ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נזקי רעש ממרפאה

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה דיני ממונות וצדקה שכנים ושותפים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ד

נזקי רעש ממרפאה


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

א. הצגת המקרה
בבניין באזור דתי נפתחה באחת הדירות קליניקה של רופא שיניים. הדיירים מתנגדים לכך בתוקף בטענה שהמטופלים הרבים הבאים למרפאה יוצרים לכלוך ורעש. הם דורשים שהמרפאה תיסגר לאלתר והבניין יחזור לשמש כבניין מגורים לפי ייעודו המקורי.

הרופא בעל המרפאה טוען לעומתם, שהמרפאה אינה גורמת לרעש או לכלוך חריג. לטענתו מדובר בכעשרה מטופלים ליום בסך הכול – כמות שאיננה חריגה גם בבנין מגורים. כמו כן המטופלים אינם באים בבת אחת אלא קובעים תור מראש וכל אחד בא בזמן אחר, כך שלא מדובר ברעש והמולה.

ב. מקור דין נזקי רעש
כתוב במשנה 1 :
חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין... ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.
נחלקו המפרשים מהו הנזק של "קול הנכנסין וקול היוצאין".

מהרלב"ח 2 כותב:
והטעם למה יכול למחות בידו מחמת קול הנכנסים ולא מחמת קול הרחיים אף על פי שכפי הנראה קול הרחים קול גדול מקול הנכנסים ...נראה דהחילוק הוא בין קול הבא מחמת עצמו לקול הבא מחמת אחרים... אבל היה צריך להמתיק לנו הטעם דמה לי קול הבא מחמת אחרים מה לי קול הבא מחמת עצמו...
ואם היה לי רשות לדבר במה שדברו אלו הרבנים גאוני עולם הייתי אומר דהתנא בעצמו נתן טעם במשנה לזה החילוק, והוא דמה שאומר דאינו יכול לישן מחמת הקול לא ברי הזקה אבל מכל מקום היכי דאפשר לתקוני מתקנינן. ולכן יש לו רשות לעשות מלאכתו בביתו להרויח פרנסתו ולא איתיה דימחי בידיה ויימר ליה דליזיל מביתיה לעשות מלאכת אומנותו כיון דלא ברי הזיקא כאשר כתבתי אבל להביא אנשים לביתו למכור להם כליו ומעשה ידיו אין לו רשות כי יכול לצאת לשוק ולמכור ובמאי דאפשר לתקוני מתקינין והתנא בעצמו רמז לנו זה במה שהאריך ואמר עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואם לא כיון לכך הלשון הזה נראה שהוא מיותר...

מהרלב"ח מבאר שבשני המקרים המובאים במשנה – חנות מחד, ופטיש ורחיים מאידך – מדובר ברעש בעוצמה זהה, אלא שיסוד החילוק הוא מה ניתן לעשות בשוק ומה מקובל לפתוח בבית.
חנות ניתן לפתוח בשוק, ואין זה דבר מקובל שאדם פותח בביתו, ולכן יכול למחות בידו שיפתח את חנותו בשוק; לעומת זאת פטיש ורחיים נמצאים בשימוש בבית, ומקובל שאדם משתמש בהם בביתו למרות הרעש, ולכן אינו יכול למחות בידו מלהשתמש בהם למלאכתו.
יש להדגיש שלפי זה נצטרך לבחון כל מקום ומקרה לגופו, מה הנוהג באותו מקום.

