ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נטע בת הילה
וְהוּא שֶׁרָמַז יַעֲקֹב בְּהִנָּבְאוֹ עָלָיו* (בראשית מט י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". וְ"שִׁילֹה" הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אוּנְקְלוֹס: "עַד דְּיֵיתֵי* מְשִׁיחָא" וגו'. וְאָמַר: "וְלוֹ יִקְּהַת* עַמִּים" – כִּי כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ אֵלָיו וְיוֹרֶה לָהֶם מִשְׁפָּטָיו. וּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק הוּא כֵּן: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה לְאֶחָד מֵאֶחָיו, כִּי הַמַּלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה לְעוֹלָם לְשֵׁבֶט יְהוּדָה, וְכֵן: לֹא יָסוּר מְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו כְּדֵי לְהִנָּתֵן לְשֵׁבֶט אַחֵר, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל יִמְשֹׁל בָּהֶם יְהוּדָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא סוֹף מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר לְעוֹלָם, שֶׁמִּקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב (דברים כח לו): "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ", וְהַנָּבִיא* לֹא הִבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי בְּשׁוּם עִנְיָן כְּדֵי שֶׁיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם יְהוּדָה, אֲבָל עִנְיָנוֹ: שֶׁלֹּא יָסוּר מִמֶּנּוּ לְאֶחָד מֵאֶחָיו, וְכָל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמַּמְלָכָה לֹא תִהְיֶה לְשֵׁבֶט אַחֵר, רַק לְשֵׁבֶט יְהוּדָה •. "
הקושיה על הסבר הרמב"ן
וְעַל דֶּרֶךְ הַזֶּה אָמַר הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים הַמּוֹלְכִים בְּיִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים אַחֲרֵי דָּוִד מַעֲבִירִים נַחֲלָה* וְעוֹבְרִים עַל דַּעַת אֲבִיהֶם, וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים מֶלֶךְ אַחַר מֶלֶךְ וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִים אֶל מַלְכוּת [בֵּית יְהוּדָה] עָבְרוּ עַל דַּעַת הַזָּקֵן* וְנֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הוֹשֵׁעַ (הושע ח ד): "הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי", וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵּנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל עַד שֶׁהִגִּיעַ הָעֹנֶשׁ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב ג ב): "כָּל דַּאֲמַר* מִבֵּי חַשְׁמוֹנַאי קָא אָתֵינָא עַבְדָּא הוּא", מִפְּנֵי שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְחוֹקֵק לְגַמְרֵי, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְדִבְרֵי תֵּימַהּ הֵם, שֶׁאִם כֵּן, לֹא נִשְׁלְמָה* הַבְטָחַת יַעֲקֹב בָּזֶה •, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עֲנוּשִׁים הַמְסִירִים הַמֶּמְשָׁלָה, כִּי מִי שֶׁיַּבְטִיחֶנּוּ הַנָּבִיא שֶׁלֹּא יֻזַּק וְלֹא יִפֹּל בְּיַד שׂוֹנְאָיו וְאַחַר כָּךְ יִפֹּל בְּיָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁדָּמוֹ מִיָּדָם יְבֻקַּשׁ לֹא נִשְׁלְמָה הַבְטָחַת הַנָּבִיא. וְזֶה הַפָּסוּק אֵינוֹ מִצְוָה וְאַזְהָרָה לַבָּאִים, אֲבָל הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּקְרֶה, וְאִם הַמּוֹלְכִים בְּיִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים עַל זֶה, כְּבָר נִתְבַּטְּלָה הַהַבְטָחָה הַזֹּאת בִּטּוּל רַב, וְלֹא נִתְקַיְּמָה רַק בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.
___________________________________
עָלָיו – על מלך המשיח. דְּיֵיתֵי – שיבוא. יִקְּהַת – לשון אסיפה. וְהַנָּבִיא – יעקב. מַעֲבִירִים נַחֲלָה – מורישים את המלכות לבניהם. דַּעַת הַזָּקֵן – ברכת יעקב אבינו. כָּל דַּאֲמַר וכו' – כל האומר מזרע בית חשמונאי באתי, עבד הוא, לפי שמתו כולם. לֹא נִשְׁלְמָה – לא התקיימה בימי מלכי בית ראשון והחשמונאים.
