ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וּמִפְּנֵי גֹּדֶל מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר, לֹא הָיָה רָאוּי הַחֵטְא בָּהֶם. רַק מִפְּנֵי שֶׁאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, וְהִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת, הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע וְהַשָּׂטָן מְגָרֶה בָּהֶם לַחְטֹא. עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה(סוכה נב, א) : כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא מִפְּנֵי שֶׁהִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. וּלְכָךְ הַיֵּצֶר הָרַע, הוּא הַשָּׂטָן, מְבַקֵּשׁ לְהַפִּילָם מִמַּדְרֵגָתָם*. כִּי יוֹתֵר דָּבֵק הַהֶעְדֵּר כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לָאָדָם, בְּמַה שֶּׁאֵין רָאוּי לְכָל אָדָם מַדְרֵגָה זֹאת, מִמַּה שֶּׁהוּא דָּבֵק הַהֶעְדֵּר בַּמַּדְרֵגָה הַפְּחוּתָה הַשְּׁפֵלָה, שֶׁהִיא נִמְצֵאת לַכֹּל, (וְלֹא שַׁיָּךְ הַהֶעְדֵּר בְּמִי שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה.) וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם גַּם כֵּן: וּבְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵהַכֹּל1 . וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בְּחִבּוּר נֵצַח יִשְׂרָאֵל עַיֵּן שָׁם, וְתִמְצָא מְבֹאָר, וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה, בְּסוֹף מ' יוֹם, כַּאֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַלּוּחוֹת לְמֹשֶׁה, כְּאִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל בָּהֶם, וְאָז הָיָה הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין עַל זֶה עוֹד. וְאָז הָיָה שׁוֹלֵט בָּהֶם הַשָּׂטָן, הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, וּלְכָךְ בָּאוּ אֶל הַחֵטְא. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לוֹמַר כִּי זֶהוּ סִבַּת הַחֵטְא לְיִשְׂרָאֵל, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב(דברים ה, כה) : מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה כָּל הַיָּמִים, הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ דְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָמָּה נָתַן אוֹתָם בְּיַד הַשָּׂטָן? רַק מִצַּד הַתְּשׁוּבָה, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. וְכֵן דָּוִד, הָיָה זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, וְכִדְאִיתָא בְּפֶרֶק חֵלֶק(סנהדרין קז, א) .
השטן התגרה בהם דווקא לפני שקיבלו הלוחות, כי לאחר מכן לא היה יכול להם
וְהָיָה זֶה קֹדֶם שֶׁקִּבְּלוּ הַלּוּחוֹת, וְלֹא אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ לְגַמְרֵי הַלּוּחוֹת, שֶׁאָז לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהֶם הַשָּׂטָן, כִּי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְבַטֶּלֶת לַיֵּצֶר הָרַע. אָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין(ל, ב) : תָּנֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה2 , מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ, וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר(ירמיהו כג, כט) : הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה', וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע וכו'. וְהַדְּבָרִים בָּזֶה מְבֹאָרִים, כִּי הַהֶעְדֵּר הַזֶּה, שֶׁהוּא הַשָּׂטָן, דָּבֵק בַּחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ, כִּי הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בַּחֹמֶר. וּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת יֵשׁ אֶל הַדָּבָר שֶׁדָּבַק בּוֹ הַהֶעְדֵּר: שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְאֶבֶן קָשָׁה, כִּי מַה שֶּׁרָאוּי לְקַבֵּל וְלַעֲשׂוֹת אֵינוֹ עוֹשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָאֶבֶן שֶׁהוּא קָשֶׁה לְקַבֵּל. וְעוֹד לוֹ בְּחִינָה אַחֶרֶת, שֶׁהוּא כְּבַרְזֶל, שֶׁהוּא מְחַתֵּךְ וּמְשַׁבֵּר. כָּךְ עַל יְדֵי הַהֶעְדֵּר הַזֶּה, הָאָדָם מְשַׁבֵּר וּמְחַתֵּךְ הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר אֵין רָאוּי לְשַׁבֵּר וְלַעֲבֹר עֲלֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִתְחַבֵּר אֶל זֶה הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית, כִּי הַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל בָּרוּר, הִיא מְבַטֶּלֶת הַהֶעְדֵּר הַזֶּה, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַחֹמֶר דַּוְקָא*, וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְפִיכָךְ אִם הָיָה לְכָל יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, וְנָתַן לָהֶם לוּחוֹת הַבְּרִית, וְהָיָה נִמְצָא עִמָּהֶם הַמַּדְרֵגָה הַשִּׂכְלִית, לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהֶם הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא כֹּחַ הַהֶעְדֵּר. רַק כַּאֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל אֶל מַדְרֵגָה הַזֹּאת, הָיָה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.
