ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק ח'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם* הָיוּ מְנַחֲשִׁים גְּמוּרִים, וְאֵיךְ נֹאמַר בְּאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים כָּכָה. וְהַתְּשׁוּבָה: כִּי לֹא נֶאֱסַר הַנַּחַשׁ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו, אֲבָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו אֵין זֶה נַחַשׁ, כִּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, וְאֵין בֵּין זֶה וּבֵין הָאוֹמֵר "אִם יַמְטִיר מָחָר נִזְרַע" כְּלוּם. וּמַה שֶּׁתָלוּ בּוֹ מַעֲשֵׂיהֶם אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם כְּבָר הוֹרָה עָלָיו הַשֵּׂכֶל – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ •, גָזַר וְאָמַר כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵהַמִּדּוֹת הִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לְיִצְחָק, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא – כִּי אִם שֶׁתִּהְיֶה "נַעֲרָה" - בִּלְתִּי רַבַּת הַשָּׁנִים, וְשֶׁתִּהְיֶה "יוֹצֵאת לִשְׁאֹב" - אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בַּיִת, אַךְ עוֹסֶקֶת בִּמְלֶאכֶת טֹרַח וְעָמָל, וְעִם כָּל זֶה יִגְבַּר עָלֶיהָ שְׁלֵמוּת מִדּוֹת עַד שֶׁלֹּא תָּחוּס עַל כָּל עֲמָלָהּ, אֲבָל* יֵקַל בְּעֵינֶיהָ לְהֵיטִיב לְשֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת, זֶה בֶּאֱמֶת מוֹרֶה תַּכְלִית שְׁלֵמוּת* בְּמִדּוֹתֶיהָ, וְהִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לָנוּחַ עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. נִמְצָא שֶׁזֶּה אֵינוֹ נַחַשׁ, אַךְ עִיּוּן שִׂכְלִי עָמֹק מְאֹד.
ניחושו של יהונתן
וְכֵן הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ בִּיהוֹנָתָן שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לֹא נִסָּהוּ מֵעוֹלָם תּוֹפֵשׂ חֶרֶב וַחֲנִית, וְהוּא: שֶׁרָצָה לְהַכּוֹת הוּא וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּעַם רַב מְאֹד, וְגַם לַעֲבֹר בְּמָקוֹם צַר אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִמָּלְטוּ מִמֶּנּוּ אֶלֶף אֲלָפִים, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד (שמואל א יד ד-ה): "וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת וגו', הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק" וגו', וּכְמוֹ שֶׁנִּגְלָה מֵעֲלִיָּתוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲלוֹת עַל יָדָיו וְרַגְלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם יג): "וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו". וּכְשֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בִּקֵּשׁ לָדַעַת אִם הֵם אֲמִיצֵי לֵב אוֹ פַּחְדָנִים, כִּי אִם יִמְצָא שֶׁיִּהְיוּ אֲמִיצֵי לֵב לֹא יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאִם יִמְצָא שֶׁיִּפְחֲדוּ יֵדַע שֶׁטִּבְעָם בִּלְתִּי מוּכָן לִגְבוּרָה. כִּי תְּנוּעוֹת הַ"פַּחַד" וְהַ"גְּבוּרָה" הֵן הָפְכִּיּוֹת, כִּי תְּנוּעַת הַ"פַּחַד" הִיא תְּנוּעַת הָרוּחַ מִחוּץ לִפְנִים, וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" הִיא תְּנוּעָה מִפְּנִים לַחוּץ. וְסִבַּת הִתְחַלְּפוּת זֶה: כִּי הַ"פַּחַד" מְסוֹבָב מִדָּם דַּק מֵימִי קַר, וְלָכֵן, מִפְּנֵי קְרִירוּתוֹ וְדַקּוּתוֹ הוּא כְּבַד הַתְּנוּעָה לַחוּץ, וְתִיקַל יוֹתֵר תְּנוּעָתוֹ מִחוּץ לִפְנִים, וְלָזֶה יְקַבֵּל רֹשֶׁם הַדְּבָרִים הַמַּפְחִידִים מְהֵרָה. וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" מְסֻבֶּבֶת מִדָּם עָב רַב הַחֹם מִבִּלְתִּי עָכוּר, וְזֶה לְרֹב חֻמּוֹ וְדַקּוּתוֹ יוֹלִיד רוּחַ רַב תִּיקַל תְּנוּעָתוֹ מִפְּנִים לְחוּץ, וְלָזֶה יִהְיֶה מוּכָן לִגְבוּרָה עַד שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ בִּבְעָלָיו הַפַּחַד וְהָעִצָּבוֹן, כִּי בַּעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי הָעִצָּבוֹן הוּא הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן*, וּבַעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי לְהַפְלָגַת* תְּנוּעָתָם בִּנְקָמָה וּלְקַלּוּתָהּ יִדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשָׂה, וּלְהִתְקַיֵּם הַדִּמְיוֹן הַהוּא תָּסוּר צוּרַת הַמַּזִּיק מֵהַדִּמְיוֹן.
___________________________________
אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם – אליעזר ויהונתן בן שאול. אֲבָל – אלא. תַּכְלִית שְׁלֵמוּת – שלימות ביותר. הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן – נובע מכך שהדמיון חווה את ההיזק, שעלול לקרות. לְהַפְלָגַת – ריבוי.