על פי תשובה זו של מהרלב"ח, התיר החתם סופר 3 לדייר בבנין משותף למכור יין בביתו לאנשים הבאים לשתות:
ונראה לי דגם כל הפוסקים יכול להיות דמודים לזה הסברא הנכונה ומפורשת במתני'... ולעולם דברי רלב"ח נכונים...
והנה לדברי הרלב"ח הנ"ל נראה לי לדון לזכות שאין למחות במוכרי יין ויי"ש בביתם בעלייתם דהדבר ידוע דלא מצי למוכרו בשוק, דעיקר הוא מה שבאים אנשים לשבת שם לשתות לפכוחי פחדא בבית משתה היין... ולא שכיחי השתא אינשי סובאי יין בחוצות ורחובות דמרקדי בי כובי, ואם כן אי אפשר אלא בביתו ובעלייתו, וכיון דאי אפשר למכור בשוק הדר הוי ליה האי חנות כמכה בפטיש, דלדעת רוב הפוסקים אפילו לכתחלה בלא החזיק אינו יכולים למחות... זה מה שנראה לעניות דעתי בענין זה.
החת"ס סמך ידו להלכה על דברי המהרלב"ח, והוסיף שגם מכל הראשונים משמע שהם מודים ליסוד החילוק שלו. לכן הוא התיר מכירת יין לאנשים בבנין משותף, כיון שבזמנו היה מקובל למכור יין בבתים פרטיים ולא בשוק.

הרשב"א מבאר שככלל, אי אפשר למחות כנגד נזקי רעש, כפי שמבואר במשנה ביחס לקול הפטיש והרחיים. כוונת המשנה ביחס "לקול הנכנסים והיוצאים" איננה לרעש שגורמים הנכנסים והיוצאים, אלא לכך שהם מרבים לו את הדרך, וכנגד נזק זה ניתן למחות.

ג. שיטת הרמב"ם

הרמב"ם 4 כתב:
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
המגיד משנה מבאר, שקשה לרמב"ם מדוע יכול למחות כנגד קול הנכנסים והיוצאים ואינו יכול למחות כנגד קול הפטיש והרחיים, הרי רעש הפטיש והרחיים יותר גדול? ולכן מבאר הרמב"ם שאדם יכול ליצור חזקה על שימוש שהוא עצמו עושה בחצרו, אבל אינו יכול ליצור חזקה על כניסתם של אחרים לחצרו.
ניתן לבאר סברה זו באופן טכני – אין חזקה על כניסת אנשים אחרים, מפני שבכל פעם מדובר באנשים אחרים; אך ניתן לבאר גם שבאופן מהותי רק האדם עצמו יכול ליצור חזקה בשטחו ולא אנשים אחרים. ה נתיבות המשפט כתב כאופן הראשון שכתבנו, שקול הפטיש אחד הוא, אבל הנכנסים והיוצאים מתחלפים בכל פעם.

ד. אילו מקצועות אפשר לפתוח בחצר
הגמרא 5 ממשיכה ושואלת:
"מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?" – כלומר, מה ההבדל בין קול הנכנסים והיוצאים שיכול למחות, לבין קול התינוקות שאינו יכול למחות?

ועונה רבא: "סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך". רבי יהושע בן גמלא תיקן שלא יוכלו למחות בידי מלמדי תינוקות, וזאת כדי להרבות לימוד תורה לתינוקות.

ובהמשך מקשה הגמרא 6 :
"תא שמע שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות רופא ואומן וגרדי ומלמד תינוקות – חבירו מעכב עליו". בברייתא זו מבואר שניתן למחות בידי שכן שלא יהיה מלמד תינוקות, לכאורה בניגוד לדברי רבא.
ומתרצת הגמרא "בתינוקות דעכו"ם" – כלומר אפשר למחות כנגדו שלא ילמד בחצר תינוקות של גויים. וכאמור לעיל, גם כנגד רופא ואומן אפשר למחות שלא יפתח בחצר, ורק למלמד תינוקות יהודים מותר לפתוח בגלל תקנת רבי יהושע בן גמלא.

הטור 7 כתב:
אחד מבני חצר שביקש ליעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם או סופר שטרות של בני העיר שרבים באים אליו וצריכין לו – בני החצר מעכבין עליו מפני שבא להם היזק ממנו ... וכן אין יכולין למחות בידו מללמד תינוקות של בית רבן ואפילו הן רבים וה"ה נמי לכל מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה.
ובדומה לזה כתב השולחן ערוך .
כתב הסמ"ע 8 :
רופא או אומן. אומן – פירשו כולי עלמא מקיז דם. ורופא – פירש רש"י מוהל, וכן כתב בעיר שושן 9 כאן. ולא דק, שהמחבר על כרחך לא סבירא ליה הכי, שהרי בסמוך בסעיף ג' כתב דכל מילי דמצוה אינו יכול למחות בו. לכן נראה, דפירוש רופא שהוא רופא לגופות בני אדם, ואומן פירושו מקיז דם...