___________________________________
דור המדבר היו אנשי מעלה שלא היו ראויים לחטוא, אבל מכיוון שקבלו את התורה והגיעו למעלה עליונה, התגרה בהם היצר הרע, כדי שיחטאו. רעיון זה הביעו חז"ל באומרם: כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. וזה מפני שבאותה שעה של מתן תורה הגיעו למעלה עליונה, מעלה שלא הגיעו אליה שאר הנבראים, ולכן היצר הרע, הוא השטן, רצה להפילם ממעלה זו. החיסרון דבק באדם ככל שהאדם מגיע למעלות עליונות, מפני שהאדם אינו ראוי להיות במדרגות גבוהות אלו. אבל כאשר האדם במעלות נמוכות אין החיסרון דבק בו כל כך. 1 ולכן דבק החיסרון בישראל יותר מאשר באומות העולם, כמו שהתבאר דבר זה בחיבור נצח ישראל, עיין שם בביאור הדברים כי שם מקומם. לכן כשהגיעו ישראל למעלה העליונה שאין למעלה ממנה, בסוף ארבעים יום, כשקבל משה את הלוחות, וכאילו כבר זכו בהם ישראל, אז שלט בהם השטן, הוא היצר הרע, והגיעו לכלל חטא. בכל אופן אין סיבת החטא רק בגלל זה, שהרי נאמר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים, אם כן הם היו במעלה גדולה, ולמה נפלו בגירוי השטן? אלא שיש כאן סיבה נוספת והיא כדי שיוציאו את התשובה אל הפועל. גם אצל דוד היה זה מעשה שטן כמו שתיארה הגמרא בפרק חלק.
כשלונם היה לפני שקבלו את הלוחות ולא לאחר מכן, כי אם היו מקבלים את הלוחות לא היה יכול השטן לשלוט בהם, כי התורה מבטלת את כח היצר. אמרו חכמים בפרק ראשון של קידושין: שנינו, רבי ישמעאל אומר אם פגע בך מנוול זה 2 [היצר הרע] משכהו לבית המדרש, אם כאבן הוא נימוח, ואם כברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע וגו'. דבריהם מבוארים, השטן, שהוא כח החיסרון, דבק בחומר, כמו שידוע שהחיסרון קשור אל החומרי. שתי בחינות ישנן בחומר שדבק בו החיסרון, האחת בחינת אבן, שקשה לו לקבל, ואינו עושה את מה שהוא מצווה לעשות. והבחינה השניה ברזל, שהוא חותך ושובר, כך מי שדבק בו החיסרון שובר וחותך מצוות התורה, אשר אין לשברן או לעבור עליהן. כאשר קיימת דבקות בתורה, ישנה דבקות ברוחני המוחלט, המבטלת את החיסרון הדבק בחומר. לכן אם כבר היו מקבלים ישראל את התורה, בקבלת לוחות הברית, היתה בהם המעלה הרוחנית, ולא היה שולט בהם היצר הרע, שהוא כח החיסרון. אבל כאשר עדין לא הגיעו למעלה זו, שלט בהם השטן המקטרג.