ביאורים
עמדנו על כך שבימות המשיח אמונת ישראל תהפוך לנחלת כלל אומות העולם. את דבריו מוכיח הר"ן מן הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה' [בראשית מט, י], אשר סופו מדבר על מלך המשיח, שהוא שילה, כפירושו של האונקלוס. את סוף הפסוק 'ולו יקהת עמים' מבאר הר"ן שהאחרית הימים המשיח יהיה המנהיג הרוחני ונושא דבר ה' לאנושות כולה. כל אומות העולם יתקבצו אליו כדי ללמוד את תורת ה' והוא יורה להם משפטיו.
כהמשך לביאור הפסוק מסביר הר"ן את תחילת הפסוק הקובע שהמלכות תהיה לעד בחלקו של שבט יהודה. הר"ן מבאר שאין מובנה של קביעה זו שלעולם לא יהיו ישראל תחת מלכות אחרת, שהרי אם כך – יציאתם לגלות מבטלת הבטחה זאת. המשמעות האמיתית אפוא היא שלא תועבר המלכות בתוך עם ישראל ליתר השבטים. בהמשך מביא הר"ן את דברי הרמב"ן הקרובים לדבריו אך חולק עליהם. הרמב"ן סובר שהאיסור להעביר את המלוכה לשבט אחר הייתה הנחייה וציווי של יעקב ליתר בניו. הרמב"ן מבאר שלכן נענשו בניו של מתתיהו ונהרגו במיתות משונות. הם לא מסרו את המלוכה לשבט יהודה אלא מלכו בעצמם למרות שהם כהנים משבט לוי. למרות שהיו חסידי עליון נענשו על כך שעברו על ציוויו של יעקב אבינו לבניו.
הר"ן אינו מקבל את דברי הרמב"ן. לדבריו, דברי יעקב אבינו הם נבואה ולא ציווי כדברי הרמב"ן. כשהוא אמר 'לא יסור שבט יהודה' הוא התנבא נבואה לטובה על שבט יהודה. אם כן, נבואה לטובה של נביא אמת אינה יכולה לשוב ריקם. לכן לא יתכן לומר שבזמן החשמונאים נבואה התבטלה. גם אם נאמר כדברי הרמב"ן שהחשמונאים חטאו אין באפשרותם לעבור על נבואת יעקב אבינו ולשנות את המלכות מיהודה אליהם. בכך הר"ן דוחה את דברי הרמב"ן. בימים הבאים הר"ן יבאר שהמלכות אכן יכולה לסור מיהודה אך רק לזמן מה ולא חלילה לצמיתות .
הרחבות
•מלכות בית דוד
וְכָל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמַּמְלָכָה לֹא תִהְיֶה לְשֵׁבֶט אַחֵר, רַק לְשֵׁבֶט יְהוּדָה. בניגוד למשפחות מלוכה ברחבי העולם, שמורמות מהעם ומנותקות מההמון, במלכות בית דוד הצטיירה תמונה אחרת: לפני היותו מלך, נרדף על ידי שאול, והופרד מאשתו על כרחו [שמואל א, יח]. חלק מגדולי הדור, כדואג האדומי, אף פקפקו בכשרות ייחוסו של דוד המלך, כיוון שהיה מזרע רות המואביה [יבמות עו:]. למרות כל הקשיים, לא נרתע דוד המלך מלעסוק בדברים שאחרים מושכים את ידיהם מהם: "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר" [ברכות ד.].
תפקידו של מלך המשיח לגאול ולרומם את כל העולם, ואפילו את החלקים השפלים שבו. לכן אסור שיהיה מנותק מהצדדים הנמוכים שבמציאות, אלא עליו ללכת בדרכיו של דוד, ש"הקים עולה של תשובה" [מו"ק טז:]. "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" [שמואל ב, יח יד; עיין של"ה מסכת שבועות הגה לפרק תורה אור קיז].
•לא יסור שבט מיהודה
וְדִבְרֵי תֵּימַהּ הֵם, שֶׁאִם כֵּן, לֹא נִשְׁלְמָה הַבְטָחַת יַעֲקֹב בָּזֶה. כך מקשה הר"ן על הרמב"ן , אולם נראה שהרמב"ן פרש אחרת את הפסוקים: "כאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם". לפי זה, יעקב לא הבטיח אלא ציווה, ולא קשה מדוע 'לא נשלמה הבטחת יעקב'.
שאלות לדיון
אם קיים אדם שאינו משבט יהודה אך מתאים למלוך, מדוע שלא נמנה אותו? מדוע ה"ייחוס" חשוב כל כך?
לפי דברים אלו, האם כיום ראשי ממשלה וחברי כנסת שאינם משבט יהודה עוברים עבירה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