הסמ"ע מבאר שבדברי הטור והשולחן ערוך לא ניתן להסביר ש"רופא" פירושו מוהל, מפני שמילה זו מצוה, והטור והשולחן ערוך כתבו בפירוש שכנגד כל דבר מצוה אי אפשר למחות. לכן אנו צריכים לבאר בדברי הטור והשו"ע ש"רופא" הכוונה לרופא כפשוטו, שמרפא בני אדם.

אלא שקשה על דברים אלו, שהרי גם רופא שמרפא בני אדם נחשב דבר מצוה. וראיה לכך מהמשנה 10 :
המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו... ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון.
והגמרא 11 מבארת: רפואת נפש – גופו, רפואת ממון – בהמתו.
כלומר, אדם שנדר שלא ליהנות מחברו, מותר לחברו לרפאתו, מפני שלא אסר עליו לעשות לו מצוות, וריפוי זו מצוה.
וכך פסק גם הרמב"ם 12 : ומותר לו לרפאתו בידו שזו מצוה היא.
וכן השולחן ערוך 13 : נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא.
בפירוש המשניות לרמב"ם 14 מבואר שהמקור למצוה זו הוא מהפסוק "והשבֹתו לו" 15 .
ואם כן, קשה על דברי הסמ"ע לחלק בין מוהל לבין רופא הגוף, שהרי שניהם ענייני מצוה.

הסמ"ע בהמשך דבריו מתרץ תירוץ נוסף בדברי השולחן ערוך:
במיימוני [=רמב"ם] ובטור כתוב רופא אומן. ולפי זה יש לפרש רופא שהוא אומן. וכן פירש הבית יוסף.
כלומר, לגירסה זו הטור אינו מזכיר רופא בנפרד, אלא "רופא אומן", והכוונה למקיז דם. ולפי זה על רופא הגוף אי אפשר למחות, וכן כתב החתם סופר 16 :
על כן פירש הרב בית יוסף רופא אומן – מקיז דם, שאין בו סכנת נפשות והצלה כל כך, אבל רופא נפש ואומן מוהל אין יכול למחות.
הסברא לחלק היא, שאמנם הקזת דם מועילה לבריאות האדם 17 , אך איננה נחשבת הצלת נפשות ממש, ולכן איננה נכנסת בגדר של "דבר מצוה", ואפשר למחות כנגדה; זאת בניגוד לרופא גוף שעוסק בהצלת נפשות ממש ולכן אי אפשר למחות כנגדו.

תירוץ נוסף לדברי הטור והשולחן ערוך מובא ב ערוך השולחן 18 . הוא מבאר ש"רופא אומן" הכוונה לאדם שמלמד רפואה אך אינו מרפא בפועל, ולפיכך אין זה נכנס בגדר "דבר מצוה" ואפשר למחות כנגדו.

ה. שיטת הט"ז
הט"ז 19 מקשה את הקושיא שהקשינו על תירוצו הראשון של הסמ"ע, מדוע רופא הגוף אינו נחשב "דבר מצוה". לפיכך הוא מתרץ תירוץ אחר:
ונראה דלהכי כתב רבינו 'מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה', להורות דדוקא בענין מצוה התלוי בצירוף אנשים כמו אלו דחשיב, מה שאין כן כשאפשר לו ללכת לבתי האנשים שצריכין לכך, מעכבין עליו שלא ליעשות מוהל, אם הוא בענין שיבואו הרבה אנשים לביתו.
הט"ז מבאר שדווקא מצוה שקיומה מותנה בהשתתפות של אנשים רבים התירו לעשותה בחצר אף על פי שנוכחותם עלולה להפריע. אך במצוה שניתן לקיימה בלי נוכחות של אנשים רבים – ההפרעה אינה נוצרת ישירות מקיום המצוה, ולכן לא התירו לעשות זאת בחצר. כך גם הרופא יכול ללכת לרפא כל חולה בביתו, ולכן הנוכחות של אנשים רבים אינה תוצאה ישירה של המצוה וניתן למחות כנגדו.

