ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה ז"ל
וּבַמִּדְרָשׁ (זוהר ח"א קע, ב) אָמְרוּ, כִּי רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, נֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, ושס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, נֶגֶד שס"ה גִּידִין שֶׁבָּאָדָם. וְגַם הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ, רַק הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה נוֹתֵן הַכֹּל בָּאָדָם, כִּי הָאָדָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ דָּבָר נִבְדָּל אֱלֹקִי וְדָבָר שֶׁהוּא בִּלְתִי נִבְדָּל הוּא הַגּוּף. וּלְפִיכָךְ אָמַר שֶׁנָּתַן רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, הַמַּשְׁלִימִים אֶת הָאָדָם, נֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, כִּי הָאֵבָרִים הֵם צוּרָתוֹ, שֶׁצּוּרָתוֹ צֶלֶם אֱלֹהִים נִבְדָּל, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּכְנֶגֶד זֶה נָתַן לוֹ רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, הַמַּשְׁלִימִים הָאָדָם. וְנָתַן לוֹ שס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, נֶגֶד גִּידִין שֶׁלּוֹ, שֶׁהַגִּידִין אֵינָן צוּרָתוֹ שֶׁל אָדָם, אֲבָל הֵם נוֹתְנִים קִיּוּם לְגוּף הָאָדָם, עַד שֶׁהוּא מְקֻיָּם מִבְּלִי שִׁנּוּי. וּלְפִיכָךְ הֵם שס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֵצֵא הָאָדָם מִצַּד גּוּפוֹ מִן הַסֵּדֶר הָרָאוּי, וְאֵין זֶה שְׁלֵמוּת הָאָדָם.
אין הבדל עקרוני בין המדרש לדרשת ר' שמלאי
וְאֵין חִלּוּק בֵּין רַבִּי שִׂמְלַאי וּבֵין זֶה הַמִּדְרָשׁ. רַק, כִּי לְדַעַת רַבִּי שִׂמְלַאי כָּל הַמְּצִיאוּת נֶחְשָׁב אֶחָד, וְכָל הָעוֹלָם נֶחְשָׁב כְּמוֹ הַחֹמֶר אֶל אָדָם, וְהָאָדָם הוּא שְׁלֵמוּת וְצוּרַת כָּל הַמְּצִיאוּת. וּלְפִיכָךְ הַתּוֹרָה הִיא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאָדָם. וּלְדַעַת הַמִּדְרָשׁ, הָאָדָם מְצִיאוּת נִבְדָּל לְעַצְמוֹ שָׁקוּל נֶגֶד הַכֹּל. וּלְכָךְ שס"ה לֹא תַעֲשֶׂה וּרמ"ח עֲשֵׂה הַכֹּל נֶגֶד הָאָדָם. וְרָאוּי לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהֵם דְּבָרִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב יוֹתֵר, וְעִם שֶׁהֵם יוֹתֵר עֲמֻקִּים. אֲבָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין סָפֵק בָּהֶם לְמִי שֶׁיֵּדַע לְהָבִין דִּבְרֵי אֱמֶת וְיֹשֶׁר. וְהִתְבָּאֲרוּ עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר וְהַכֹּל שֹׁרֶשׁ אֶחָד אֱמֶת, וְגֶזַע צֶדֶק, יוֹצֵא מִפַּרְדֵּס הַחָכְמָה. וְעוֹד יִתְבָּאֵר.
___________________________________
בזוהר נאמר שרמ"ח מצוות העשה כנגד רמ"ח אברים שבאדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים שבאדם. גם מדרש זה מבאר את הרעיון האמור למעלה, אלא שמדרש זה משייך הכל לאדם. האדם הינו יצור מורכב, יש בו חלק רוחני אלוקי וחלק שאינו רוחני והוא הגוף. רמ"ח מצוות עשה משלימות את האדם ולכן הן כנגד אבריו, כי אברי האדם מקנים לו את צורתו כאדם, וכבר התבאר שצורתו היא צלם אלוקים והוא הענין הרוחני. שס"ה מצוות לא תעשה כנגד הגידים שבאדם, מפני שהגידים אינם מקנים לו את הצורה, אלא נותנים קיום וקישור לגוף, כך שהוא מתקיים בלי שינוי. כך גם מצוות לא תעשה הן שס"ה, שלא ישנה האדם את היעוד לשמו בראו הקב"ה.
