ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם* הָיוּ מְנַחֲשִׁים גְּמוּרִים, וְאֵיךְ נֹאמַר בְּאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים כָּכָה. וְהַתְּשׁוּבָה: כִּי לֹא נֶאֱסַר הַנַּחַשׁ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו, אֲבָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו אֵין זֶה נַחַשׁ, כִּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, וְאֵין בֵּין זֶה וּבֵין הָאוֹמֵר "אִם יַמְטִיר מָחָר נִזְרַע" כְּלוּם. וּמַה שֶּׁתָלוּ בּוֹ מַעֲשֵׂיהֶם אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם כְּבָר הוֹרָה עָלָיו הַשֵּׂכֶל – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ •, גָזַר וְאָמַר כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵהַמִּדּוֹת הִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לְיִצְחָק, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא – כִּי אִם שֶׁתִּהְיֶה "נַעֲרָה" - בִּלְתִּי רַבַּת הַשָּׁנִים, וְשֶׁתִּהְיֶה "יוֹצֵאת לִשְׁאֹב" - אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בַּיִת, אַךְ עוֹסֶקֶת בִּמְלֶאכֶת טֹרַח וְעָמָל, וְעִם כָּל זֶה יִגְבַּר עָלֶיהָ שְׁלֵמוּת מִדּוֹת עַד שֶׁלֹּא תָּחוּס עַל כָּל עֲמָלָהּ, אֲבָל* יֵקַל בְּעֵינֶיהָ לְהֵיטִיב לְשֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת, זֶה בֶּאֱמֶת מוֹרֶה תַּכְלִית שְׁלֵמוּת* בְּמִדּוֹתֶיהָ, וְהִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לָנוּחַ עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. נִמְצָא שֶׁזֶּה אֵינוֹ נַחַשׁ, אַךְ עִיּוּן שִׂכְלִי עָמֹק מְאֹד.
ניחושו של יהונתן
וְכֵן הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ בִּיהוֹנָתָן שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לֹא נִסָּהוּ מֵעוֹלָם תּוֹפֵשׂ חֶרֶב וַחֲנִית, וְהוּא: שֶׁרָצָה לְהַכּוֹת הוּא וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּעַם רַב מְאֹד, וְגַם לַעֲבֹר בְּמָקוֹם צַר אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִמָּלְטוּ מִמֶּנּוּ אֶלֶף אֲלָפִים, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד (שמואל א יד ד-ה): "וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת וגו', הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק" וגו', וּכְמוֹ שֶׁנִּגְלָה מֵעֲלִיָּתוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲלוֹת עַל יָדָיו וְרַגְלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם יג): "וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו". וּכְשֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בִּקֵּשׁ לָדַעַת אִם הֵם אֲמִיצֵי לֵב אוֹ פַּחְדָנִים, כִּי אִם יִמְצָא שֶׁיִּהְיוּ אֲמִיצֵי לֵב לֹא יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאִם יִמְצָא שֶׁיִּפְחֲדוּ יֵדַע שֶׁטִּבְעָם בִּלְתִּי מוּכָן לִגְבוּרָה. כִּי תְּנוּעוֹת הַ"פַּחַד" וְהַ"גְּבוּרָה" הֵן הָפְכִּיּוֹת, כִּי תְּנוּעַת הַ"פַּחַד" הִיא תְּנוּעַת הָרוּחַ מִחוּץ לִפְנִים, וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" הִיא תְּנוּעָה מִפְּנִים לַחוּץ. וְסִבַּת הִתְחַלְּפוּת זֶה: כִּי הַ"פַּחַד" מְסוֹבָב מִדָּם דַּק מֵימִי קַר, וְלָכֵן, מִפְּנֵי קְרִירוּתוֹ וְדַקּוּתוֹ הוּא כְּבַד הַתְּנוּעָה לַחוּץ, וְתִיקַל יוֹתֵר תְּנוּעָתוֹ מִחוּץ לִפְנִים, וְלָזֶה יְקַבֵּל רֹשֶׁם הַדְּבָרִים הַמַּפְחִידִים מְהֵרָה. וּתְנוּעַת הַ"גְּבוּרָה" מְסֻבֶּבֶת מִדָּם עָב רַב הַחֹם מִבִּלְתִּי עָכוּר, וְזֶה לְרֹב חֻמּוֹ וְדַקּוּתוֹ יוֹלִיד רוּחַ רַב תִּיקַל תְּנוּעָתוֹ מִפְּנִים לְחוּץ, וְלָזֶה יִהְיֶה מוּכָן לִגְבוּרָה עַד שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ בִּבְעָלָיו הַפַּחַד וְהָעִצָּבוֹן, כִּי בַּעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי הָעִצָּבוֹן הוּא הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן*, וּבַעֲלֵי הַגְּבוּרָה לֹא יִתְעַצְּבוּ, כִּי לְהַפְלָגַת* תְּנוּעָתָם בִּנְקָמָה וּלְקַלּוּתָהּ יִדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשָׂה, וּלְהִתְקַיֵּם הַדִּמְיוֹן הַהוּא תָּסוּר צוּרַת הַמַּזִּיק מֵהַדִּמְיוֹן.
___________________________________
אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם – אליעזר ויהונתן בן שאול. אֲבָל – אלא. תַּכְלִית שְׁלֵמוּת – שלימות ביותר. הִתְקַיֵּם צוּרַת הַהֶזֵּק בַּדִּמְיוֹן – נובע מכך שהדמיון חווה את ההיזק, שעלול לקרות. לְהַפְלָגַת – ריבוי.
