ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁלַם זֶה, בָּא לְהַזְהִיר וּלִמְנֹעַ מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי*. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁרֹב הַדְּבָרִים הָהֵם, הַתַּכְלִית שֶׁהֵם מְכַוְּנִים בָּהֶם הוּא שְׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: לְהַשִּׂיג תּוֹעֶלֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּאֲסֵפַת הַקִּנְיָנִים וְנִצּוּחַ הַמִּלְחָמוֹת, וְזֶה אַחֲרֵי עִתִּים (וְשִׁעוּר) [וְשָׁעוֹת*] הָרְאוּיוֹת לְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן כְּפִי סְבָרָתָם. וְהַשֵּׁנִי הוּא: שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בַּדְּבָרִים הָעֲתִידִיִּים. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַיּוֹתֵר נִפְתִּים לָזֶה* וְרוֹדְפִים אֵלָיו הֵם הַמְּלָכִים, כִּי הֵם יִכְסְפוּ לָזֶה יוֹתֵר לְצֹרֶךְ מִלְחֲמוֹתֵיהֶם וְרֹב עִנְיְנֵיהֶם. וּמִפְּנֵי הָעִנְיָן הַזֶּה הָיוּ רֹב מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל נִכְשָׁלִים בַּדְּרָכִים הָאֵלֶּה, עַד שֶׁרָאִינוּ שָׁאוּל מְשִׁיחַ ה' דָּרַשׁ לְאִשָּׁה בַּעֲלַת אוֹב לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה סָמַךְ לוֹ הָאַזְהָרוֹת לְמִצְוַת הֲקָמַת הַמֶּלֶךְ, לְהוֹרוֹת שֶׁרָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּזָּהֵר מֵהִכָּשֵׁל בָּזֶה, וְשֶׁלֹּא תַכְשִׁילֶנּוּ תַּאֲוָתוֹ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִצַּד שֶׁיִּהְיֶה נִכְסָף לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִית כָּל פְּרָט וּפְרָט מְעִנְיָנָיו, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ יַשְׁלִים כָּל הַמִּצְטָרֵךְ אֵלָיו, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָצֵאת מִגֶּדֶר הַתּוֹרָה כְּלָל. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁמָּנַע וְאָסַר כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַב אַחֲרֵי כֵן (דברים יח יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". וְעַל דֶּרֶךְ הַמְפָרְשִׁים הוּא מִצְוָה שֶׁיִּתְהַלֵּךְ הָאָדָם בִּתְמִימוּת עִם ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִתְחַכֵּם יוֹתֵר לִדְרֹשׁ וְלָתוּר עַל פִּי דַרְכֵי הָאֱמוֹרִי לָדַעַת מַה יִּהְיֶה בְּאַחֲרִיתוֹ. וְזֶהוּ דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק "עַרְבֵי פְסָחִים" (קיג ב): "מִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין בְּכַלְדִּיִּים*, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ'".
