ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר סעודה וברכות הנהנין

ברכת הדגנים

מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
פעם הכל היה פשוט יותר. אנשים גרו בעיירה, לעתים רחוקות יצאו ממנה, וחיו את חייהם סביבה. גם המאכלים לא היו מורכבים מדי, היה ברור מהו המאכל המכיל קמח, מה מכיל פירות וכן הלאה. אבל הרי איננו אנשים פשוטים. אנחנו מתקדמים. איננו משתמשים באותם כלי רכב בהם השתמשו דורות קודמים לנו, שלא לדבר על אמצעי התקשורת השונים והמגוונים.
גם אל האוכל הגיעה התקדמותנו. כל פריט מזון מכיל רכיבים שונים, ואם פעם ידענו מה מברכים על כל מאכל ומשקה, הדברים הסתבכו יותר ויותר.
משהגיעו דגני הבקר נוספו ספקות. ובימי חופשה, כשרוצים שהילד רק יאכל משהו לפני שהוא רץ לעיסוקיו, ובימים חמים כשאין לו חשק לאכול משהו כבד יותר, הדגנים מהווים תחליף יאה בעיניו, והשאלה אינה רק תזונתית, האם הם באמת מכילים את כל מה שהילד זקוק לו, אלא מה מברכים על מאכלים המורכבים מדגן, מפירות, מחלב ועוד.
הכלל הראשון שקבע הגר"מ פיינשטיין הוא שלמרות שכל הדגנים נאכלים עם חלב, איננו מתייחסים לחלב כלל, אלא אם הוא בכמות מרובה ושותים אותו בפני עצמו. כי ברור שהחלב אינו הפריט המרכזי במנת הדגנים, ואין לברך עליו.
כלל חשוב בפרק זה מורה כי עלינו לקרוא היטב את פרטי המוצר, מה הוא מכיל וממה מורכב מאכל זה. כי ה"קורנפלקס" מוכר לכולם ומכיל פתיתי קמח תירס. על התירס מברכים אמנם את ברכת "האדמה", ולכן נברך ברכה זו על פתיתים שעשויים מתירס. אבל אם הפתיתים טחונים כל כך עד שאבדה צורתם המקורית, ועל העטיפה יהיה כתוב שהמוצר מורכב מקמח תירס, הרי שברכתם היא "שהכל", כי מאכל שנשתנתה צורתו ברכתו "שהכל".
עוד נלמד מרשימת הרכיבים את סדר הופעתם ברשימה. אם הפריט הראשון הוא אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין), הרי שהדגן הוא הרכיב המרכזי והוא הנותן טעם בתערובת, וברכתה תהיה "מזונות". במקרה זה ברכת המזונות תפטור גם את שאר הרכיבים שבתערובת, כי הכלל הוא שכל שיש אחד מחמשת מיני דגן בתערובת, הוא העיקר ומברכים עליו בלבד.
עד כדי כך משמעותית עובדה זו, שאם נאכל בתוך ארבע דקות (שהוא זמן של אכילת פרס) את הדגנים הללו, נברך את הברכה האחרונה "על המחיה", כי נחשב הדבר שאכלנו מזונות לכל דבר ועניין, ורק אם נתעכב באכילה נברך "בורא נפשות" בסוף האכילה.
לעומת זאת, אם הדגן לא מופיע ראשון, אלא בהמשך הרשימה, אזי בדרך כלל הוא ניתן רק כתוספת לתערובת, אולי אף להדביק את חלקיה. במקרה זה הוא הטפל ואיננו מתייחסים אליו כאל מחייב בברכה. אז ניצור קשר עם החברה המייצרת לברר עד כמה מרכזי הוא הדגן, ואם לא נברך "שהכל".
ישנם המכילים "סובין", שהוא קליפה של גרעין החיטה, ועל הקליפה מברכים "שהכל" בלבד, אלא אם יש איתה גם קמח מחמשת מיני דגן, ואז מברכים "מזונות" בשל הדגן שבה.
פתיתי אורז מהווים סוגיה לעצמה, כי בדרך כלל הפתיתים מתבשלים בתחילת הכנתם, ואם כך הם מוגדרים כתבשיל אורז, שברכתו "מזונות", ואחריו "בורא נפשות". אבל ישנם מפעלים המייצרים את הדגנים בדרך שראויים לבישול רק בגמר ההליך, ובשלב הבישול עוד לא היו ראויים לאכילה, ואז תהיה ברכתו "האדמה". כך שגם במקרה זה, בדיקה מול המפעל תוודא את הקביעה ההלכתית.
אגב, ממו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל למדתי שעל פריכיות האורז מברכים "אדמה", מפני שאינם עוברים הליך בישול כלשהו. אבל ישנם הסוברים שהתפחתם בחום נחשבת כבישול ושוב תהיה ברכתם "מזונות". כל אחד יברר אצל מורה ההוראה עליו הוא נסמך.
הגרנולה מצדיקה אף היא בירור במפעל המייצר. כי היא מורכבת מפתיתי שיבולת שועל שנאפו עם דבש ועוד, ובדרך כלל (ברוב המפעלים בארץ) היא מיובשת על ידי קלייה בתנור בלבד, וברכתה "אדמה", וכשעירבו אותה בלבן או ביוגורט היא טפילה אליהם ולא מברכים עליה בנפרד. אך אם בישלו אותה לפני ששמו בתנור, ברכתה "מזונות".
נגענו במקצת הדגנים, ובחלק מהכללים העולים מהם. נזכור היטב שחורבן בית ראשון אירע לאחר שלא בירכו בתורה תחילה, שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כדי לומר עליה ברכה ולהודות להשי"ת על המתנה הגדולה, תורה שמה.
קיבלנו מהבורא עולם ובו כלים לשמור על כוחותינו ולהבריא את גופינו כדי שנוכל לעובדו בלבב שלם, גם על כך עלינו להודות ולברך, רק נלמד ונעיין איזו ברכה ראויה לכל דבר מאכל.
עוד בנושא סעודה וברכות הנהנין
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il