ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם* הָיוּ מְנַחֲשִׁים גְּמוּרִים, וְאֵיךְ נֹאמַר בְּאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים כָּכָה. וְהַתְּשׁוּבָה: כִּי לֹא נֶאֱסַר הַנַּחַשׁ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו, אֲבָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו אֵין זֶה נַחַשׁ, כִּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, וְאֵין בֵּין זֶה וּבֵין הָאוֹמֵר "אִם יַמְטִיר מָחָר נִזְרַע" כְּלוּם. וּמַה שֶּׁתָלוּ בּוֹ מַעֲשֵׂיהֶם אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם כְּבָר הוֹרָה עָלָיו הַשֵּׂכֶל – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ •, גָזַר וְאָמַר כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵהַמִּדּוֹת הִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לְיִצְחָק, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא – כִּי אִם שֶׁתִּהְיֶה "נַעֲרָה" - בִּלְתִּי רַבַּת הַשָּׁנִים, וְשֶׁתִּהְיֶה "יוֹצֵאת לִשְׁאֹב" - אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בַּיִת, אַךְ עוֹסֶקֶת בִּמְלֶאכֶת טֹרַח וְעָמָל, וְעִם כָּל זֶה יִגְבַּר עָלֶיהָ שְׁלֵמוּת מִדּוֹת עַד שֶׁלֹּא תָּחוּס עַל כָּל עֲמָלָהּ, אֲבָל* יֵקַל בְּעֵינֶיהָ לְהֵיטִיב לְשֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת, זֶה בֶּאֱמֶת מוֹרֶה תַּכְלִית שְׁלֵמוּת* בְּמִדּוֹתֶיהָ, וְהִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לָנוּחַ עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. נִמְצָא שֶׁזֶּה אֵינוֹ נַחַשׁ, אַךְ עִיּוּן שִׂכְלִי עָמֹק מְאֹד.
ניחושו של יהונתן
וְכֵן הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ בִּיהוֹנָתָן שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לֹא נִסָּהוּ מֵעוֹלָם תּוֹפֵשׂ חֶרֶב וַחֲנִית, וְהוּא: שֶׁרָצָה לְהַכּוֹת הוּא וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּעַם רַב מְאֹד, וְגַם לַעֲבֹר בְּמָקוֹם צַר אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִמָּלְטוּ מִמֶּנּוּ אֶלֶף אֲלָפִים, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד (שמואל א יד ד-ה): "וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת וגו', הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק" וגו', וּכְמוֹ שֶׁנִּגְלָה מֵעֲלִיָּתוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲלוֹת עַל יָדָיו וְרַגְלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם יג): "וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו". וּכְשֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בִּקֵּשׁ לָדַעַת אִם הֵם אֲמִיצֵי לֵב אוֹ פַּחְדָנִים, כִּי אִם יִמְצָא שֶׁיִּהְיוּ אֲמִיצֵי לֵב לֹא יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאִם יִמְצָא שֶׁיִּפְחֲדוּ יֵדַע שֶׁטִּבְעָם בִּלְתִּי מוּכָן לִגְבוּרָה. כִּי תְּנוּעוֹת הַ"פַּחַד" וְהַ"גְּבוּרָה" הֵן הָפְכִּיּוֹת, כִּי תְּנוּעַת הַ"פַּחַד" הִיא תְּנוּעַת הָרוּחַ מִחוּץ לִפְנִים, וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" הִיא תְּנוּעָה מִפְּנִים לַחוּץ. וְסִבַּת הִתְחַלְּפוּת זֶה: כִּי הַ"פַּחַד" מְסוֹבָב מִדָּם דַּק מֵימִי קַר, וְלָכֵן, מִפְּנֵי קְרִירוּתוֹ וְדַקּוּתוֹ הוּא כְּבַד הַתְּנוּעָה לַחוּץ, וְתִיקַל יוֹתֵר תְּנוּעָתוֹ מִחוּץ לִפְנִים, וְלָזֶה יְקַבֵּל רֹשֶׁם הַדְּבָרִים הַמַּפְחִידִים מְהֵרָה. וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" מְסֻבֶּבֶת מִדָּם עָב רַב הַחֹם מִבִּלְתִּי עָכוּר, וְזֶה לְרֹב חֻמּוֹ וְדַקּוּתוֹ יוֹלִיד רוּחַ רַב תִּיקַל תְּנוּעָתוֹ מִפְּנִים לְחוּץ, וְלָזֶה יִהְיֶה מוּכָן לִגְבוּרָה עַד שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ בִּבְעָלָיו הַפַּחַד וְהָעִצָּבוֹן, כִּי בַּעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי הָעִצָּבוֹן הוּא הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן*, וּבַעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי לְהַפְלָגַת* תְּנוּעָתָם בִּנְקָמָה וּלְקַלּוּתָהּ יִדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשָׂה, וּלְהִתְקַיֵּם הַדִּמְיוֹן הַהוּא תָּסוּר צוּרַת הַמַּזִּיק מֵהַדִּמְיוֹן.
___________________________________
אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם – אליעזר ויהונתן בן שאול. אֲבָל – אלא. תַּכְלִית שְׁלֵמוּת – שלימות ביותר. הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן – נובע מכך שהדמיון חווה את ההיזק, שעלול לקרות. לְהַפְלָגַת – ריבוי.
