ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁלַם זֶה, בָּא לְהַזְהִיר וּלִמְנֹעַ מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי*. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁרֹב הַדְּבָרִים הָהֵם, הַתַּכְלִית שֶׁהֵם מְכַוְּנִים בָּהֶם הוּא שְׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: לְהַשִּׂיג תּוֹעֶלֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּאֲסֵפַת הַקִּנְיָנִים וְנִצּוּחַ הַמִּלְחָמוֹת, וְזֶה אַחֲרֵי עִתִּים (וְשִׁעוּר) [וְשָׁעוֹת*] הָרְאוּיוֹת לְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן כְּפִי סְבָרָתָם. וְהַשֵּׁנִי הוּא: שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בַּדְּבָרִים הָעֲתִידִיִּים. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַיּוֹתֵר נִפְתִּים לָזֶה* וְרוֹדְפִים אֵלָיו הֵם הַמְּלָכִים, כִּי הֵם יִכְסְפוּ לָזֶה יוֹתֵר לְצֹרֶךְ מִלְחֲמוֹתֵיהֶם וְרֹב עִנְיְנֵיהֶם. וּמִפְּנֵי הָעִנְיָן הַזֶּה הָיוּ רֹב מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל נִכְשָׁלִים בַּדְּרָכִים הָאֵלֶּה, עַד שֶׁרָאִינוּ שָׁאוּל מְשִׁיחַ ה' דָּרַשׁ לְאִשָּׁה בַּעֲלַת אוֹב לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה סָמַךְ לוֹ הָאַזְהָרוֹת לְמִצְוַת הֲקָמַת הַמֶּלֶךְ, לְהוֹרוֹת שֶׁרָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּזָּהֵר מֵהִכָּשֵׁל בָּזֶה, וְשֶׁלֹּא תַכְשִׁילֶנּוּ תַּאֲוָתוֹ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִצַּד שֶׁיִּהְיֶה נִכְסָף לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִית כָּל פְּרָט וּפְרָט מְעִנְיָנָיו, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ יַשְׁלִים כָּל הַמִּצְטָרֵךְ אֵלָיו, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָצֵאת מִגֶּדֶר הַתּוֹרָה כְּלָל. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁמָּנַע וְאָסַר כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַב אַחֲרֵי כֵן (דברים יח יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". וְעַל דֶּרֶךְ הַמְפָרְשִׁים הוּא מִצְוָה שֶׁיִּתְהַלֵּךְ הָאָדָם בִּתְמִימוּת עִם ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִתְחַכֵּם יוֹתֵר לִדְרֹשׁ וְלָתוּר עַל פִּי דַרְכֵי הָאֱמוֹרִי לָדַעַת מַה יִּהְיֶה בְּאַחֲרִיתוֹ. וְזֶהוּ דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק "עַרְבֵי פְסָחִים" (קיג ב): "מִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין בְּכַלְדִּיִּים*, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ'".