איו הבדל עקרוני בין דרשתו של רבי שמלאי לדברי הזוהר, אלא שלדברי רבי שמלאי כל המציאות נחשבת לדבר אחד, כל העולם הוא הצד החומרי של המציאות, וכנגד זה האדם הוא הצד הרוחני שלה, ולכן לדבריו מצוות התורה הם כנגד השמש והאדם. ולדעת הזוהר האדם הינו מציאות שונה מכל שאר הברואים, והוא שקול כנגד כל המציאות ובו נכללים הצד החומרי והרוחני, לכן לשיטה זו מצוות העשה והלא תעשה הם כנגד האדם. ראוי להבין דברים אלו, שהם דברים גדולים ועמוקים מאד, אלא שאי אפשר לכתוב יותר ממה שנכתב. אין ספק בדברים אלו למי שמבין דברי אמת ויושר. דברים אלו התבארו במקומות אחרים, ויתבארו עוד בהמשך הפרקים. כל הדברים הינם שרש אמיתי אחד יוצא מפרדס החכמה ועוד יתבאר.
ביאורים
ראינו עד עתה חילוק בין העולם הטבעי לבין האדם, חילוק שבא לידי ביטוי בהבדל בין מציאות השמש למציאות האדם כאשר השמש מבטאת את הצד הטבעי במציאות והאדם את הצד הרוחני.
בזוהר ישנה נקודה נוספת שמשלימה את התמונה ומשמעותה זהה ליסודות שהובהרו עד הנה. החילוק בין הגשמי לרוחני, לא צריך להעשות באופן מוחלט וגס בין האדם לשאר הבריאה, מפני שגם באדם עצמו ניתן להגיע לחילוק עדין זה. במשל יהיה זה ההבדל בין האיברים לגידים, כאשר האיברים הם הצד החיצוני הדומים במראם לבורא יתברך – "בצלם אלוהים עשה את האדם", והגידים מבטאים את הצדדים הטבעיים שאינם ניכרים כלפי חוץ ותפקידם הינו הקיום הטבעי הבסיסי.
בנמשל הכוונה למורכבות שהאדם מכיל בקרבו, כאשר יש בו צדדים גשמיים וצדדים רוחניים, ואת כולם צריך האדם לנתב לכיוון הנכון ולשלוט עליהם בשלמות. הזוהר מדגיש את העוצמה הגלומה בתוכו של האדם השקול כנגד כל הבריאה כולה, וממילא מטיל עליו אחריות גדולה על מעשיו.
הרחבות
*התורה קודמת למספר המצוות
לכל אורך הפרק המהר"ל מסביר ששס"ה מצוות לא תעשה הן כנגד ימות החמה (או כנגד גידיו של האדם) ורמ"ח מצוות עשה הן כנגד איברי האדם. על רקע הקבלה זו יש לשאול מה קדם למה, או במילים אחרות, מה גרם למה. האם יתכן שהקב"ה שינה את התורה שקדמה לעולם [פסחים נד, א] על מנת שתתאים למציאות הבריאה והאדם?
המהר"ל שולל אפשרות זו: "ולפי זה מה שאמרו במסכת מכות (כג, א) רמ"ח מצוות עשה נגד אבריו של אדם ושס"ה מצוות לא תעשה נגד ימות החמה, אין פירושו שלכך נתן רמ"ח מצוות עשר נגד אבריו של אדם וכן אצל החמה, דזה אינו. כי התורה נבראת קודם הכל. רק שהמכוון הוא בהפך שברא לאדם רמ"ח איברים לכשיקיים רמ"ח מצוות עשה, וכן גבל שס"ה ימים לחמה שהאדם שהוא תחתה לא יעבור שס"ה מצוות לא תעשה, כמנהג החמה שהיא מקומו ואהל לו, שאינה עוברת חוק שס"ה אשר לה" [דרוש על המצוות]. לפי דבריו, התורה לא השתנתה בהתאם למציאות, אלא המציאות והאדם נבראו על פי התורה. רמ"ח מצוות עשה - בשביל שיקיים האדם המצוות באיבריו, ושס"ה מצוות לא תעשה - כדי שלא יעבור האדם על חוקי התורה, כשם שהמציאות לא עוברת על חוקיה.
שאלות לדיון
מהו הקשר העמוק שיוצר הזוהר הקדוש בין האדם למצוות?
אדם יחידי מישראל איננו יכול לקיים בעצמו את כל המצוות, ולעומת זאת הזוהר אומר שכל המצוות כלולים באדם. איך זה מסתדר?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך לקשור את הסכך?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מהי אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך עושים קידוש?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