מדברי הט"ז עולה שבמצב בו הרופא איננו יכול לרפא כל חולה בביתו, למשל כאשר יש צורך להשתמש בציוד רפואי כבד שלא ניתן לטלטלו, לכאורה נתיר לרופא לפתוח את מרפאתו בחצר. 20

החתם סופר 21 מקשה על דברי הט"ז, שהרי גם רופא שמגיע לביתו של החולה – יש אדם שמגיע לביתו להודיע לו על החולה, וממילא מתרבים בחצרו של הרופא הנכנסים והיוצאים. [יש לזכור שבזמנם לא היה ניתן להזעיק את הרופא טלפונית!]
אך לכאורה קושיה זו קשה לא רק על דברי הט"ז ביחס לפתיחת מרפאה בבנין, אלא על עצם מגוריו של הרופא: הרי אנשים נכנסים ויוצאים כדי להזעיק את הרופא גם מביתו, וכי לא נתיר לרופא לגור בשום מקום בגלל הנזק שנגרם לשכנים?!
אלא ודאי שעצם הזעקת הרופא מותרת מפני שמדובר בחשש פיקוח נפש, וכל הנזק שעליו דן הט"ז הוא לאחר שהרופא יודע על החולה, ולכן כיון שהוא יכול לבקרו בביתו לא התירו לו לפתוח מרפאה כשנגרם בכך נזק לשכניו, ללא הסכמתם. לפי זה תירוצו וחילוקו של הט"ז שרירים וקיימים.

ו. מסקנה
לפי דברי המהרלב"ח, וכך פסק גם החת"ס, אנו בוחנים כל מקרה לפי הצורך והמנהג באותו מקום. לכן כיון שבמקום בו נשאלתי מקובל למקם חנויות ומרפאות במקומות ציבוריים המיועדים לכך ולא בבניין מגורים, אין היתר לשום אדם ואף לרופא למקם את עסקו בבניין מגורים. ובשאר מקומות צריך לבחון לפי העניין.
רק אם ישיג הרופא הסכמה לכך מכל דיירי הבניין, יוכל לפתוח מרפאה בבניין.




^ 1.בבא בתרא כ:
^ 2.שו"ת מהרלב"ח סימן צז ד"ה שאלתי.
^ 3.שו"ת חתם סופר חלק ה חושן משפט סימן צב.
^ 4.הלכות שכנים פרק ו הלכה יב.
^ 5.שם.
^ 6.בבא בתרא כא.
^ 7.חושן משפט סימן קנו.
^ 8.חושן משפט סימן קנו סעיף קטן ג.
^ 9.לבוש.
^ 10.נדרים לח:
^ 11.נדרים מא:
^ 12.הלכות נדרים פרק ו הלכה ח.
^ 13.יורה דעה סימן שלו סעיף א.
^ 14.נדרים פרק ד משנה ד.
^ 15.דברים כב, ב.
^ 16.חידושי חתם סופר למסכת בבא בתרא כא. ד"ה ויש.
^ 17.כך היה מקובל ברפואה העתיקה.
^ 18.חושן משפט סימן קנו סעיף ד.
^ 19.חושן משפט סימן קנו סעיף א.
^ 20.לכאורה ניתן לבאר אחרת את דברי הט"ז, שדווקא במצוות שהן ציבוריות באופיין מבחינה מהותית, כגון מלמד תינוקות ותפילה במנין, התירו לעשותן בחצר; אך מצוה פרטית כגון רופא, למרות חשיבותה הגדולה לא התירו. ולפי זה גם ברופא שנעזר בציוד כבד לא התירו. אך מלשון הט"ז נראה כמו שביארנו.
^ 21.חידושי חתם סופר למסכת בבא בתרא כא. ד"ה ויש.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il