ביאורים
השאלה הגדולה שאיתה פתח המהר"ל את הפרק - כיצד יתכן שישראל שזכו במתן תורה למעלה כה גדולה, ירדו וחטאו כל כך בחטא העגל, נותרה עדיין פתוחה. הוא אמנם הביא את מאמר חז"ל שישראל עשו את העגל כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, אולם עדיין הוא הדגיש שאין הכוונה שהקב"ה הוא שגרם להם לחטוא, ואם כן, כיוון שהחטא נעשה בבחירתם, כיצד יתכן שאחרי עליה כה גדולה ירדו ישראל כל כך וחטאו בחטא כה נורא?
המהר"ל מסביר שדרכו של השטן שהוא גם היצר הרע, להתאמץ להפיל בעיקר את מי שיוצא מסדרו הרגיל של העולם דווקא, וכל עוד האדם מתנהל וזורם עם העולם כמו שהוא, הוא אינו מתגבר עליו באופן משמעותי. לכן דווקא כאשר ישראל יצאו מסדר העולם הרגיל, והחלו 'לטפס' כלפי מעלה, התנגד להם היצר הרע באופן מיוחד על מנת להכשילם.
מסיבה זאת, דווקא לאחר שישראל התעלו כל כך וזכו לקבל תורה מריבונו של עולם, התגבר עליהם יצר הרע להסיתם, ולמרות שהיה ראוי שה' יזָכה אותם בכך שיתגברו עליו, לא זכו לכך מתוך מטרה לחדש בעולם את התשובה.
אולם למרות שעצם העלייה של האדם עלולה להביאו לנפילה גדולה, התורה עצמה שומרת את האדם ומבטלת ממנו את שלטון היצר, הן בדברים שצריך היה לעשות ולא עשה, והן בדברים שהיצר משכנעו לעבור עליהם. לכן, נפילת ישראל הייתה דווקא לפני קבלת הלוחות בפועל, שאז עדיין לא הייתה ההגנה של התורה מפני החטא.
זו הסיבה שנפילת ישראל הייתה דווקא בין מתן תורה לבין קבלת הלוחות בפועל, מכיוון שזהו הזמן שמצד אחד הייתה בו התעלות גדולה שהביאה את התגברותו של יצר הרע, ומצד שני ולא הייתה עדיין קיימת ההגנה מפניו.
הרחבות
*מה זה יצר הרע, ומה זה שטן?
וּלְכָךְ הַיֵּצֶר הָרַע, הוּא הַשָּׂטָן, מְבַקֵּשׁ לְהַפִּילָם מִמַּדְרֵגָתָם. ההשוואה בין היצר הרע לשטן, מקורה בדברי הגמרא: "הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות" [בבא בתרא טז.]. למרות ההשוואה, ברור ששמות שונים מלמדים על צדדים שונים של הכוח הרע. המהר"ל מבאר [חידושי אגדות שם] שהיצר הרע הוא הרצון הרע שנמצא באדם, ואילו השטן "הוא נגד האדם, שמונע האדם ממה שרוצה לעשות", כלומר, גם כשהאדם רוצה לעבוד את הקב"ה - השטן מפריע לו.
*עיסוק בתורה כנגד היצר הרע
וְכַאֲשֶׁר יִתְחַבֵּר אֶל זֶה הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית, כִּי הַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל בָּרוּר, הִיא מְבַטֶּלֶת הַהֶעְדֵּר הַזֶּה, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַחֹמֶר דַּוְקָא. המהר"ל מבאר שכאשר אדם דבק בתורה שהיא שכלית רוחנית, הוא גובר על היצר הרע ששייך למדרגת החומר.
בדברי הרמח"ל ישנו פירוש ברובד פשוט יותר לדברי חז"ל הקוראים לנו לעסוק בתורה כדי להתגבר על היצר הרע: "כי הנה היצר רע באמת חזק הוא באדם מאוד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו... אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה ציווייה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב" [מסילת ישרים פרק ה].
שאלות לדיון
למה ההעדר דָּבֵק דווקא במדרגה העליונה, ולא במדרגה הפחותה?
האם יש עוד כוח בעולם שיכול לבטל את היצר הרע חוץ מהתורה?
לעילוי נשמת בת שבע בת ר' אהרון אליעזר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
