש ובראשונה, בעשיית רצון הבורא, גם אם אינו מבין מדוע הצטווה במצווה מסוימת, או מהי התועלת שתצמח לו ממנה. אולם, בכל זאת מצאנו בתנ"ך ובדברי חז"ל עיסוק נרחב בגמול על מעשיו של אדם, הן על המעשים החיוביים והן על המעשים השליליים. רבים מהדברים המובטחים עוסקים בעולמות ובזמנים הרחוקים מאיתנו מאוד ולכן קשה להבינם בצורה נכונה. כדי להבין את מאמרי חז"ל העוסקים בעניינים אלו בצורה נכונה, נדרשת התבוננות מעמיקה. בנוסף לזה, יש להתבונן כיצד נוגע העיסוק בגמול על המעשים לעבודת ה' היומיומית שלנו, והאם עלינו לראות בגמול מטרה בעת עיסוקנו בקיום המצוות ולעשות את המצווה לשם הגמול. מכיוון שעניינים אלו נוגעים לכל קיום המצוות של האדם ולכוונה בזמן זה, ומתוך כך ביסודות האמונה של האדם, אומר הרמב"ם שהעיסוק כאן הוא בעיקרים גדולים ונכבדים מאוד.
ראשית, הרמב"ם עוסק בהבנת הנכתב בדברי חז"ל על העתיד. הרמב"ם מחלק את העוסקים בנושא לכמה בעלי דעות שונות, שכל אחד מהם הבין באופן שונה את הפסוקים ואת מאמרי חז"ל, על הטמון בעתיד.
הקבוצה ה ראשונה משייכת את הגמול שהוזכר בדברי חז"ל למה שיקרה ב'גן עדן' וב'גיהינום'. לפי קבוצה זו, הדברים שגורמים הנאה או סבל בעולם הזה, גורמים לאותו דבר גם שם, אלא שהנמצאים בגן עדן חווים דברים נעימים ומיוחדים מאוד, ואילו הנמצאים בגיהינום סבל נורא ביותר.
הקבוצה ה שנייה משייכת את הגמול ל'ימות המשיח' וטוענת שחיי האדם ימשיכו כמו שהם כעת, אלא שהגוף יגדל יותר, שבני האדם יבנו את העולם באופן נצחי שאינו כלה, ושדברים שונים שכעת מצריכים עמל רב יגיעו מאליהם ללא מאמץ מצדנו. לשיטתם, עונשו של מי שחטא בימי חייו יהיה שהוא לא יהיה חלק מאותה מציאות.

הרחבות
מי הם "כל ישראל"?
כָּל יִשְׂרָאֵל. משנה זו היא המשנה הראשונה בפרק העשירי של מסכת סנהדרין. הפרקים הקודמים עסקו בחייבי מיתות בית דין. משנתנו באה ללמד ש"אפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא" [ ר' עובדיה מברטנורא ].

מניין לתחיית המתים מן התורה?
הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים (מִן הַתּוֹרָה) . הגמרא מביאה רמז לתחיית המתים מהתורה מהפסוק: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן" [שמות ו, ד]. מכך שכתוב בפסוק "להם" (לאבות) ולא נאמר "לכם" (לבנ"י הבאים ממצרים) דורשת הגמרא שהאבות עתידים לקום בתחיית המתים ולרשת את הארץ [סנהדרין צ:]. אף שבתורה לא מוזכרת תחיית המתים בפירוש, היא מוזכרת בדברי הנביאים בצורה מפורשת: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" [דניאל יב, ב].
יש לשאול מדוע התורה לא הזכירה במפורש את תחיית המתים והעולם הבא? המהר"ל מבאר שהתורה הזכירה במפורש רק שכר גשמי השייך לעולם הזה. כך נוכל לראות את התקיימות הבטחות התורה בעולם הזה, ומתוך כך נגיע לאמונה ברורה ומוחלטת באמיתת התורה. לעומת זאת, שאר הדתות הבטיחו למאמיניהם רק שכר רוחני בעולם הבא. שכר שאותו לא ניתן לברר ולאמת בעיניים אנושיות, ואם כך, הוא אינו מהווה ראיה לאמיתותן של דתות אלו [תפארת ישראל פרק נח].
על פי גרסתנו במשנה "האומר אין תחיית המתים מן התורה" כתב רש"י שאדם המודה בתחיית המתים, אלא שאומר שאינה רמוזה בתורה הרי הוא כופר ואין לו חלק לעולם הבא [רש"י, סנהדרין צ.], אולם הרמב"ם והבאר שבע חלקו עליו (עיין באר שבע סנהדרין צ., ורמב"ם הלכות תשובה ג, ו).

שאלות לדיון
האם מציאות 'העולם הבא' אמורה להעסיק אותנו ביום יום? מדוע?
מהיכן נובעת התפיסה שיש 'להגשים' כל שכר רוחני שה' הבטיח בתורה? מהו יסוד אותה תפיסה?

השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il