העדפת נביאים על קוסמים
אֲבָל כְּפִי קֶשֶׁר הַפָּרָשָׁה שֶׁסָּמַךְ אַחֲרָיו (דברים שם יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה" וְגו', יֵרָאֶה לִי עוֹד בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, שֶׁכְּמוֹ שֶׁסָּמַךְ לְמַעְלָה מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אַחַר שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא כְּאוֹמֵר: אַחַר שֶׁאֲנִי מֵסִיר מֵהֶם הַנְּחָלוֹת וְהַקִּנְיָנִים, צָרִיךְ שֶׁאֲתַקֵּן עִנְיָנָם מִצַּד אַחֵר, כֵּן הָעִנְיָן כָּאן בְּשָׁוֶה, שֶׁיָּדוּעַ הוּא, שֶׁכָּל אֻמָּה נִכְסֶפֶת בְּתַכְלִית הַכֹּסֶף לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִיתָם בִּפְרָטֵי עִנְיְנֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּלָכִים שֶׁהֵם יוֹתֵר צְרִיכִים לָזֶה, וּלְפִיכָךְ, אַחֲרֵי שֶׁאָסַר עֲלֵיהֶן כָּל הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה, צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁלִים עִנְיָנָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּהַקְדָּמַת עִנְיָנָם חֲסֵרִים מִיֶּתֶר הָאֻמּוֹת, וּלְפִיכָךְ סָמַךְ וְאָמַר: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ", וְאֵין סָפֵק, שֶׁ"תָּמִים" פֵּרוּשׁוֹ: "שָׁלֵם", וְהוּא כְּאוֹמֵר: לֹא תִירָא פֶּן תֶּחְסַר דָּבָר כְּשֶׁתִּמָּנַע מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסַרְתִּי, כִּי שָׁלֵם תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תֶחְסַר דָּבָר, שֶׁעִם הֱיוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ אָסַר עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִנֵּה הוּא הִשְׁלִימְךָ בְּיוֹתֵר מִזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ וְאָמַר (דברים שם יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ", כְּלוֹמַר: שֶׁתַּכְלִית עִנְיָנָם בְּהַקְדָּמַת יְדִיעַת פְּרָטֵיהֶם וְעִנְיְנֵיהֶם הוּא שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתָם מִפִּי מְעוֹנְנֵיהֶם וְקוֹסְמֵיהֶם. וְאֵין סָפֵק, שֶׁיְּדִיעָתָם בָּזֶה חֲסֵרָה, כִּי הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אִם יַגִּיעַ שֶׁיּוֹדִיעוּ קְצָת מֵהַדְּבָרִים הָעֲתִידִיִּים, לֹא תַגִּיעַ חָכְמָתָּם בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁיּוֹדִיעוּם כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא כִּמְהַתֵּל* בְּפַרְעֹה (ישעיה מז יג): "יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ", וּבָא בְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פה ב): "'מֵאֲשֶׁר' – וְלֹא כָּל אֲשֶׁר*". גַּם יַחֲלִיפוּ מִין בְּמִין, וְיִמָּשֵׁךְ* מִצַּד הַקְדָּמַת יְדִיעָתָם* הֶפְסֵד, הֶפֶךְ הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר כִּוֵּן בּוֹ. הִנֵּה אִם כֵּן, תּוֹעֶלֶת הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אֵינָהּ שְׁלֵמָה, אֲבָל חֲסֵרָה מְאֹד, אֲבָל אַתָּה – לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הִקְדִּימוּ לָכֶם נְבִיאִים יַשְׁלִימוּ עִנְיְנֵיכֶם בְּכָל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכוּ אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ (דברים יח טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", וְהוּא יָדוּעַ, שֶׁאֵין מִתּוֹעֶלֶת הַנָּבִיא לְצַוּוֹת עַל מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה בִּלְבַד, אֲבָל* גַּם לְהוֹדִיעַ הַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים מִן הָעַיִן שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בְּהוֹדָעָתָם אֶל הַקּוֹסְמִים, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר עִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר הָאֲתוֹנוֹת •.
___________________________________
דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי – הנהגות הגויים עובדי ע"ז. עִתִּים וְשָׁעוֹת – זמנים ושעות המסוגלים לנושאים מסוימים. נִפְתִּים לָזֶה – מתפתים לדרכי האמורי. כַלְדִּיִּים – חוזים בכוכבים. כִּמְהַתֵּל – כשוחק.'מֵאֲשֶׁר' – וְלֹא כָּל אֲשֶׁר – שאינם יכולים לידע הכל. וְיִמָּשֵׁךְ – ויגרם. הַקְדָּמַת יְדִיעָתָם – את העתידות בצורה שאינה מדויקת. אֲבָל – אלא.
