ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
כאשר התקרב חג הסוכות הגיעה לדמשק שמועה כי רבי גדליה חיון נפטר, וכי חתנו, רבי שלום שרעבי, הרש"ש, ירש את מקומו בהנהגת הישיבה. עוד נודע כי החתן אינו נופל בגדולתו ובחוכמתו מחותנו הגדול ואף עולה עליו. לפיכך החליט שאול פרחי לא לשנות ממנהגו ולעלות לירושלים בחג כדי להתוודע ליורש. הוא קיווה להיקשר עמו בקשר של אהבה ורעות כפי שהיה עם רבי גדליה חיון זצ"ל.
בתום חג שמיני עצרת עמד פרחי בתור עם יתר האורחים כדי לקבל את ברכתו של הרב המקובל. לאחר זמן לא מועט נפתחה הדלת והשמש סימן לגביר כי הגיע תורו להיכנס אל הקודש.
פרחי נכנס פנימה בהתרגשות ועיניו נתקלו בעיני הרש"ש היוקדות. לפתע אחזה בו רעדה. הוא נזכר כי פני הרב מוכרות לו היטב, אך לא זכר היכן ומתי ראהו. הוא הושיט את ידו לקבל את ברכת הרב ואז עלה בזיכרונו כי רבי שלום שרעבי אינו אלא המשרת שלום העגלון, שאותו העסיק לפני כמה שנים בדמשק!
הוא לא הצליח להבין איך משרת פשוט ותמים למראה בדמשק הפך בתוך כמה שנים לראש ישיבת המקובלים החשובה בארץ ישראל. הוא נזכר כי הנער שהה רבות במחיצת המקובלים בישיבה שניהל בדמשק, אבל היה בטוח שאינו מבין דבר מדבריהם. תמיד היה עסוק לשרתם, לסדר את השולחנות בבית המדרש, להחזיר את ספריהם למקומם ולהגיש להם משקה חם. לעיתים ראה כי הנער שלום מחזיק בידו ספר תהילים פתוח בעת שהחכמים למדו את לימודם העמוק, אך לא מעבר לכך. כעת הבין כי הנער היטיב להסתיר את עצמו.
ואז נזכר בזעזוע באירוע שבו נזקק לנסוע לכפר רחוק והורה למשרת שלום להכין את הסוסים לדרך הארוכה. הנער עשה כמצוותו והחל להנהיג את הסוסים. באמצע הדרך היה נראה כי הנער מרחף במחשבתו והוגה בדבר מה. הוא הרפה מאחיזתו בסוסים, והם החלו לדהור במהירות ויצאו ממסלולם. הוא צעק על הנער שישתלט על הסוסים הסוררים, ואז התעשת הנער ובתנופה אחת הצליח לרסן את הסוסים ולעוצרם. פרחי פתח את דלת המרכבה וניגש בזעם אל המשרת, הניף את ידו וסטר על לחיו. המשרת שלום לא הגיב על הכאתו והמשיך להנהיג את הסוסים כאילו לא אירע דבר.
כעת עמד מול רבי שלום שרעבי ולא ידע מה לחשוב ומה לעשות. חולשה תקפה אותו והוא נפל לרגלי הרש"ש וצעק: "רבי ומורי הקדוש. איך אוכל לכפר על עווני הנורא?!"
הרש"ש רכן לעבר פרחי והושיט את ידו כדי להקים את הגביר.
"מה פתאום נבהלת מפניי?!", שאל בדאגה, "מדוע אתה נסער כל כך?!"
פרחי עמד בקושי מול הרב והחל לייבב: "רבי קדוש... לא ידעתי את גדולתו, לא ידעתי את כבודו... השתמשתי בו בביזיון ובחרפה... ואם לא די בכך - העזתי להרים את ידי על פניו הקדושות של איש אלוקים...", הליט את פניו בכף ידו ומירר בבכי.
הרש"ש חייך לעבר הגביר, טפח על שכמו בחיבה ואמר: "אמנם אסור היה לך להרים יד על משרתך הנער השוגה במחשבותיו, וגם לא ידעת עליי מאומה באותם ימים, מה שמפחית מאשמתך. ועל כל פנים, חייב אני תודה לכבודו על שהעסיק אותי בביתו, למרות שלא הייתי בקי במלאכתי היטב. חס ושלום שאטור לך טינה. מעולם לא הקפדתי עליך".
דברי הרש"ש חדרו ללבו של פרחי ועודדו את רוחו. לאחר שיצא ממחיצתו של הרב קיבל על עצמו ככפרת עוונות לתמוך ביתר שאת בישיבת בית אל הקדושה. ברבות הימים הפך פרחי לגדול תומכיה של ישיבת המקובלים הירושלמית, וכך נהגו בניו אחריו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