ביאורים
למדנו אתמול שרב הכיר סימני ניחוש, אך לא סמך עליהם, ועל שיטתו: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש" [חולין צה:]. נראה מדברי רב שאליעזר ויהונתן ממש סמכו על הניחוש, וקשה, איך יתכן שצדיקים אלו יעברו על איסור כה חמור?!
הר"ן עונה שניחוש הוא חשיבה שאירועים שמתרחשים הם איתות מלמעלה על אופן הפעולה הנדרש מאיתנו. מה שעשו אליעזר ויהונתן לא היה ניחוש אלא הכרת טבעם של בני האדם, והמבחן שעשו נבע מהבנה שכלית עמוקה.
אליעזר מבין שרק נערה המושלמת במידותיה, היא המתאימה ליצחק ולמשפחת אברהם. לכן אומר שרק נערה צעירה מאוד, העוזרת במלאכות הבית, ואף במלאכות הקשות כשאיבת המים מהבאר וסחיבתם, ועל אף הקושי היא מוכנה בקלות לעזור ולהטיב עם הזרים לה, למרות המלאכות המוטלות עליה, נערה כזו היא הראויה לבן אדוניו. כך מצא אליעזר את האישה הראויה ליצחק אבינו.
גם המבחן שעשה יהונתן, מבוסס על היגיון. כאשר אמרו הפלשתים 'עלו עלינו', הבין יונתן בדבריהם שפחדנים הם, וחוששים לרדת. אם פחדנים הם, אזי הסיכויים שקולים ואין זה נדיר שמיעוט אנשים גיבורים יניסו קהל רב המתפחד.
מחשבתו של יונתן מובנת, על ידי התבוננות בשתי מידות אלו, פחד וגבורה. ניתן לחלק את בני האדם לשני סוגים: האדם המכונס והאדם הפעיל. האדם הפחדן שייך לסוג המכונס, המופנם. לעומת זאת הגיבור הוא מהסוג הפעיל, המפגין את רגשותיו. תכונותיו של הפחדן מזכירות תנועה כלפי פנים – נטייה להסתרה וסגירות, בעוד תכונותיו של הגיבור, מזכירות תנועה כלפי חוץ – הפגנת רגשות ופעלתנות. את ההכנה הטבעית לכך, אנו מוצאים בחלוקה לשני סוגי דם, ה'קר' וה'חם'.
ככל שדמו של האדם יותר חם, הוא ילווה תדיר, בתחושה של קלילות, של תנועה. ידוע שמבחינה כימית, החום גורם לתאוצה של חומרים. אם בבישול מאכלים או בעירה של חומרי דלק. ואילו דם 'קר' יגרום לבעליו לתחושה של כבדות, כיוון שקור מקושר לתהליכים של האטה וקיפאון.
תכונות הכבדות והתכנסות האדם בעצמו, גורמות לכך שיתרשם יותר מהדברים העוברים עליו. הוא לוקח את הכל יותר קשה, כל פגיעה בו נשמרת, והוא נזהר וחושש יותר מפגיעות עתידיות. לעומת זאת, תנועתו של האמיץ כלפי חוץ, גורמת לכל הפגיעות להישכח ומרחיקות את מחשבתו מהסכנות האפשריות. העצב והכאב מהפגיעה, גם הם תלויים בזה. עצבות מתרחשת כאשר עוצמת הנזק נחקקת בדמיונו. היא תחלוף אם תגיע תגובה למזיק, במציאות או בדמיון. לאמיץ כל כך קל להשיב מלחמה, ולכן חש שכבר נקם בפוגע. לעומת זאת, הפחדן יישאר עם כאבו מכיון שלא אוזר אומץ להתמודד ולהשיב. יונתן זיהה שפחדנים הם, חוששים להיפגע, נמנעים מסכנות, כך שהוא, הגיבור, עם מהירות וקלילות תנועתו, יכול בנקל לנצחם.
את החלוקה לסוגי הדם, והשפעתה על מידותיו של האדם, נראה שכתב הר"ן על פי התפיסות המדעיות שהיו רווחות בזמנו, אמנם שינוי המדע אינו גורע מנכונות הסברו של הר"ן על הבחנתו של יהונתן בטבע האדם.
הרחבות
•מה' אשה לאיש
אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כִּי כָּל מַעֲשֵׂי בֶּן אֲדוֹנָיו הָיוּ מֻשְׁגָּחִים, וּבִפְרָט הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּפֹּל לְגוֹרָלוֹ. אומר המדרש: "כמה קשה הוא הזיווג, שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים (מבואר) שהקב"ה מייחד שמו על הזיווג. בתורה כתיב: 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' [בראשית כד, נ], ובנביאים כתיב 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא' [שופטים יד, ד], ובכתובים כתיב 'ומה' אשה משכלת' [משלי יט, יד]" [שוחר טוב תהלים נט]. אם כן, עניין השידוכים מושגח בייחוד, אצל כולם, ולא רק אצל האבות.
שאלות לדיון
חז"ל אומרים שאליעזר "שאל שלא כהוגן", כיוון שהייתה יכולה לצאת בגורלו אישה עיוורת או שפחה. כיצד זה מסתדר עם דברי הר"ן?
האם דברי הר"ן לגבי הדם הקר והחם תואמים את המדע המודרני? כיצד נסביר זאת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