העדפת נביאים על קוסמים
אֲבָל כְּפִי קֶשֶׁר הַפָּרָשָׁה שֶׁסָּמַךְ אַחֲרָיו (דברים שם יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה" וְגו', יֵרָאֶה לִי עוֹד בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, שֶׁכְּמוֹ שֶׁסָּמַךְ לְמַעְלָה מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אַחַר שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא כְּאוֹמֵר: אַחַר שֶׁאֲנִי מֵסִיר מֵהֶם הַנְּחָלוֹת וְהַקִּנְיָנִים, צָרִיךְ שֶׁאֲתַקֵּן עִנְיָנָם מִצַּד אַחֵר, כֵּן הָעִנְיָן כָּאן בְּשָׁוֶה, שֶׁיָּדוּעַ הוּא, שֶׁכָּל אֻמָּה נִכְסֶפֶת בְּתַכְלִית הַכֹּסֶף לָדַעַת מַה יִּהְיֶה אַחֲרִיתָם בִּפְרָטֵי עִנְיְנֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּלָכִים שֶׁהֵם יוֹתֵר צְרִיכִים לָזֶה, וּלְפִיכָךְ, אַחֲרֵי שֶׁאָסַר עֲלֵיהֶן כָּל הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה, צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁלִים עִנְיָנָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּהַקְדָּמַת עִנְיָנָם חֲסֵרִים מִיֶּתֶר הָאֻמּוֹת, וּלְפִיכָךְ סָמַךְ וְאָמַר: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ", וְאֵין סָפֵק, שֶׁ"תָּמִים" פֵּרוּשׁוֹ: "שָׁלֵם", וְהוּא כְּאוֹמֵר: לֹא תִירָא פֶּן תֶּחְסַר דָּבָר כְּשֶׁתִּמָּנַע מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסַרְתִּי, כִּי שָׁלֵם תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תֶחְסַר דָּבָר, שֶׁעִם הֱיוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ אָסַר עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִנֵּה הוּא הִשְׁלִימְךָ בְּיוֹתֵר מִזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ וְאָמַר (דברים שם יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ", כְּלוֹמַר: שֶׁתַּכְלִית עִנְיָנָם בְּהַקְדָּמַת יְדִיעַת פְּרָטֵיהֶם וְעִנְיְנֵיהֶם הוּא שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתָם מִפִּי מְעוֹנְנֵיהֶם וְקוֹסְמֵיהֶם. וְאֵין סָפֵק, שֶׁיְּדִיעָתָם בָּזֶה חֲסֵרָה, כִּי הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אִם יַגִּיעַ שֶׁיּוֹדִיעוּ קְצָת מֵהַדְּבָרִים הָעֲתִידִיִּים, לֹא תַגִּיעַ חָכְמָתָּם בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁיּוֹדִיעוּם כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא כִּמְהַתֵּל* בְּפַרְעֹה (ישעיה מז יג): "יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ", וּבָא בְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פה ב): "'מֵאֲשֶׁר' – וְלֹא כָּל אֲשֶׁר*". גַּם יַחֲלִיפוּ מִין בְּמִין, וְיִמָּשֵׁךְ* מִצַּד הַקְדָּמַת יְדִיעָתָם* הֶפְסֵד, הֶפֶךְ הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר כִּוֵּן בּוֹ. הִנֵּה אִם כֵּן, תּוֹעֶלֶת הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אֵינָהּ שְׁלֵמָה, אֲבָל חֲסֵרָה מְאֹד, אֲבָל אַתָּה – לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הִקְדִּימוּ לָכֶם נְבִיאִים יַשְׁלִימוּ עִנְיְנֵיכֶם בְּכָל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכוּ אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ (דברים יח טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", וְהוּא יָדוּעַ, שֶׁאֵין מִתּוֹעֶלֶת הַנָּבִיא לְצַוּוֹת עַל מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה בִּלְבַד, אֲבָל* גַּם לְהוֹדִיעַ הַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים מִן הָעַיִן שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בְּהוֹדָעָתָם אֶל הַקּוֹסְמִים, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר עִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר הָאֲתוֹנוֹת •.
___________________________________
דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי – הנהגות הגויים עובדי ע"ז. עִתִּים וְשָׁעוֹת – זמנים ושעות המסוגלים לנושאים מסוימים. נִפְתִּים לָזֶה – מתפתים לדרכי האמורי. כַלְדִּיִּים – חוזים בכוכבים. כִּמְהַתֵּל – כשוחק.'מֵאֲשֶׁר' – וְלֹא כָּל אֲשֶׁר – שאינם יכולים לידע הכל. וְיִמָּשֵׁךְ – ויגרם. הַקְדָּמַת יְדִיעָתָם – את העתידות בצורה שאינה מדויקת. אֲבָל – אלא.