ביאורים
למדנו אתמול שרב הכיר סימני ניחוש, אך לא סמך עליהם, ועל שיטתו: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש" [חולין צה:]. נראה מדברי רב שאליעזר ויהונתן ממש סמכו על הניחוש, וקשה, איך יתכן שצדיקים אלו יעברו על איסור כה חמור?!
הר"ן עונה שניחוש הוא חשיבה שאירועים שמתרחשים הם איתות מלמעלה על אופן הפעולה הנדרש מאיתנו. מה שעשו אליעזר ויהונתן לא היה ניחוש אלא הכרת טבעם של בני האדם, והמבחן שעשו נבע מהבנה שכלית עמוקה.
אליעזר מבין שרק נערה המושלמת במידותיה, היא המתאימה ליצחק ולמשפחת אברהם. לכן אומר שרק נערה צעירה מאוד, העוזרת במלאכות הבית, ואף במלאכות הקשות כשאיבת המים מהבאר וסחיבתם, ועל אף הקושי היא מוכנה בקלות לעזור ולהטיב עם הזרים לה, למרות המלאכות המוטלות עליה, נערה כזו היא הראויה לבן אדוניו. כך מצא אליעזר את האישה הראויה ליצחק אבינו.
גם המבחן שעשה יהונתן, מבוסס על היגיון. כאשר אמרו הפלשתים 'עלו עלינו', הבין יונתן בדבריהם שפחדנים הם, וחוששים לרדת. אם פחדנים הם, אזי הסיכויים שקולים ואין זה נדיר שמיעוט אנשים גיבורים יניסו קהל רב המתפחד.
מחשבתו של יונתן מובנת, על ידי התבוננות בשתי מידות אלו, פחד וגבורה. ניתן לחלק את בני האדם לשני סוגים: האדם המכונס והאדם הפעיל. האדם הפחדן שייך לסוג המכונס, המופנם. לעומת זאת הגיבור הוא מהסוג הפעיל, המפגין את רגשותיו. תכונותיו של הפחדן מזכירות תנועה כלפי פנים – נטייה להסתרה וסגירות, בעוד תכונותיו של הגיבור, מזכירות תנועה כלפי חוץ – הפגנת רגשות ופעלתנות. את ההכנה הטבעית לכך, אנו מוצאים בחלוקה לשני סוגי דם, ה'קר' וה'חם'.
ככל שדמו של האדם יותר חם, הוא ילווה תדיר, בתחושה של קלילות, של תנועה. ידוע שמבחינה כימית, החום גורם לתאוצה של חומרים. אם בבישול מאכלים או בעירה של חומרי דלק. ואילו דם 'קר' יגרום לבעליו לתחושה של כבדות, כיוון שקור מקושר לתהליכים של האטה וקיפאון.
תכונות הכבדות והתכנסות האדם בעצמו, גורמות לכך שיתרשם יותר מהדברים העוברים עליו. הוא לוקח את הכל יותר קשה, כל פגיעה בו נשמרת, והוא נזהר וחושש יותר מפגיעות עתידיות. לעומת זאת, תנועתו של האמיץ כלפי חוץ, גורמת לכל הפגיעות להישכח ומרחיקות את מחשבתו מהסכנות האפשריות. העצב והכאב מהפגיעה, גם הם תלויים בזה. עצבות מתרחשת כאשר עוצמת הנזק נחקקת בדמיונו. היא תחלוף אם תגיע תגובה למזיק, במציאות או בדמיון. לאמיץ כל כך קל להשיב מלחמה, ולכן חש שכבר נקם בפוגע. לעומת זאת, הפחדן יישאר עם כאבו מכיון שלא אוזר אומץ להתמודד ולהשיב. יונתן זיהה שפחדנים הם, חוששים להיפגע, נמנעים מסכנות, כך שהוא, הגיבור, עם מהירות וקלילות תנועתו, יכול בנקל לנצחם.
את החלוקה לסוגי הדם, והשפעתה על מידותיו של האדם, נראה שכתב הר"ן על פי התפיסות המדעיות שהיו רווחות בזמנו, אמנם שינוי המדע אינו גורע מנכונות הסברו של הר"ן על הבחנתו של יהונתן בטבע האדם.
הרחבות
•מה' אשה לאיש
אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ. אומר המדרש: "כמה קשה הוא הזיווג, שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים (מבואר) שהקב"ה מייחד שמו על הזיווג. בתורה כתיב: 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' [בראשית כד, נ], ובנביאים כתיב 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא' [שופטים יד, ד], ובכתובים כתיב 'ומה' אשה משכלת' [משלי יט, יד]" [שוחר טוב תהלים נט]. אם כן, עניין השידוכים מושגח בייחוד, אצל כולם, ולא רק אצל האבות.
שאלות לדיון
חז"ל אומרים שאליעזר "שאל שלא כהוגן", כיוון שהייתה יכולה לצאת בגורלו אישה עיוורת או שפחה. כיצד זה מסתדר עם דברי הר"ן?
האם דברי הר"ן לגבי הדם הקר והחם תואמים את המדע המודרני? כיצד נסביר זאת?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