ביאורים
לכל אחד מאיתנו יש רצון לדעת מה יקרה בעתיד. לרצון זה יכולות להיות כמה סיבות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. שתיים מהסיבות המרכזיות המובילות את האדם לחיפוש ידיעת העתידות הן החשש מפני הבאות והרצון להגיע לכל מיני מטרות. אלא שנטייה זו לחיפוש ידיעת העתיד גורמת פעמים רבות לאדם להתחכם ולחרוג מהתפקיד המוטל עליו. הקב"ה ברא את העולם באופן שבו האדם צריך לעשות את המוטל עליו על פי מה שנראה לפניו, וכך להתנהל ביושר ובתמימות: "תמים תהיה עם ה' אלהיך" [דברים יח, יג]. חקירת העתיד בדרכים כאלה, היא ניסיון לפרוץ את הגדרות, להתחכם ולנסות להיות 'יותר חכם מהבורא', ולכן היא אסורה.
הקב"ה מצווה את עם ישראל שלא 'להתחכם' יותר מדי: "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך" [שם יד]. הקב"ה לא רק ברא את העולם, אלא הוא משגיח עליו ומכוונו, ועלינו, בני האדם, הוא מצווה לפעול ולעשות, מבלי לחרוג מתפקידנו, ולעסוק בניחושים של העתיד. אנו מאמינים שיש בורא לעולם והוא משגיח עליו ומכוונו, והוא ידאג למה שצריך לקרות שאכן יקרה, ואל לנו להתחכם ולחפש פתרונות עקיפים, שהרי הקב"ה: "לא ימנע טוב להולכים בתמים" [תהילים פד, יב].
הר"ן מוסיף עוד פירוש לפסוקים אלו. כמו שראינו קודם, מי שהולך לפי רצון הבורא, אינו מפסיד מכך אלא רק מרוויח לטווח ארוך, לפי פירוש זה, כוונת התורה היא להשוות בין הגויים ההולכים בדרכי האמורי, שאצלם לעיתים רבות אותם חוזי העתיד טועים ומטעים את האדם, לבין ההולכים בדרך ה', שזוכים לכך שכאשר הקב"ה רוצה הוא מודיע להם דברים נעלמים או עתידות באמצעות הנביאים , ובדבריהם אין כל טעות או סטייה. לפי הסבר זה משמעות המילה תמים, היא שלם, כאילו אמר הפסוק – 'שלם תהיה, כשתלך עם ה' אלוהיך'.
הרחבות
•הדרכה פרטית בעבודת ה'
כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר עִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר הָאֲתוֹנוֹת. למדנו מכאן, שהנביא היה מסייע לאדם בצרכיו הגשמיים על ידי נבואתו, כשם שסייע שמואל לשאול בענין האתונות.
הגאון מוילנא מוסיף שהנביא היה מדריך את האדם גם בענייניו הרוחניים לפי מה שמתאים לאותו אדם: "כי כל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את ה', והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה, דרכו אשר ילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו" [ביאור הגר"א משלי טז, ד].
אם כן, יש מקום לשאול: לאחר שבטלה הנבואה, כיצד יוכל האדם לקבל הדרכה בעבודת השם לפי דרכו המיוחדת לו?
על כך עונה הגר"א, שיש בישראל רוח הקודש, ועל פיה אפשר לדעת כיצד לנהוג, "ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם". כל זאת בתנאי שהאדם דבוק בה' ואינו מתאווה לדברים שאינם על פי רצון ה'. והיות שקשה להגיע לדרגה כזאת, עיקר ההדרכה בזמן הזה היא לדקדק במעשים, לקיים מצוות עשה ולהיזהר מעבירות, ומכח המעשים יתוקנו גם המחשבות [שם].
שאלות לדיון
לשם מה נתן הקב"ה כוחות ביד המכשפים והקוסמים?
"כִּי הִקְדִּימוּ לָכֶם נְבִיאִים יַשְׁלִימוּ עִנְיְנֵיכֶם בְּכָל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכוּ אֵלָיו" – לכאורה נראה שזה לא תמיד קורה... כיצד נסביר זאת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