ביאורים
לכל אחד מאיתנו יש רצון לדעת מה יקרה בעתיד. לרצון זה יכולות להיות כמה סיבות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. שתיים מהסיבות המרכזיות המובילות את האדם לחיפוש ידיעת העתידות הן החשש מפני הבאות והרצון להגיע לכל מיני מטרות. אלא שנטייה זו לחיפוש ידיעת העתיד גורמת פעמים רבות לאדם להתחכם ולחרוג מהתפקיד המוטל עליו. הקב"ה ברא את העולם באופן שבו האדם צריך לעשות את המוטל עליו על פי מה שנראה לפניו, וכך להתנהל ביושר ובתמימות: "תמים תהיה עם ה' אלהיך" [דברים יח, יג]. חקירת העתיד בדרכים כאלה, היא ניסיון לפרוץ את הגדרות, להתחכם ולנסות להיות 'יותר חכם מהבורא', ולכן היא אסורה.
הקב"ה מצווה את עם ישראל שלא 'להתחכם' יותר מדי: "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך" [שם יד]. הקב"ה לא רק ברא את העולם, אלא הוא משגיח עליו ומכוונו, ועלינו, בני האדם, הוא מצווה לפעול ולעשות, מבלי לחרוג מתפקידנו, ולעסוק בניחושים של העתיד. אנו מאמינים שיש בורא לעולם והוא משגיח עליו ומכוונו, והוא ידאג למה שצריך לקרות שאכן יקרה, ואל לנו להתחכם ולחפש פתרונות עקיפים, שהרי הקב"ה: "לא ימנע טוב להולכים בתמים" [תהילים פד, יב].
הר"ן מוסיף עוד פירוש לפסוקים אלו. כמו שראינו קודם, מי שהולך לפי רצון הבורא, אינו מפסיד מכך אלא רק מרוויח לטווח ארוך, לפי פירוש זה, כוונת התורה היא להשוות בין הגויים ההולכים בדרכי האמורי, שאצלם לעיתים רבות אותם חוזי העתיד טועים ומטעים את האדם, לבין ההולכים בדרך ה', שזוכים לכך שכאשר הקב"ה רוצה הוא מודיע להם דברים נעלמים או עתידות באמצעות הנביאים , ובדבריהם אין כל טעות או סטייה. לפי הסבר זה משמעות המילה תמים, היא שלם, כאילו אמר הפסוק – 'שלם תהיה, כשתלך עם ה' אלוהיך'.
הרחבות
•הדרכה פרטית בעבודת ה'
כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר עִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר הָאֲתוֹנוֹת. למדנו מכאן, שהנביא היה מסייע לאדם בצרכיו הגשמיים על ידי נבואתו, כשם שסייע שמואל לשאול בענין האתונות.
הגאון מוילנא מוסיף שהנביא היה מדריך את האדם גם בענייניו הרוחניים לפי מה שמתאים לאותו אדם: "כי כל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את ה', והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה, דרכו אשר ילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו" [ביאור הגר"א משלי טז, ד].
אם כן, יש מקום לשאול: לאחר שבטלה הנבואה, כיצד יוכל האדם לקבל הדרכה בעבודת השם לפי דרכו המיוחדת לו?
על כך עונה הגר"א, שיש בישראל רוח הקודש, ועל פיה אפשר לדעת כיצד לנהוג, "ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם". כל זאת בתנאי שהאדם דבוק בה' ואינו מתאווה לדברים שאינם על פי רצון ה'. והיות שקשה להגיע לדרגה כזאת, עיקר ההדרכה בזמן הזה היא לדקדק במעשים, לקיים מצוות עשה ולהיזהר מעבירות, ומכח המעשים יתוקנו גם המחשבות [שם].
שאלות לדיון
לשם מה נתן הקב"ה כוחות ביד המכשפים והקוסמים?
"כִּי הִקְדִּימוּ לָכֶם נְבִיאִים יַשְׁלִימוּ עִנְיְנֵיכֶם בְּכָל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכוּ אֵלָיו" – לכאורה נראה שזה לא תמיד קורה... כיצד נסביר זאת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