ביאורים
למדנו אתמול שרב הכיר סימני ניחוש, אך לא סמך עליהם, ועל שיטתו: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש" [חולין צה:]. נראה מדברי רב שאליעזר ויהונתן ממש סמכו על הניחוש, וקשה, איך יתכן שצדיקים אלו יעברו על איסור כה חמור?!
הר"ן עונה שניחוש הוא חשיבה שאירועים שמתרחשים הם איתות מלמעלה על אופן הפעולה הנדרש מאיתנו. מה שעשו אליעזר ויהונתן לא היה ניחוש אלא הכרת טבעם של בני האדם, והמבחן שעשו נבע מהבנה שכלית עמוקה.
אליעזר מבין שרק נערה המושלמת במידותיה, היא המתאימה ליצחק ולמשפחת אברהם. לכן אומר שרק נערה צעירה מאוד, העוזרת במלאכות הבית, ואף במלאכות הקשות כשאיבת המים מהבאר וסחיבתם, ועל אף הקושי היא מוכנה בקלות לעזור ולהטיב עם הזרים לה, למרות המלאכות המוטלות עליה, נערה כזו היא הראויה לבן אדוניו. כך מצא אליעזר את האישה הראויה ליצחק אבינו.
גם המבחן שעשה יהונתן, מבוסס על היגיון. כאשר אמרו הפלשתים 'עלו עלינו', הבין יונתן בדבריהם שפחדנים הם, וחוששים לרדת. אם פחדנים הם, אזי הסיכויים שקולים ואין זה נדיר שמיעוט אנשים גיבורים יניסו קהל רב המתפחד.
מחשבתו של יונתן מובנת, על ידי התבוננות בשתי מידות אלו, פחד וגבורה. ניתן לחלק את בני האדם לשני סוגים: האדם המכונס והאדם הפעיל. האדם הפחדן שייך לסוג המכונס, המופנם. לעומת זאת הגיבור הוא מהסוג הפעיל, המפגין את רגשותיו. תכונותיו של הפחדן מזכירות תנועה כלפי פנים – נטייה להסתרה וסגירות, בעוד תכונותיו של הגיבור, מזכירות תנועה כלפי חוץ – הפגנת רגשות ופעלתנות. את ההכנה הטבעית לכך, אנו מוצאים בחלוקה לשני סוגי דם, ה'קר' וה'חם'.
ככל שדמו של האדם יותר חם, הוא ילווה תדיר, בתחושה של קלילות, של תנועה. ידוע שמבחינה כימית, החום גורם לתאוצה של חומרים. אם בבישול מאכלים או בעירה של חומרי דלק. ואילו דם 'קר' יגרום לבעליו לתחושה של כבדות, כיוון שקור מקושר לתהליכים של האטה וקיפאון.
תכונות הכבדות והתכנסות האדם בעצמו, גורמות לכך שיתרשם יותר מהדברים העוברים עליו. הוא לוקח את הכל יותר קשה, כל פגיעה בו נשמרת, והוא נזהר וחושש יותר מפגיעות עתידיות. לעומת זאת, תנועתו של האמיץ כלפי חוץ, גורמת לכל הפגיעות להישכח ומרחיקות את מחשבתו מהסכנות האפשריות. העצב והכאב מהפגיעה, גם הם תלויים בזה. עצבות מתרחשת כאשר עוצמת הנזק נחקקת בדמיונו. היא תחלוף אם תגיע תגובה למזיק, במציאות או בדמיון. לאמיץ כל כך קל להשיב מלחמה, ולכן חש שכבר נקם בפוגע. לעומת זאת, הפחדן יישאר עם כאבו מכיון שלא אוזר אומץ להתמודד ולהשיב. יונתן זיהה שפחדנים הם, חוששים להיפגע, נמנעים מסכנות, כך שהוא, הגיבור, עם מהירות וקלילות תנועתו, יכול בנקל לנצחם.
את החלוקה לסוגי הדם, והשפעתה על מידותיו של האדם, נראה שכתב הר"ן על פי התפיסות המדעיות שהיו רווחות בזמנו, אמנם שינוי המדע אינו גורע מנכונות הסברו של הר"ן על הבחנתו של יהונתן בטבע האדם.
הרחבות
•מה' אשה לאיש
אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ. אומר המדרש: "כמה קשה הוא הזיווג, שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים (מבואר) שהקב"ה מייחד שמו על הזיווג. בתורה כתיב: 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' [בראשית כד, נ], ובנביאים כתיב 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא' [שופטים יד, ד], ובכתובים כתיב 'ומה' אשה משכלת' [משלי יט, יד]" [שוחר טוב תהלים נט]. אם כן, עניין השידוכים מושגח בייחוד, אצל כולם, ולא רק אצל האבות.
שאלות לדיון
חז"ל אומרים שאליעזר "שאל שלא כהוגן", כיוון שהייתה יכולה לצאת בגורלו אישה עיוורת או שפחה. כיצד זה מסתדר עם דברי הר"ן?
האם דברי הר"ן לגבי הדם הקר והחם תואמים את המדע המודרני? כיצד נסביר זאת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מהפרי ועד הגאולה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
ארבע כוסות ושלוש מצות
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
